Seif 24
כה דיני תפילין בפרטות ובו מ"ב סעיפים:
א ואחר שלבש טלית מצוייצת - יניח תפילין מיד, כדי שיהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה.
[דעת השו"ע ועוד, שהסדר הוא טלית ואח"כ תפילין, ועי' לקמן סעיף ה, דעת הריטב"א שהסדר הוא תפילין ואח"כ הטלית]
שכל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר על עצמו. - שהוא אומר: "וקשרתם לאות וכו'", ואינו מקיים: [ביאור]
ב המניחין הטלית וכיס התפילין לתוך כיס אחד - יזהרו, לכתחלה, שלא יניחו כיס התפילין למעלה מן הטלית.
כדי שלא יפגע בהתפילין קודם שיפגע בהטלית, ויצטרך להעביר על המצות, כדי להתעטף בהציצית קודם הנחת התפילין. [עי' סעיף ג', למה יעביר, ושבדיעבד אין זה העברה. ועי' לקמן סוף סעיף ו]
שהרי מצות ציצית היא תדירה - שנוהגת בין בחול בין בשבת ויום טוב. ותפילין אינן נוהגין בשבת ויום טוב. ותדיר קודם לשאינו תדיר:
ג ואם לא נזהר בזה, והניח כיס התפילין למעלה מן הטלית - אעפ"כ יתעטף תחלה בהטלית קודם שיניח תפילין.
ואין זה כמעביר על המצות - כיון שהתפילין הם מכוסים ומונחים עדיין בתוך כיסם.
אבל אם התפילין הם בגלוי ומונחין בלא כיסן למעלה מן הטלית - אסור להעביר על המצוה שנזדמנה לידו. וצריך שיניח התפילין קודם עטיפת הטלית:
ד וכן אם תפילין מזומנים בידו ואין מזומן עדיין לפניו הטלית - אין צריך להמתין על הטלית כדי להקדימו להנחת תפילין. אלא יניח תפילין מיד, וכשיביאו לו טלית, יתעטף בו.
מפני שאין משהין את המצוה. אע"פ שיש לומר שיעשה אח"כ המצוה יותר מן המובחר - מצוה בשעתה חביבה:
[Question for review in English סעיף א - ד]
ה ויש אומרים: [דעת הריטב"א] שהנחת תפילין צריך להקדים לעטיפת הציצית, מפני שהתפילין יש בהם קדושה יתירה, [הבתים והד פרשיות, משא"כ בגד הציצית. ומדגיש קדושה יתירה] וקיבול עול מלכות שמים: [היינו פרשת "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"]
ו והרוצה לצאת ידי כולם - ילבוש טלית קטן בביתו קודם הליכתו לבית הכנסת, ואח"כ יניח התפילין מיד, ג"כ בביתו קודם הליכתו לבית הכנסת.
ואז ילך לבית הכנסת לבוש בציצית [טלית קטן] ומוכתר [התפילין הם כמו כתר] בתפילין, כמבואר הטעם בזוהר. [שצריך לילך לביהכ"נ בציצית ותפילין. ובזה הוא מבאר למה עושה כן בבית ואין עושה כן בביהכ"נ]
ושם בבית הכנסת יתעטף בטלית גדול.
ואף אם נזדמן לידו הטלית גדול בעודו בביתו קודם שהניח תפילין - אין צריך להתעטף בו בביתו. ואינו כמעביר על המצוה שנזדמנה לידו - כיון שאין בדעתו כלל ללובשו כאן:
ז והעולם נהגו להתעטף אף בטלית גדול בביתו קודם הנחת התפילין, ואח"כ מניח תפילין, והולך לבית הכנסת.
