בס"ד, יב תמוז, תרנ"ג.
אִיתָא בְּמֶדְרַש תִּילִּים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם, רוֹצִין אָנוּ לִיגַע בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, אֲבָל אֵין לָנוּ פְּנַאי.
אִידֻן זָאגֻן צוּם אֹויבֶּערְשְׁטֻן: רִבֹּונֹו שֶׁל עֹולָם, מִיר וִוילֻן הָארֶעוֶוען אִין תֹּורָה טָאג אוּן נַאכְט, אָבֶּער מִיר הָאבֶּען נִיט קֵיין צַייט.
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קַיְּימוּ מִצְוַת תְּפִילִּין, וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם, כְּאִלּוּ אַתֶּם יְגֵיעִים בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה.
זָאגְט דֶער אוֹיבֶּערְשְׁטֶער צוּ אִידֻן: זַייט מְקַיֵים מִצְוַת תְּפִילִין, וֶועל אִיך אַייך פַארְרֶעכֶענֶען וִוי אִיר וָואלְט הָארֶעוֶוען אִין תֹּוָרה טָאג אוּן נַאכְט.
אִיז לִכְאֹורָה נִיט פַארְשְׁטַאנְדִיק, וָואס אִיז דֶער עִנְיַן פוּן מִצְוַת תְּפִילִּין וָואס פַארְטְרֶעט לִימוּד הַתֹּורָה, אוּן וָואס אִיז דִי שַׁיְיכוּת פוּן דִי צְוֵוי עִנְיָנִים, תְּפִילִין אוּן לִימוּד הַתֹּורָה, אֵיינֶער צוּם צְוֵוייטֻן.
נָאר דֶער עִנְיַן אִיז, עֶס שְׁטֵייט דָאך "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חוּקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל" זָאגְט דֶער מִדְרָשׁ אֹויף דֶעם יֵשׁ מִי שֶׁהוּא מְצַוֶּה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת שֶׁנֶּאֱמַר מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חוּקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו.
עֶס אִיז פַארַאן אֵיינֶער וָואס הֵייסְט אַנְדֶערֶע טָאן אָבֶּער עֶר אַלֵין טוּט נִיט, אָבֶּער דֶער אֹויבֶּערֱשְׁטֶער וָואס עֶר אַלֵיין טוּט הֵייסֱט עֶר אִידְן טָאן, וִוי עֶס שְׁטֵייט מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חוּקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו, אַז זַיינֶע דְבָרִים חוּקִים וּמִשׁפָּטִים וָואס עֶר אַלֵיין טוּט, זָאגְט עֶר אִידְן צוּ טָאן.
אוּן דֶער פְּשַׁט פוּן "מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה" אִיז, וֶוער אִיז גּוֹרֵם אַז דֶער אֹויבֶּערְשְׁטֶער זָאל טָאן מִצְוֹות, דוּרְכְדֶעם וָואס אִידְן טוּעֶן דִי מִצְוֹות זַיינֶען זֵיי גֹורֵם אַז דֶער אֹויבֶּערְשְׁטֶער זָאל טָאן אָט-דִי מִצְוֹות, קוּמְט דָאך אֹויס, אַז דוּרְכְדֶעם וָואס אִידְן לֵייגְן תְּפִילִין, זַיינֶען זֵיי גֹורֵם אַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זָאל זַיין מַנִיחַ תְּפִילִין.
וְהִנֵּה אָמְרוּ רַזַ"ל תְּפִילִּין דְּמָארֵי עָלְמָא מַה כְּתִיב בְּהוּ? וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. אַז אִין דֶעם אֹויבֶּערְשְׁטְנְס תְּפִילִין שְׁטֵייט דִי מַעֲלה פוּן אִידְן, אַז זֵיי זַיינֶען אַ גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, קוּמְט דָאך אֹויס אַז דוּרְכְדֶעם וָואס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִיחַ תְּפִילִּין וֶוערן אִידְן גְרֶעסֶער.
