ב"ה, כ"ז מ"ח[1], תשי"ט
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו מכ"ד חשון, בו כותב אודות אופן הנחת תפילין בזמנים שעברו[2].
הנה כיון שענין מצות תפלין הוא המשכת מוחין[3], כמבואר בכ"מ[4] ומהם בד"ה איתא במדרש תהלים[5] הידוע[6], מובן שלתיקון צריך להוסיף בהמשכת המוחין, ז.א.[7] לימוד התורה בהתמדה ושקידה לימוד בלי כל פניות, שזהו מוחין כשהם לעצמן קודם המשכתן למטה במדות[8], ושמשם צריך להמשיכם למטה ע"י קיום המצוה, וכל המוסיף בזה הרי זה משובח[9].
בברכה לבשו"ט[10],
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א[11]
מזכיר
הערות המו"ל
נדפסה בלקו"ש ח"ט[12] ע' 258.
אופן הנחת תפילין: תיקון לאיטר יד שהניח תפילין בידו השמאלית.
- 1 מ"ח – מרחשון.
- 2 ראה ההערה שבסוף המכתב. ודין איטר יד – [מנחות לז, א]: "ת"ר אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו, והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם, אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו". ובשו"ע אדה"ז [או"ח סי' כז ס"ט]: "אטר יד ימינו - אם עושה כל מלאכתו בשמאלו - יניח תפילין של יד בשמאלו, שהיא ימין של כל אדם", ושם בס"ט-י פרטי הדינים (כותב ביד אחת ועושה שאר מעשיו בשני', שולט בשתי ידיו, והרגיל עצמו לאחר זמן). ובמענה זה אין רבינו דן בגוף שאלת ההלכה, אלא באופן התיקון על העבר.
- 3 ראה [תניא פרק מא]: "ודרך פרט: בתפילין, ליבטל וליכלל בחי' חכמתו ובינתו שבנפשו האלהית בבחי' חכמתו ובינתו של א"ס ב"ה ... וכן ליבטל ולכלול בחי' הדעת שבנפשו, הכולל חו"ג שהן יראה ואהבה שבלבו, בבחי' דעת העליון" וכו', "והיינו כמ"ש בש"ע: לשעבד הלב והמוח כו'". ובשו"ע אדה"ז [או"ח סי' כה סי"א]: "ולהניחן על הזרוע כנגד הלב. ועל הראש כנגד המוח ... וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם תאות ומחשבות לבו, לעבודתו יתברך".
- 4 בכ"מ – בכמה מקומות.
- 5 ד"ה – דיבור המתחיל.
- 6 מאמר הבר מצוה [ד"ה איתא במדרש תילים], שאמרו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ביום הבר מצוה שלו, כ' מרחשון תרל"ד, וגם כ"ק מו"ח אדמו"ר אמרו ביום הבר מצוה שלו, י"ב תמוז תרנ"ג; ונוהגים שהנער אומרו ביום הבר מצוה. פתיחתו: "איתא במדרש תילים רבי אליעזר אומר, אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, רוצין אנו ליגע בתורה יומם ולילה, אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקדוש ברוך הוא, קיימו מצות תפילין, ומעלה אני עליכם, כאלו אתם יגיעים בתורה יומם ולילה". ושם: "אבל ענין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין הוא בחינת המשכת מוחין במדות והיינו בחינת מוחין בעצם".
- 7 ז.א. – זאת אומרת.
- 8 ע"פ המבואר במאמר הנ"ל: "שענין בחינת המוחין אינם שייכים לעולמות כלל. וגם כשלא יש למי להשפיע דבר שכל הרי הוא יכול לישב ולהשכיל השכלות. מה שאין כן בבחינת המדות"; "מה שנמשך במדות הוא רק בחינת מוחין שבמדות. אבל לא בחינת מוחין בעצם. אבל אורייתא מחכמה נפקת"; "ונמצא מובן שענין התפילין שלמעלה הוא המשכת מוחין בעצם. ונמצא כי זה בחינה אחת עם למוד התורה". ולכן, התיקון לחסרון בהמשכת המוחין שע"י מצות תפילין – הוא בהוספה בלימוד התורה, שהוא "מוחין כשהם לעצמן".
- 9 ע"ד לשון ההגדה של פסח (בפיסקא "עבדים היינו"): "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".
- 10 לבשו"ט – לבשורות טובות.
- 11 כ"ק אדמו"ר – כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבנו.
- 12 לקו"ש ח"ט – לקוטי שיחות חלק ט'.
B"H, 27 Marcheshvan, 5719
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In reply to your letter of 24 Cheshvan, in which you write about the manner in which you put on tefillin in times past.
Since the substance of the mitzvah of tefillin is the drawing down of mochin, the intellectual faculties (see Tanya, ch. 41), as is explained in many places, among them in the well-known maamar beginning Isa BeMidrash Tehillim, it is understood that to make amends one must add to the drawing down of mochin, that is, the study of Torah with diligence and assiduity, study without any ulterior motives, which is mochin as they are in themselves, before they are drawn down into the emotional attributes; and from there they must be drawn down below through the fulfillment of the mitzvah. And הרי זה משובח "whoever adds in this is praiseworthy" (after the Haggadah of Pesach).
With blessing for good news,
In the name of the Rebbe, may he live long and good days,
Secretary
Publisher's notes
Printed in Likkutei Sichos vol. 9, p. 258.
The manner of putting on tefillin (אופן הנחת תפילין): Amends for a left-handed man who had put on tefillin on his left arm.
Summary
This letter teaches that since tefillin draw down the mind's faculties, a left-handed man who wore them on the wrong arm makes amends by adding in that very area: diligent, selfless Torah study, which is the intellect in itself, then drawn down into practice through the mitzvah.