ובמקומות שנכרים מצויים ברחוב [וילעגו לו] - אין מתעטפים בטלית גדול עד בואו לחצר בית הכנסת: [ומהחצר יכנס לביהכ"נ עם הטלית והתפילין, כדי שיכנס לביהכ"נ לבוש בציצית ומוכתר בתפילין]
ח אע"פ שמדינא דגמרא, מותר לילך בתפילין מגולין במבואות המטונפות, אפילו יש שם טינוף להדיא - מכל מקום, אם יודע בודאי שילך דרך מבואות המטונפות - לא יניח תפילין עד בואו לחצר בית הכנסת. ושם יניח תפילין קודם כניסתו לבית הכנסת, לקיים דברי הזוהר. [שיכנס לביהכ"נ בציצית ומוכתר בתפילין] ויש נוהגין, להניח תפילין בבית, ולכסותם בשעת הליכה במבואות המטונפות. וכן נכון:
[Question for review in English סעיף ה - ח]
ט הרא"ש ז"ל, היה מברך ברכות השחר עד "עוטר ישראל בתפארה", והיה מניח תפילין ואח"כ מברך "עוטר ישראל בתפארה". - כדי ליתן שבח והודיה בברכה זו גם על התפילין. שהם נקראים: "פאר". שנאמר: "פארך חבוש עליך":
י אם אחד התקשר את עצמו בקנס לילך לאמירת תהלים קודם אור הבוקר, ואח"כ רוצה לחזור בו, מפני שאינו יכול לילך לבית הכנסת מלובש בציצית ותפילין [כיון שאין מניחים טלית ותפילין קודם אור הבוקר] - הרשות בידו לחזור בו, ופטור מקנס. [זה מראה הנחיצות לילך לביהכ"נ מלובש בציצית ותפילין]. ומכל מקום צריך התרה לנדרו. (עיין בי"ד סי' רל"ב וסי' רי"ג):
יא יכוין בהנחת התפילין: שצונו הקב"ה לכתוב ד' פרשיות אלו, שיש בהם יחוד שמו, ויציאת מצרים. ולהניחן על הזרוע כנגד הלב. ועל הראש כנגד המוח. - כדי שנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו. שהם [הניסים והנפלאות] מורים על יחודו. ואשר לו הכח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו. וישעבד להקב"ה הנשמה שהיא במוח, וגם תאות ומחשבות לבו, לעבודתו יתברך. וע"י הנחת תפילין, יזכור את הבורא יתברך, וימעיט הנאותיו:
[Question for review in English סעיף ט -י - יא]
יב בתחילה יניח תפילין של יד ואח"כ תפילין של ראש. ואם פגע בשל ראש תחילה - יעבור על אותה מצוה ויניח של יד תחלה. - כיון שקדימת של יד לשל ראש הוא מן התורה. שהרי בתחילה נאמר: "וקשרתם לאות על ידך", ואח"כ: "והיו לטוטפות וגו'". לפיכך, אין משגיחין על העברת המצוה בזה:
יג תפילין של יד ותפילין של ראש אינן מצוה אחת, אלא הן ב' מצות שאין מעכבות זו את זו. [ואם יש לו רק תפלה אחת, מניח אותה שיש לו] כמו שיתבאר בסימן כ"ו. [?] ולפיכך, כל אחת ואחת טעונה ברכה בפני עצמה. ומפני שאסור לברך ברכה שאינה צריכה - אם אפשר לפטור את עצמו בברכה אחת - אין לברך ב' ברכות.
ולפיכך תקנו חכמים, שיסמוך הנחת תפילין של ראש להנחת תפילין של יד, בלי שום הפסק דיבור בינתיים. כדי שתעלה הברכה שיברך על של יד גם לתפילין של ראש: [עי לקמן סעיף כב]
יד ותקנו חכמים, לברך עוד ברכה אחרת על תפילין של ראש. [דעת הרא"ש] - לפי שהיא חשובה, והיא עיקר המצוה, ויש בה יותר קדושה - שיש בה ד' בתים והשי"ן. - לכן, מפני חשיבותה קבעה ברכה לעצמה:
טו נוסח ברכת תפילין של יד: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין. ונוסח ברכת תפילין של ראש: אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין.