קְלֶערֶער פַארְשְׁטֵיין דֶעם עִנְיַן, עֶס שְׁטֵייט דָאך "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל". וַוייל עֶס שְׁטֵייט דָאך "רָם עַל כָּל גּוֹיִם הַוַיָ'" אַז הוּא יִתְבָּרֵך אִיז מְרוֹמָם, דֶערְהֹויבְּן פוּן וֶועלְט, אוּן מִצַּד עַצְמוּתוֹ אִיז "אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעוֹל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ וּמַה מִּיָּדְךָ יִקָּח". אוּן אַלֶע עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים זַיינֶען כּוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבִי. אוּן וִוי עֶס שְׁטֵייט כִּי נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ, אַז שְׁמֹו אִיז לְבַדֹו, הֶעכֶער פוּן וֶועלְט, נָאר בְּלֹויז "הוֹדוֹ" זִיווֹ אוּן אַ הַאָרָה פוּן שְׁמֹו אִיז עַל אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.
אוּן דָאס אִיז וָואס עֶס שְׁטֵייט "כַּד סָלִיק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעֵילָּא", דָאס מֵיינְט וֶוען דֶער חַיּוּת פוּן דֶער הַאָרָה וֶוערְט נִסְתַּלֵק לְמַעְלָה מַּעְלָה צוּ דֶער בְּחִינָה פוּן עַצְמוּתֹ, אוּן דֶעמָאלְט זַיינֶען דִי עוֹלָמוֹת נִיט תֹּופֵס מָקֹום, אוּן דִי הַנְהָגָה פוּן דִי עוֹלָמֹות אִיז בִּבְחִינַת שֵׁינָה כִּבְיָכוֹל, אַזֹוי וִוי אַ מֶענְטְשׁ וָואס שְׁלָאפְט, וָואס דֶער שֵׂכֶל וֶוערְט נִסְתַּלֵק פון דֶער כְּלִי - וָואס דָאס אִיז דֶער גוּף - צוּ זַיין מָקוֹר וְשֹׁורֶשׁ, אוּן עֶס בְּלַייבְּט אִיבֶּער בְּלֹויז דֶער כֹּחַ הַדִּמְיוֹן (דֶער פָארְשְׁטֶעלוּנגְס-קְרַאפְט) וָואס דָאס אִיז בְּלֹויז אַ רֹושֶׁם.
וָואס דֶערְפַאר שְׁטֵייט "וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן הַוַיָ'" אוּן עֶס שְׁטֵייט "עוּרָה לָמָּה תִישַׁן הַוַיָ'" אַז עֶס זָאל זַיין דֶער גִילּוּי אוֹר אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא אִין חָכְמָה אוּן חֶסֶד אִין דִי בְּחִינָה פוּן עַצְמוּתוֹ וּמַהוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, אוּן עֶס זָאל זַיין "יָאֵר פָּנָיו" עֶס זָאל מֵאִיר זַיין פְּנִימִיּוּת רְצוֹנוֹ, אוּן דָאס אִיז - דוּרך דִי הַמְשָׁכָה פוּן תּוֹרָה אוּן מִצְוֹת.
וָואס דָאס אִיז וָואס סְ'שְׁטֵייט, "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה אוּן "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם", וָואס שָמַיִם אִיז שָׁם מַיִם , וָואס דָאס אִיז בְּחִינַת הַתּוֹרָה וֶועלְכֶע אִיז גֶעגְלִיכְן צוּ מַיִם [וִוי עֶס שְׁטֵייט "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" וָואס דָאס גֵייט אוֹיף בְּחִינַת הַתּוֹרָה כו'] אִיז דֶעמָאלְט וֶועט זַיין "וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל", וַוייל דוּרך אָט דִי בְּחִינָה וֶועלְן מִיר עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, גֶעזֶען וֶוערְן פַאר דֶעם אֹויבֶּערְשְׁטְן פַאר אַ דָבָר חָשׁוּב, וַוייל דֶער עִיקַּר הַהַשָּׂגָה אוּן גִּילּוּי אִיז דוּרְך תּוֹרָה און תּוֹרָה אִיז בַּיי אוּנְז בְּהִתְגַּלּוּת.
