[י"ט סיון, תשט"ו]
במענה על מכתבו מערב זמן מ"ת והקודם לו בברכת החג. הנה כל המברך - מתברך בברכתו של הקב"ה וכמ"ש ואברכה מברכיך (סוטה לא[1], ב), וע"כ כהן האמור שם[2] לאו דוקא. וכן הוא גם במדרש הגדול שם, וכן מוכח ג"כ בירושלמי (ברכות ח, הובא בתוספת חולין מט, א), שהתוספת מרובה על העיקר.
במה שהעיר על ההוספה להגדה של פסח הוצאת קה"ת:
א) בענין השם שבת הגדול, יעוין בתורה שלמה כרך יא ובמילואים שם - שציין לכמה ספרים המדיינים בזה.
ב) במה שכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע הי' אומר השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, הבאה, מלעיל[3], היינו לשון עבר. ושואל איך יפרשו זה[4]. הנה אף שלא שמעתי בפירוש, נראה לי לומר שפירושו כפשוטו, שזה תקופה שכבר התחילה, בשנת פסח זה עצמה, ולשנה הבאה מלרע - בני חורין, היינו בעתיד. ולהוסיף בם הכנות הדברים ובפרט ברוחניותם. כי לשנה הבאה בארעא דישראל תלוי רק בהאדם עצמו, שבחירה חפשית לו בפרט ברוחניות הדברים, אשר ארץ ישראל הוא שנמצא בהשגחה תמידית מד' אלקינו מראשית שנה עד אחרית שנה, תמידית ומיוחדת שזה תלוי באם אין הולכים בקרי כ"א בחקתי תלכו. ולכן כשאומר ומחליט לשנה הבאה בארעא דישראל - בידו להעשות כך על אתר וגם שעה אחת קודם, משא"כ להעשות בני חורין היינו להשתחרר משעבודים, הרי, כמו בדין הנגלה צריך לשטר שיחרור או לענינים מעין זה, וברוחניות ה"ז כמה שנאמר שרק הקב"ה שוחטו ליצה"ר שאז נעשים בני חורין, וכדרז"ל אל תקרי חרות אלא חירות.
* * *
במש"כ לעיל בפי' "הבאה" - להעיר מזהר ח"א רסה, א. רמב"ם הל' תשובה ספ"ח.
* * *
ג) מה שרוצה לפרש חילוק הלשונות ברמב"ם, שלפעמים כתב מרורים ל' רבים ולפעמים מרור ל' יחיד, אשר מרורים הוא בזמן שבית המקדש הי' קיים ומרור ל' יחיד לאחר החורבן. - הנה כדי לשלול פירוש זה - שהי' הקס"ד שלי, ציינתי להרמב"ם הל' חמץ ומצה פ"א[5] הלכה ד' שכתב מרור ל' יחיד[6], ובסדר הגדה שלו שבמקום א' כתב מרורים[7] - שהם בסתירה לפירוש הנ"ל.
ד) מה שרוצה לפרש בדברי התוספתא וכו' - יעיין בצפנת פענח המצויין ג"כ בהוספה.
ה) מה שהעיר אשר הכתוב בהוספה דהלימוד ביום השמיני הוא לאחר מ"ת[8], קשור זה בהסוגיא[9] אם מצות מילה רק נשנית בסיני. - הנה לא כן הוא לדעתי[10], ולכן ציינתי דווקא לתוספת[11] ולא להסוגיא דשבת, כי הענין דנשנה בסיני הוא במה שנאמר קודם מ"ת, ובמצות מילה בהענינים הנלמדים מפ' לך לך, משא"כ וביום השמיני - שהוא בפרשה שנאמרה לאחר מ"ת[12].
ו) מה שהביא פירוש היפה תואר שנמולו ביום דערב פסח ולא בלילה, וגדולה מזה נמצא בריב"א (פ' בא), שנמולו מבעשור לחדש. - הנה אין לפרש כזה בשמו"ר שציינתי שם, כי שם כתוב בפירוש שרק לאחר שהריחו ריח צלי הפסח שצלה משה נמולו. ובהנ"ל י"ל שזהו מדרשות חלוקות, או שכתות כתות היו. וקושיתו איך נמנו על הפסח ואכלו אותו וכו', ורוצה לדמות זה לגר שנתגייר כו' - לא נראה לי הדמיון, כיון שבמצרים נצטוו בפסח כולם להקריב קרבן פסח. ומה שאכלו בפסחו של משה י"ל שמנה את כלם מה"ט על פסחו הוא, והרי זכין לאדם בכגון דא, ובפרט בפסח מצרים שכמה ענינים מחודשים בו, וקשור בהגאולה והצלה ממכת בכורות, וכהלשון ופסח ד', שבזה כולם שווים.
* * *
במש"כ בהוספה - ונזכר לעיל - שמלו בלילה מפני שלא נאמרה עדיין פ' תזריע מצאתיו עתה בהרש"ש לשהש"ר א, יב.
- 1 לכאורה צ"ל ל"ח ב
- 2 אמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שמברך, מתברך. ושאינו מברך, אין מתברך. אף שכתוב שם כהן אבל הפסוק ואברכה הוא בסתם א"כ כהן שכתוב שם הוא לאו דוקא אלא כל אחד שמברך ישראל מתברך
- 3 The year has already come
- 4 The next seems has not yet come so how are we saying that it already came?