ויאמר לְהָנִיחַ, בקמץ הה"א ולא בפתח - שהוא לשון עזיבה. כמו שכתוב: "אחיכם האחד הניחו אתי".
תְּפִלִּין הלמ"ד בדגש, להורות על חסרון למ"ד השניה. לפי שהתפילין הוא לשון פלילה והוכחה. - שהתפילין הן עדות והוכחה שהשכינה שורה עלינו. כמו שכתוב: "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי"ה נקרא עליך". ודרשו חכמים: אלו תפילין שבראש:
טז יאמר על מִצְוַת בפתח תחת הוא"ו, שהוא לשון יחיד. ולא יאמר בחולם, שהוא לשון רבים. שהרי לא נתקנה ברכה זו אלא לתפילין של ראש בלבד, כמו שיתבאר בסימן כ"ו:
יז כל ברכות המצות, צריך לברך אותן קודם התחלת עשיית המצוה. - לפיכך, על תפילין של יד יברך אחר הנחה על הקיבורת קודם הקשירה - שקשירתה זו היא התחלת עשייתה.
ועל תפילין של ראש, יברך אחר הנחה על הראש, קודם שיהדקנה היטיב על ראשו - שההידוק הוא התחלת עשייתה.
אבל לא יברך קודם הנחה על הקיבורת או על הראש. - מפני שצריך לקרב הברכה לעשיית המצוה, ולסומכן זו לזו בכל מה דאפשר:
[Question for review in English סעיף יב - יז]
יח כבר ביארנו [בסעיף יג], שאסור להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש. ואם הפסיק - אזי אין ברכת תפילין של יד עולה לתפילין של ראש. וצריך לברך על תפילין של ראש ב' ברכות: "להניח תפילין", ו"על מצות תפילין":
יט במה דברים אמורים, כשדיבר מענינים שאינם לצורך הנחת תפילין. אבל אם הפסיק בענינים שהם נצרכים לו להנחת התפילין - אין זה הפסק. וא"צ לברך על תפילין של ראש אלא "על מצות תפילין" בלבד:
כ אבל לכתחלה אסור להפסיק בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש, אפילו בדברים שהן לצורך הנחת תפילין, אלא א"כ אי אפשר בענין אחר. ואפילו לקרוץ בעיניו, ולרמוז באצבעותיו - אסור בין תפילין של יד לתפילין של ראש:
כא אם שמע קדיש או ברכו או קדושה [וכ"ש אמן על כל הברכות. והזכירו אדה"ז בסעיף כב, שמפסיק על כל הברכות, כשאינו מברך על התפילין] בין תפילין של יד לתפילין של ראש - לא יפסיק לענות עם הצבור. [בסידור פוסק אדה"ז להפסיק ויבואר לקמן] אלא שותק ושומע ומכוין למה שהציבור אומרים. כמו שיתבאר הטעם בסימן (ק"ט) [קד] [ה].
ואם פסק וענה - הוי הפסק בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש, וצריך לברך על תפילין של ראש ב' ברכות:
כב אסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אפילו במקום שאין גורם לברך ב' ברכות על תפילין של ראש. [בסעיף יג הביא רק הטעם שאסור לגרום ברכה שאינה צריכה] כגון: אותם המניחין תפילין בחול המועד בלא ברכה. וכן המניחין תפילין דרבינו תם - צריכים לתכוף ולסמוך תפילין של יד לתפילין של ראש, בלי שום הפסק שיחה בינתיים. שנאמר, "והיה לך לאות על ידך, ולזכרון בין עיניך". ולא נאמר, "והיו לזכרון בין עיניך". אלא משמע ששתיהם נחשבים להוי' ועשיה אחת, [אף שאינם מצוה אחת כנ"ל סעיף יג] מחמת שצריך לתוכפן זו אחר זו בלא שום הפסק.