וָואס דָאס אִיז וָואס דֶער פָּסוּק זָאגְט "נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹקִים", וָואס דָאס אִיז דִי בְּחִינָה פוּן אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, אַז דוּרְך דִי בְּחִינָה פוּן שָׁמַיִם (וָואס דָאס אִיז דִי בְּחִינָה פוּן תֹּורָה) זֶעט זִיך פַאר דֶעם אֹויבֶּערְשְׁטְן כִּבְיָכוֹל וִוי אֵיינֶער וָואס קוּקְט דוּרְך אַ (לַייכְטְנְדִיקֶן) פַארְגְרֶעסֶער-גְלָאז, וָואס דֶעמָאלְט זֶעט זִיך דִי זַאך אַ גְרֶעסֶערֶע אוּן בֶּעסֶערֶע וִוי אָן דֶער גְלָאז. אַזֹוי אֹויך דוּרך דִי הַבָּטָה וְהַשְׁקָפָה בִּבְחִינַת הַתּוֹרָה זֶעֶען זִיך אִידְן (וָואס זַיינֶען מְקַיֵים תֹּורָה) פַאר דֶעם אֹויבֶּערְשְׁטְן, בִּבְחִינַת שֶׁבַח וּגְדוּלָּה.
אוּן דָאס אִיז "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" אַז זֵיי זַיינֶען מַמְשִׁיך דִי בְֹּחִינָה פון אֶחָד אִין אֶרֶץ, אַז עֶס זָאל שׁוֹרֶה זַיין אוּן מִתְגַּלֶּה וֶוערְן בְּחִינַת הַוַי' אֶחָד אִין אֶרֶץ הַתַּחְתּוֹנָה.
פֵּרֶק שני
וּבֵּיאוּר עִנְיָן מַעֲלַת הַתּוֹרָה וֶועט מֶען דָאס פַארְשְׁטֵיין פוּן מַּאֲמַר רַזַ"ל אַלְפַּיִם שָׁנָה קָדְמָה תּוֹרָה לָעוֹלָם, וָואס דֶער פְּשַׁט פוּן קָדְמָה מֵיינְט נִיט קְדִימָה אִין זְמַן, וֵוייל זְּמַן אוּן מָקוֹם זַיינֶען דָאך בֵּיידֶע מְחוּדָּשִׁים. אוּן פַאר בּרִיאַת העולם איז דאך בְּחִינַת הַזְּמַן אויך ניט געווען. נאר קְּדִימָה מיינט קְדִימַה אין מַּעֲלָה אז תורה איז העכער פון וועלט.
וַוייל דֶער שׁוֹרֶשׁ וּמָקוֹר הָעוֹלָמוֹת אִיז פון בְּחִינַת מִדּוֹת. ווִי עֶס שְׁטֵייט שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה און עֶס שְׁטֵייט נִיט בְּשֵׁשֶׁת, נָאר דִי שֵׁשֶׁת יָמִים זַיינֶען דָאס דִי שִׁשָּׁה מִדּוֹת עֶלְיוֹנוֹת אוּן שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָה מֵיינְט אַז דִי שִׁשָּׁה מִדּוֹת עֶלְיוֹנוֹת זַיינֶען נִשׁפל געווארן אין די בחינה פון עֲשִׂיָּה.
וואס דאס איז וואס דער אנפאנג פון די עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת איז בְּרֵאשִׁית וואס דאס איז בָּרָא שִׁית , וואס דער פשט פון בָּרָא שִׁית איז עַל דֶּרֶךְ ווי עס שטייט עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה וואס אין דעם זיינען דא צוויי פֵּירוּשִׁים, איין פירוש איז אז בִּכְדֵי עס זאל נתהווה ווערן עוֹלָמוֹת איז דאס דורך מִדַּת הַחֶסֶד וואס אט די מדה איז אָזִיל עִם כּוּלְהוּ יוֹמִין .