אבל מכל מקום, מותר לענות קדיש, וקדושה, וברכו, ואמן על כל הברכות, [כאן הוסיף בנוסף לקדיש וכו', ואמן על כל הברכות] בין תפילין של יד לתפילין של ראש בתפילין דרבינו תם, או בחול המועד מי שאינו מברך עליהם. - כיון שאינו גורם לברך ברכה שאינה צריכה על תפילין של ראש:
כג ויש אומרים [בית יוסף], שלעולם [בין אם הפסיק או לא הפסיק] אין תפילין של ראש טעונה ב' ברכות, כי אם ברכה אחת כשאר כל המצות. ולא נתקנה ברכת "על מצות תפילין" לתפילין של ראש, אלא אם כן הפסיק בדיבור בין ברכת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש. אבל אם לא הפסיק בינתיים - אזי עולה ברכת "להניח תפילין" שבירך על תפילין של יד גם לתפילין של ראש.
[ולקמן בסימן כה, ה מבואר שלי"א זה, אם מניח תפילין של ראש לבד מברך: "על מצות תפילין"]
והמנהג באלו הארצות, כסברא הראשונה. [דעת הרא"ש] [אבל מנהג חב"ד ע"פ הסידור הוא כדעת הב"י ] ומכל מקום, לרווחא דמלתא - טוב לומר אחר ברכת: "על מצות תפילין", "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". שכן צריך לומר אחר כל ברכה לבטלה. כמו שיתבאר בסי' ר"ו [סעיף י"ג].
וכן [יברך "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"] אם הוא מברך ב' ברכות על תפילין של ראש. כגון שהשיח בין תפילין של יד לתפילין של ראש [והרי כתב בשו"ע שהמנהג כסברא הראשונה, הרא"ש, וצריך לברך שני ברכות על התפילין של ראש] - יאמר אחר ברכה השניה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". - שלפי סברא האחרונה [ב"י] שנתבאר בסמוך, היתה ברכה ראשונה [ברכת "להניח"] לבטלה. [אבל לא יברך בין ברכה ראשונה לשניה, כיון שבשו"ע פוסק שהמנהג הוא כסברא הראשונה, אלא שלחרי שגומר הברכה השניה כשאומר ברוך שם כבוד מלכותו זה קאי על הברכה ראשונה]
ובעת שמברך ברכה ראשונה על תפילין של ראש, שהיא ברכת "להניח תפילין" - טוב למשמש בתפילין של יד בשעת ברכה. משום שהמשמוש הוא חשוב כאלו מניחה עכשיו על הקיבורת, ועל זה שייך לברך "להניח תפילין": [ואף שכבר בירך על התפילין של יד, שייך לברך עליו פעם שני' כשממשמש שהוא כאילו מניחה עכשיו עוה"פ ויכול לברךץ ועוד י"ל כי יש דעה שגם הברכה על התפילין של יד הי' לבטלה, כיון שהפסיק]
Seif 24
כד כבר ביארנו, דברכת "להניח תפילין" עולה ג"כ לשל ראש - על כן יש למעט ההפסק ביניהם בכל מה דאפשר. ולכן, לא יכרוך הרצועה סביב הזרוע עד לאחר שיניח תפילין של ראש. - כיון שכריכה זו אינה רק מנהג בעלמא, ואינה בכלל המצוה - על כן טוב לאחר אותה [לאחר שיניח תפילין של ראש].
והאר"י ז"ל היה נוהג לכרוך כריכה זו קודם הנחת תפילין של ראש - מפני שהוא סובר שכריכה זו היא מכלל המצוה, ולפיכך אין זו הפסק כלל:
כה יש מי שאומר: שאסור להוציא את התפילין של ראש מהתיק עד שתהא התפילין של יד מונחת כבר על הקיבורת, [כפי מנהג השו"ע. ולפי האריז"ל עד אחר שכרכם על הזרוע] מהטעם הידוע למשכילים:
כו ואף אם שתיהן מונחות לפניו חוץ לתיק - לא יתקן לפתוח את התפילין של ראש עד אחר הנחת תפילין של יד. - דכשנוטל את התפילין של ראש בידו כדי לפתחה ואינה מניחה מיד, הרי הוא מעביר על המצוה:
כז יש אומרים שיניח התפילין של יד מיושב ותפילין של ראש מעומד, מטעם שנתבאר בזוהר. אבל במדינות אלו, נוהגין להניח שתיהן מעומד. (וירא שמים יוצא את כולם. [לכאורה כוונתו למה שכותב בהמשך בפנים])
ולכתחילה טוב לנהוג, שתהא ההנחה על הקיבורת מיושב, והברכה והקשירה על הקיבורת יהיה מעומד. כמו שנתבאר בסי' ח' [סעיף ג], שכל ברכות המצות צריך לברך מעומד:
כח כל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקים עם הגמרא או הפוסקים הנמשכים אחר הגמרא - הלך אחר הגמרא או הפוסקים הנמשכים אחריה. ומכל מקום, אם בעלי הקבלה מחמירים - יש להחמיר גם כן. אבל אין אנו יכולים לכוף את הצבור להחמיר. וכן, כל דבר שלא הוזכר כלל בגמרא ופוסקים, אע"פ שנזכר בקבלה - אין אנו יכולים לכוף את הצבור לנהוג כן: [כנראה שבסעיף זה, מסביר ההלכה שבסעיף שלפני"ז, "ולכתחלה טוב לנהוג וכו'"]
כט מי שחלץ את תפיליו, והיה בדעתו שלא יחזור להניחן עד לאחר זמן מרובה, כמו ב' או ג' שעות, [להעתיק ממכתב אדמו"ר] ואח"כ נמלך לחזור ולהניחן מיד - צריך לחזור ולברך עליהם. [ופשוט שאם עשה מה שבדעתו שלא הניחן עד לאחר ב' או ג' שעות - צריך לחזור ולברך עליהם] אבל אם בשעת חליצת התפילין היה דעתו לחזור ולהניחם מיד, וחוזר ומניחן מיד - אין צריך לחזור ולברך עליהם. - מפני שכבר נפטרו בברכה שבירך עליהם כשהניחן בפעם א':
ל במה דברים אמורים, [שמועיל מה שהיה בדעתו לחזור ולהניחן מיד, ואין צריך לעשות ברכה פעם ב'] שלא עשה צרכיו בין חליצת התפילין להנחתן פעם ב'. אבל אם עשה צרכיו [היינו בין גדולים ובין קטנים] בינתיים, כיון שבעת ההיא לא היה יכול להניח תפילין, [כמבואר בסימן מ"ג סעיף א] אם כן אינו מועיל כלום מה שהיה בדעתו לחזור ולהניחן מיד. ולכן צריך לחזור ולברך על הנחה שנייה, כאלו לא היה בדעתו כלל בשעת חליצתן לחזור ולהניחן מיד:
לא אם נשמטו התפילין ממקום הנחתן, שיתבאר בסי' כ"ז [ב, יד] וממשמש בהן להחזירן למקומן - צריך לחזור ולברך עליהן. [עי' סעיף לב] - דכיון שנשמטו שלא מדעתו, אינו מועיל כלום מה שבדעתו [בתחילת הנחתן] לחזור ולהניחן על מקומן. ואם אינו מחזיר אלא אחד מהן - מברך כמי שאינו מניח אלא תפלה אחת, כמו שיתבאר בסי' כ"ו [א].