און דער צווייטער פירוש איז אז מ'דארף בויען די מִדַּת הַחֶסֶד און עַל דֶּרֶךְ זֶה איז בְּרֵאשִׁית בָּרָא שִׁית וואס דאס איז בִּנְיַן הַמִּדּוֹת בִּכְדֵי עס זאל זיין א מָקוֹר אויף עולמות בְּרִיאָה-יְצִירָה-עֲשִׂיָּה.
אֲבָל הַתּוֹרָה קָדְמָה לָעוֹלָם לִהְיוֹת כִּי אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה נָפְקַת . שֶׁעִנְיַן בְּחִינַת הַמּוֹחִין אֵינָם שַׁיָּיכִים לָעוֹלָמוֹת כְּלָל. וְגַם כְּשֶׁלֹּא יֵשׁ לְמִי לְהַשְׁפִּיעַ דְּבַר שֵׂכֶל הֲרֵי הוּא יָכוֹל לֵישֵׁב וּלְהַשְׂכִּיל הַשְׂכָּלוֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּבְחִינַת הַמִּדּוֹת עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל מִדַּת הַחֶסֶד כְּשֶׁלֹּא יֵשׁ לְמִי לְהַשְׁפִּיעַ טוֹב וְחֶסֶד הֲרֵי בָּטֵל כָּל הַמִּדָּה וּכְלֹא הָיָה כְּלָל. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאַבְרָהָם דִּכְתִיב בֵּיה וְהוּא יוֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחוֹם הַיּוֹם, שֶׁעִנְיַן מַה שֶּׁיָּשַׁב עַל הַפֶּתַח הוּא שֶׁחִפֵּשׂ אַחַר עוֹבְרִים וְשָׁבִים בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמִי לְהַשְׁפִּיעַ הַחֶסֶד, כִּי בִּלְתִּי הַמְקַבֵּל מִתְאַבֵּד כָּל פְּעוּלַּת הַמַּשְׁפִּיעַ כו'
וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יוּבַן לְמַעְלָה דִּכְתִיב זְכוֹר רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה, שֶׁבְּחִינַת הָרַחֲמִים וְהַחֲסָדִים זֶהוּ שַׁיָּיכִים לָעוֹלָמוֹת וְכַנִּזְכַּר לְעֵיל בְּעִנְיַן כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה וְכִדְפֵירַשְׁנוּ שֶׁצְּרִיכִים לִבְנוֹת מִדַּת הַחֶסֶד, כִּי בְּלֹא הִתְהַוּוּת אֵינָם צְרִיכִים לְמִדַּת הַחֶסֶד, כִּי עַל מִי יִתְחַסֵּד.
וְזֶהוּ שֶׁמַּתְחִיל הָעֵץ חַיִּים כְּשֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט לְהֵטִיב לִבְרוּאָיו שֶׁזֶּהוּ מִצַּד טֶבַע הַטּוֹב לְהֵטִיב שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשְׁפָּעַת הַחֶסֶד שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת כִּי חָפֵץ חֶסֶד שֶׁהוּא בְּחִינַת הַחֶסֶד שֶׁבְּחֵפֶץ הוי', אֲבָל מִבְּחִינַת הַמּוֹחִין לֹא נִמְשַׁךְ בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם. וַהֲגַם כִּי אָמְרוּ רַזַ"ל בַּעֲשָׂרָה דְבָרִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת. וּבְסֵפֶר יְצִירָה בִּשְׁלֹשָׁה סְפָרִים כו' בְּסֵפֶר וְסוֹפֵר וְסִיפּוּר, שֶׁנִּתְבָּאֵר בִּדְרוּשׁ הַמַּתְחִיל וּשְׁאַבְתֶּם שֶׁסּוֹפֵר [בְּוָא"ו] הוּא בְּחִינַת חָכְמָה כְּמוֹ הַסּוֹפֵר שֶׁכּוֹתֵב אֶת הַסֵּפֶר [בְּלֹא וָא"ו שֶׁנִּקְרָא] בִּינָה , מִכָּל מָקוֹם מַה שֶּׁנִּמְשַׁךְ בְּמִדּוֹת הוּא רַק בְּחִינַת מוֹחִין שֶׁבַּמִּדּוֹת. אֲבָל לֹא בְּחִינַת מוֹחִין בְּעֶצֶם. אֲבָל אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה נָפְקַת, לָכֵן אַלְפַּיִם שָׁנָה קָדְמָה תּוֹרָה לָעוֹלָם. [וְזֶהוּ עִנְיַן אֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה אֲאַלֶּפְךָ בִּינָה שֶׁהֵם בְּחִינַת מוֹחִין הֵם קָדְמוּ לָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת מִדּוֹת כו' וְזֶהוּ אַלְפַּיִם כו' אַלְפַּיִם הוּא לְשׁוֹן אֲאַלֶּפְךָ כו' .