אבל אם הוא בעצמו הזיזן ממקומן, והיה בדעתו לחזור ולהניחן על מקומן מיד, ומחזירן על מקומן מיד - אין צריך לחזור ולברך:
לב עכשיו נהגו העולם, שאפילו אם נשמטו התפילין ממקומן שלא בכוונה, ומחזירן למקומן - אעפ"כ אין מברכין עליהם. ויש שנתנו טעם למנהגם. - שלא הצריכו לחזור ולברך, אלא בלובש תפילין כל היום ונשמטו ממקומן שלא בשעת התפלה - שלא היה דעתו עליהן כלל. אבל אנו, שאין לובשין אותם אלא בשעת התפלה, ואז מסתמא אינו מסיח דעתו מהם, והוא מרגיש בשעה שנשמטין ממקומן, והוי ליה כמזיזן בעצמו ממקומן על מנת להחזירן מיד למקומן, שכבר נתבאר דאינו צריך לחזור ולברך:
לג מי שהניח תפילין של יד על הקיבורת ובירך עליה, ואח"כ נפסק הקשר של תפילין של יד, והוצרך לעשות קשר אחר, אמנם לא הסיח דעתו מהנחת התפילין - אין צריך לחזור ולברך על תפילין של יד.
בין שנפסק הקשר קודם שהידק התפילין של יד על הקיבורת, [דאז עדיין לא נגמרה מצות הנחת תפילין עד היד, ופשוט שאין לו לברך עוה"פ כשמתקן הקשר ומניחה פעם שניה, כיון שלא נגמר עדיין מצות הנחתן] בין אחר ההידוק [שכשהידק התפילין של יד, אז כבר נגמרה מצות הנחתן על היד, אבל כיון שנפסק] קודם שהידק את התפילין של ראש על ראשו [אין צריך לחזור ולברך על של יד, כשעשה קשר חדש ומניחם פעם ב'.
עכשיו מסביר אדה"ז איך זה שונה מן הדין שבסעיף לא, שבנשמטו התפילין ממקומם דצריך לחזור ולברך כשמחזירן למקומן, והרי כאן נפסק הקשר לאחר שהונחו התפילין במקומם על של יד ומניחם עכשיו פעם ב?].
דכיון שהברכה שבירך על תפילין של יד עולה ג"כ לתפילין של ראש, כמו שנתבאר, [לעיל סעיף יג] וא"כ, כל זמן שלא הניח תפילין של ראש, [היינו קודש שהידק התפילין של ראש על ראשו] עדיין הוא עסוק במצוה [היינו הנחת תפילין של ראש] ששייכה לאותה ברכה [להניח תפילין].
ומה שעשה הקשר של יד [שנפסק, מלבד שבזה הוא מתקן התפילין של יד], הוא ג"כ מתיקון המצוה [של תפילין של ראש] ששייכה לאותה ברכה [של להניח תפילין שקאי גם על של ראש.
ואין לומר שבשביל הנחת השל ראש אין צריך לתקן הקשר של יד, אלא יניח השל ראש עם הברכה שעשה לפני הנחת תפילין של יד, ואח"כ יתקן התפילן של יד, ונמצא שהי' הפסק בין הברכה להנחה הב' ולכאורה יברך, ע"ז מסביר] כי אי אפשר לו להניח תפילין של ראש קודם תפילין של יד, ועל כן הוא צריך לתקן התפילין של יד, ואח"כ יניח שתיהן כראוי.
ונמצא, דבשעה שנפסק הקשר, עדיין לא נגמרה המצוה [הנחת תפילין של ראש] ששייכה לאותה הברכה [להניח תפילין] שבירך על תפילין של יד.
לפיכך אינו דומה לנשמטו התפילין ממקומם, דצריך לחזור ולברך כשמחזירן למקומן.
דשם קודם שנשמטו ממקומן, כבר נגמרה המצוה השייכה לברכה שבירך עליהם בתחילה, וכשמחזירן למקומן - מקיים מצות תפילין פעם ב', ולכן צריך לחזור ולברך.
אבל כאן, מה שמתקן הקשר וחוזר ומניח התפילין של יד כראוי, אינו מקיים מצות תפילין פעם ב', אלא גומר את המצוה השייכה לברכה שבירך בתחילה:
לד וכן הדין אם הותר ההידוק של תפילין של יד, ונשמט התפילין של יד ממקומה קודם שהידק את התפילין של ראש - אין צריך לחזור ולברך כשחוזר ומהדק את התפילין של יד על הקיבורת, מטעם שנתבאר.
אבל אם לאחר שהידק את התפילין של ראש על ראשו, נפסק הקשר של תפילין של יד, אע"פ שלא נשמטה התפילין של יד ממקומה [כי תפילין כשרים רק עם קשר], או שהותר ההידוק של תפילין של יד, אע"פ שלא נשמטה ממקומה - צריך לחזור ולברך בשעה שמהדק את התפילין של יד על הקיבורת: [וכשנפסק הקשר לאחר שיתקן הקשר ויניח התפילין של יד על הקיבורת יברך]
לה מותר לברך על תפילין שאולין. מפני שאדם יוצא ידי חובתו בתפילין של חבירו.
ומן התורה אדם יוצא ידי חובתו אפילו בתפילין גזולין, אפילו עדיין לא נתייאשו הבעלים מהם. - שאין התפילין צריכין להיות משלו דוקא.
אבל חכמים פסלו תפילין גזולין, כל זמן שהם ברשות הגזלן, אפילו כבר נתייאשו הבעלים מהם. - מפני שהיא מצוה הבאה על ידי עבירה, והיא מאוסה לפני הקב"ה. ואם מניחן - לא יברך עליהם - כיון שאין כאן מצוה כלל. ועל ברכה זו נאמר: "ובוצע ברך, נאץ ה'":
לו במה דברים אמורים [שלא יניח ולא יברך על תפילין גזולין], כשהן עדיין ברשות הגזלן. אבל אם מכר הגזלן את התפילין לאדם אחר. אם כבר נתייאשו הבעלים מהם - מותר לברך עליהם- כיון שכבר קנה אותם הלוקח על ידי יאוש ושינוי רשות, והרי הן כשלו ממש לכל דבר. - כמו שנתבאר בח"מ סי' שנ"ג סעי' ג', ושנ"ו סעי' ג'. - א"כ לא נעשית המצוה ע"י עבירה, שהרי קודם עשייתה כבר היו התפילין קנויין ללוקח, ולא היה עליהן שם גזל:
לז נהגו העולם שלא לחלוץ התפילין עד לאחר שאמרו קדושת ובא לציון. [היינו לאחרי שאומר "קדוש קדוש קדוש"]
ויש מי שאומר על דרך הקבלה: שצ"ל בהן ג' קדישים. [מכתב אדמו"ר] ולכן אין לחולצם עד לאחר קדיש שלאחר קדושת ובא לציון. והאר"י ז"ל לא היה חולץ עד לאחר "על כן נקוה לך". ויש שאין חולצים אותם עד לאחר קדיש יתום [שאחרי על כן נקוה לך]:
לח ביום שיש בו מילה - אין לחלוץ עד לאחר המילה:
לט ביום שיש בו קריאת התורה, והוא מקום שמחזירין הספר תורה להיכל אחר קדושת ובא לציון - נוהגין שלא לחולצן עד לאחר שהחזירו הספר תורה להיכל [ולא מיד אחרי קדיש]:
מ בחול המועד חולצין אותן קודם קריאת הלל, בעוד שהש"ץ מחזיר את התפלה. והש"ץ חולץ אחר הלל.