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצִים אָנוּ לִיגַע בַּתּוֹרָה, לִהְיוֹת כִּי עַל יְדֵי לִימּוּד הַתּוֹרָה יַמְשִׁיכוּ בְּחִינַת מוֹחִין בַּמִּדּוֹת שֶׁזֶּהוּ מַעֲלָה גְדוֹלָה וְנִפְלָאָה כו', אֲבָל אֵין לָנוּ פְּנַאי. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קַיְּימוּ מִצְוַת תְּפִילִּין וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם יְגֵיעִים בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה. וְהַיְינוּ כִּי עַל יְדֵי מִצְוַת תְּפִילִּין מַמְשִׁיכִים לִהְיוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵנִיחַ תְּפִילִּין כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁפֵּירוּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא זוּ"נ דַּאֲצִילוּת, שֶׁזָּ"א הוּא קָדוֹשׁ וּמַלְכוּת בָּרוּךְ . כַּנּוֹדָע מֵעִנְיַן יוֹם וָלַיְלָה וְלָכֵן כְּשֶׁאָמְרוּ קָדוֹשׁ יָדַע מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בָּהָר שֶׁהוּא יוֹם, וּכְשֶׁאָמְרוּ בָּרוּךְ יָדַע שֶׁזֶּה לַיְלָה. אֲבָל עִנְיַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵנִיחַ תְּפִילִּין הוּא בְּחִינַת הַמְשָׁכַת מוֹחִין בַּמִּדּוֹת וְהַיְינוּ בְּחִינַת מוֹחִין בְּעֶצֶם. וְלָכֵן הַקָּטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְי"ג שָׁנָה פָּטוּר מִתְּפִילִּין, כִּי אֵינוֹ נִקְרָא אִישׁ, וְלֹא יֵשׁ בּוֹ כִּי אִם קַטְנוּת הַמּוֹחִין. רַק בִּהְיוֹת בֶּן י"ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁנַּעֲשֶׂה אִישׁ, אָז עַל יְדֵי הֲנָחַת תְּפִילִּין מַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵנִיחַ תְּפִילִּין. וְנִמְצָא מוּבָן שֶׁעִנְיַן הַתְּפִילִּין שֶׁלְּמַעְלָה הוּא הַמְשָׁכַת מוֹחִין בְּעֶצֶם. וְנִמְצָא כִּי זֶה בְּחִינָה אַחַת עִם לִמּוּד הַתּוֹרָה. וְלָכֵן אָמַר קַיְּימוּ מִצְוַת תְּפִילִּין וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ אַתֶּם יְגֵיעִים בַּתּוֹרָה יוֹם וָלַיְלָה כו'.
וּפֵירוּשׁ כְּאִלּוּ, כִּי עַל יְדֵי יְגִיעַת הַתּוֹרָה הָיָה נִמְשָׁךְ בַּאֲוִיר הָעוֹלָם. וְלָכֵן אָמַר הֲגַם כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִילִּין נִמְשָׁךְ הַמּוֹחִין בְּשֹׁרֶשׁ וּמָקוֹר הַמְהַוֶּוה עוֹלָמוֹת מִכָּל מָקוֹם מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ אַתֶּם יְגֵיעִים בַּתּוֹרָה יוֹם וָלַיְלָה הוּא בְּחִינַת עוֹלָם שֶׁלְּמַטָּה כו'.
B"H, 12 Tammuz, 5653.
It is stated in Midrash Tehillim: Rabbi Eliezer says, the Jewish people said before the Holy One Blessed be He: "Master of the Universe, we want to toil in Torah day and night, but we do not have time." Jews say to the Aibershter: "Master of the Universe, we want to be immersed in Torah day and night, but we do not have time." The Holy One Blessed be He said to them: "Fulfill the mitzvah of tefillin, and I will consider it for you as if you are toiling in Torah day and night." The Aibershter says to Jews: "If you fulfill the mitzvah of tefillin, I will count it for you as if you were immersed in Torah day and night."
At first glance this is not understood: what is it about the mitzvah of tefillin that substitutes for Torah study? What is the connection between these two matters—tefillin and Torah study—one to another?
The matter is as follows: It is written, "Maggid Devarav LeYaakov Chukav U'Mishpatav LeYisrael" (He tells His words to Yaakov, His statutes and judgments to Yisrael). The Midrash explains on this verse: There are some who command others to do something but do not do it themselves; but the Holy One Blessed be He—what He does Himself He tells Israel to do. As it says, "Maggid Devarav LeYaakov Chukav U'Mishpatav"—His words, statutes, and judgments that He Himself does, He tells Jews to do.
The meaning of "what He does Himself" is that it is Jews who cause that the Aibershter should perform mitzvos; through Jews performing mitzvos they cause that the Aibershter should perform those same mitzvos. Thus it turns out that when Jews put on tefillin they cause that the Holy One Blessed be He puts on tefillin.
Our Sages say: What is written in the tefillin of the Master of the world? "U'Mi KeAmcha KeYisrael Goy Echad BaAretz" (And who is like Your people Israel—a unique nation on earth). In Hashem's tefillin it states the greatness of Jews—that they are a unique nation on earth. So through Hashem putting on tefillin, Jews become greater.
To understand this more deeply: It is written "Hashkifah MiMe'on Kodshecha Min HaShamayim U'varech Es Amcha Yisrael" (Look down from Your holy abode from heaven and bless Your people Israel). Since it says "Ram Al Kol Goyim Hashem" (Hashem is exalted above all nations), meaning He is elevated above creation; from His essence it says "Im Chatasa Mah Tipol Bo... Im Tzadakta Mah Titen Lo... Uma Miyadcha Yikach" (If you sin what do you accomplish against Him... If you are righteous what do you give Him... What can He take from your hand). All upper and lower worlds are considered as nothing before Him. As it says "Ki Nisgav Shemo Levado" (His name alone is exalted), meaning His name alone—higher than creation; only His glory or a radiance from His name extends over earth and heaven.
This is what it means when it says "Kad Salik Hakadosh Baruch Hu Le'eila"—when the vitality from this radiance ascends higher toward His essence; then worlds have no standing at all. The conduct of worlds then becomes like sleep—as with a person who sleeps whose intellect withdraws from its vessel—the body—to its source; only imagination remains as an impression. Therefore it says "Vayikatz K'Yashen Hashem" (Hashem awoke as one sleeping) and also "Urah Lama Tishan Hashem" (Awaken! Why do You sleep Hashem?)—that there should be a revelation of infinite light within wisdom and kindness in His very essence; that there should be illumination of His innermost will—and this comes through drawing down Torah and mitzvos.
This is what is meant by "Habeyt MiShamayim U'Re'eh," or "Hashkifah MiMe'on Kodshecha Min HaShamayim," where shamayim (heaven) means sham mayim (there are waters), which refers to Torah likened to water [as it says "Ho Kol Tzamei L'chu LaMayim" (All who are thirsty go to water), which refers to Torah]. Then there will be blessing upon Israel—for through this level we become before Hashem something significant because true understanding and revelation come through Torah—and Torah among us is revealed.