ובחול המועד של סוכות שיש שהות קודם ההלל בשעה שמוכרין האתרוג - גם הש"ץ יחלוץ קודם הלל:
מא בראש חודש, במקומות שאומרים במוסף קדושת: "כתר" - חולצין קודם תפלת מוסף בלחש, אחר קדושת ובא לציון. - לפי שאין ראוי להיות מוכתר בתפילין בשעה שאומר: "כתר יתנו לך". ואפילו במקומות שאין אומרים קדושת כתר במוסף - אף על פי כן נוהגין לחלצן קודם תפלת מוסף:
מב החולץ תפיליו קודם שהחזירו הספר תורה להיכל [ואינו עושה כפי המנהג שנזכר בסעיף לט, לחלוץ לאחר חזרת הס"ת] - לא יחלוץ בפני הספר תורה, אלא יהפך לצד אחר. דלא יהיה כבוד הספר תורה גרוע מכבוד רבו - שאין (תלמיד) חולץ תפילין בפניו, מהטעם שיתבאר בסימן ל"ח סעיף י':
___________________________________
Questions סעיף יח - כב
What is the דין If you talk in between the של יד and של ראש?
What if you talked about matters that are necessary for putting on the תפילין?
The שו"ע mentions 3 things that לכתחלה אסור להפסיק?
In סעיף כא he rules what do you do if your heard קדיש, ברכו or קדושה between the של יד and של ראש?
What if you did answer?
Do we make a ברכה on תפילין דר"ת?
Those who put on תפילין on חול המועד do they make a ברכה? (Look in the end of סעיף)
We know why one should put on theשל יד ושל ראש תפילין one after the other when you make a ברכה why?
Why is it necessary to put של ראש immediately after the של יד even if you are not making a ברכה on the תפילין?
When you do not make a ברכה should you interrupt forקדיש, קדושה, ברכו and אמן on all ברכות?
Why?
Questions on סעיפים כג - מב
According to the י"א in סעיף כג does the ברכה להניח תפילין on the של יד apply to the של ראש and do we make any other ברכה on the של ראש?
So when do you make the ברכה of על מצות תפילין?
According to this opinion when one speeks in-between the יד and the ראש how many ברכות does one make on the של ראש?
In the שולחן ערוך the ruling is like the first opinion but he suggests?
Why?
According to the ruling of the שו"ע he makes 2 ברכות on the של ראש when he spoke in-between. When does he say ברוך שם?
Why should he be ממשמש the של יד when saying "להניח" on the של ראש?
The שו"ע rules that the wrapping around the hand is done after putting on the של ראש. Why?
What does the אריז"ל say?
When should the של ראש be taken out of the bag?
Why should one not fix the תפילין של ראש before putting on the תפילין של יד?
After putting on the של יד while sittingת the שו"ע says that it is best to stand up and make the תברכה why?
If there is a conflict between the גמרא and the בעלי קבלה who do we rule like?
If the קבלה is more stringent it is best to be?
Can we force the community to adopt the position of the קבלה?
If you take of your תפילין and you don’t think you will be putting them on again until much later, but you change your mind and put them on again right away, do you need to make a new ברכה?
If you think you will put then on again immediately, then you got delayed until 2 or 3 hours later, do you make another ברכה?
If you take off your תפילין to use the bathroom do you need to make a ברכה again?
If תפילין slip from their proper place unintentionally, do you need to make a new ברכה either the של יד or the של ראש when putting them back in place?
What is the מנהג?
What the rational?
What about if you move them intentionally?
If after making the ברכה on the של יד the knot of the של יד came apart and you need to spend time making the knot, do we require you to make another ברכה on the של יד or the של ראש?
What if he already fastened the תפילין של ראש and then the יד came apart, what ברכה would you make?
To fulfil the מצוה of תפילין do you need to own the תפילין?
Can you use תפילין that were stolen?
If you put then on, can you make a ברכה?
Why?
Is there a case in which stolen תפילין may be used?
Why?
What are the four places the שו"ע mentions one can remove the תפילין?
What about when there is a ברית?
When the Torah is read, when do we take of the תפילין?
On חול המועד when do we take of the תפילין?
What about the חזן?
What about on חול המועד סוכות?
On ראש חודש why do we take of the תפילין before מוסף? What about those who do not say כתר?
From where do we know that one should not remove their תפילין facing a ספר תורה?