This explains what the verse means: "Nift'chu HaShamayim VaEreh Maros Elokim" (The heavens opened up and I saw visions of G‑d)—this refers to aspaklaria hameirah (a clear lens), that through heaven/Torah one sees G‑dliness more clearly—as if looking through a magnifying glass where things appear larger and clearer than without it. Similarly, through gazing via Torah Jews who fulfill Torah appear before Hashem with praise and greatness.
This is also what is meant by "U'Mi KeAmcha Yisrael Goy Echad BaAretz," that they draw down unity into earth—that Hashem's unity should rest and be revealed even in this lowest world.
Chapter Two—Explaining the greatness of Torah can be understood from our Sages' statement: The Torah preceded creation by two thousand years. The meaning here isn't chronological precedence since time and space were both created entities—and before creation there was no concept of time—but rather precedence in quality; Torah stands above creation.
The root/source of worlds comes from middos (Divine attributes), as it says "Sheshet Yamim Asa" (Six days He made)—not 'in six days,' but 'six days' refers to six supernal attributes which descended into action. The beginning of ten utterances starts with Bereishis—which means bara shis ('He created six'), paralleling 'Olam Chesed Yibaneh' ('The world will be built with kindness'). There are two explanations here: one—that for worlds to come into being requires chesed/kindness which extends throughout all days; two—that one must build up kindness so that middos become a source for Beriah-Yetzirah-Asiyah.
But Torah preceded creation because 'Oraysa MeChochma Nafkas'—Torah emerges from wisdom/intellect which has no relation at all to worlds. Even when there’s no recipient for intellect/wisdom—it still exists independently; not so with middos/attributes which require someone upon whom kindness can be bestowed—as seen with Avraham sitting at his tent seeking guests so he could show kindness. Without recipients there’s no function for middos at all.
This helps us understand above where it says 'Zechor Rachamecha Vachasadecha Ki MeOlam Heimah'—that compassion/kindness relates only to worlds; without creation there's no need for chesed/kindness since there's no one upon whom to bestow kindness. This also explains why Etz Chaim begins with 'When arose in His simple will to benefit His creations,' reflecting an essential desire for goodness—but intellect itself did not extend into creation.
Even though our Sages say ten things were created with wisdom/understanding/knowledge—and Sefer Yetzirah speaks about three books/sefer/sofer/sipur—the main point remains that only mochin she'bamiddos (intellect within attributes) extends into creation—not essential intellect itself. But Oraysa MeChochma Nafkas—Torah emerges directly from wisdom—which precedes creation qualitatively ('Alpayim Shana Kadmah').
This also explains 'Aa'alefcha Chochma Aa'alefcha Binah'—the intellectual faculties precede worlds/middos; hence 'alpayim' refers not just numerically but qualitatively ('Aa'alefcha').
This returns us to Rabbi Eliezer's statement: Israel said before Hashem—we want to toil in Torah because through learning we draw down intellect into attributes—a great wondrous quality—but we lack time. Hashem replied: Fulfill tefillin—I will consider it as if you toil in Torah day/night.
The explanation: Through tefillin one draws down that Hashem puts on tefillin above—as explained earlier—which means drawing mochin/intellect into attributes themselves. Therefore a minor under thirteen isn't obligated in tefillin since he lacks mature intellect; only at bar mitzvah does he become an ish/man capable through donning tefillin of drawing down Divine intellect above.
Thus it's understood that supernal tefillin represent drawing essential intellect—and thus it's one aspect with learning Torah itself. Therefore Hashem said: Fulfill tefillin—I will consider it as if you toil in Torah day/night because through both comes Divine revelation below.
Summary
This maamar teaches how fulfilling tefillin connects us deeply with Divine intellect just like intensive Torah study does, revealing G‑dliness within ourselves and our world—even when time limits our learning opportunities.