- 5 לכאורה צ"ל פ"ח
- 6 מַחְזִיר הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו וְאוֹמֵר, פֶּסַח זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין, עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַה'" (שמות יב,כז); וּמַגְבִּיהַּ הַמָּרוֹר בְּיָדוֹ וְאוֹמֵר, מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין,
- 7 שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אָנוּ אוֹכְלִים שְׁאָר יְרָקוֹת; וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, מְרוֹרִים. ואינו בזמן ביהמ"ק שאין מופיע שם קושיית צלי וזהו נוסח ההגדה. אמנם ברמב"ם שהתקתי כל הזמן נזכר מרורים ורק פעם אחר מרור והרבי כותב שבמקום אחד כתב מרורים ואולי זה לגירסא אחרת וצריך לברר
- 8 זה לשונו שם אף שאין מלין אלא ביום - וכמו שהקשו ע"ז בכמה ספרים - י"ל בפשיטות, דהדין דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום - נתחדש לאחר מ"ת (תוד"ה מר, יבמות עב, ב)
- 9 סנהדרין נט, ב לדעה אחת והרי מילה שנאמרה לבני נח דכתיב (בראשית יז, ט) ואתה את בריתי תשמור. ונשנית בסיני (ויקרא יב, ג) וביום השמיני ימול ר"ל שלעה זו כיון שנשנית וביום השמיני א"כ ההלכות של וביום השמיני אפילו בלילה הוא גם לפני מ"ת ובליל פסח לא היו יכולים למול. משא"כ להדיעה שם אי בעית אימא מילה אמעיקר' לאברהם הוא דקא מזהר ליה רחמנא ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם אתה וזרעך אין איניש אחרינא לא א"כ לדיעה זו פסוק וביום השמינים שלמידים ממנו שאין מלין בלילה נתחדש לאחרי מ"ת
- 10 היינו שאף אם נשנית בסיני ההלכות שנשנו בסיני הם ההלכות שנאמר לפני מ"ת מהענינים שלמדים מפ' לך לך אבל הפרשה וביום שנאמרה לאחרי מ"ת לא נשנית בסיני ולפני מ"ת אפשר למול גם בלילה במילה שלא בזמנה כדלקמן.
- 11 שהלימוד שלא בלילה הוא מוביום השמיני לרבויי כל הני דאין נימולים אלא ביום ולא מהפסוק שמובא בשבת שם מבן שמונת ימים - ימים ולא לילות. כי כיון שלמדים מהפסוק שלפני מ"ת א"כ אם נשנה בסיני לא הי' להם למול, אבל כיון שמדובר במילה שלא בזמנה בזמן הקרבת הפסח א"כ למדים זה מוביום ולא מבן ח' ימים, א"כ דין זה נתחדש לאחרי מ"ת ומותר להם למול בלילה
- 12 עיין לקו"ש חי"ז תזריע שיחה א'
B"H, 19 Sivan, 5715.
In response to your letter from before the time of Matan Torah and the previous one with the holiday blessing. Whoever blesses is blessed by the blessing of the Holy One, as it is written: "And I will bless those who bless you" (Sotah 31b), and therefore the 'Kohen' mentioned there is not exclusive. This is also found in Midrash HaGadol there, and it is also evident in Yerushalmi (Berachos 8, cited in Tosafos Chullin 49a), that the addition is greater than the main point.
Regarding your comments on the additions to the Pesach Haggadah published by Kehot:
a) Concerning the name "Shabbat HaGadol," see Torah Shleimah vol. XI and its supplements—where he references several books that discuss this.
b) Regarding what my revered father-in-law (the Rebbe Rashab) would say: "Hashata hacha leshana haba'a b'ar'a d'Yisrael"—the word "haba'a" (the coming year) is mil'el (past tense), meaning a period that has already begun during this very Pesach. And for "leshana haba'a milera"—bnei chorin (free people), that refers to the future. One should add to these preparations, especially spiritually. For "leshana haba'a b'ar'a d'Yisrael" depends only on a person himself; he has free choice, especially regarding spiritual matters. Eretz Yisrael is under constant Divine supervision from G‑d from the beginning of the year to its end—a unique and ongoing supervision that depends on whether one does not go with indifference but rather follows My statutes. Therefore, when one says and decides "leshana haba'a b'ar'a d'Yisrael," it is within his power to make it happen immediately or even an hour earlier. However, becoming bnei chorin—being freed from subjugations—is like in revealed law: one needs a document of release or similar matters; spiritually this means only G‑d can slaughter the evil inclination so that we become truly free people—as our Sages say: do not read 'charut' but 'cheirut' (freedom).
* * *
On what was written above regarding "haba'a"—see Zohar I 265a; Rambam Hilchos Teshuvah end of chapter 8.
* * *
c) Regarding your wish to explain differences in Rambam's language—sometimes he writes "merorim" (plural) and sometimes "meror" (singular)—that merorim refers to when the Temple stood and meror after its destruction: To refute this explanation—which was also my initial thought—I referenced Rambam Hilchos Chametz U'Matzah ch.1 [should be ch.8] halacha 4 where he writes "meror" singular; and in his order of Haggadah in one place he writes "merorim"—which contradicts this explanation.
d) Regarding your wish to explain words in Tosefta etc.—see Tzafnas Paneach also cited in the supplement.
e) Regarding your comment that what is written in the supplement about learning on the eighth day being after Matan Torah relates to whether mitzvas milah was only repeated at Sinai: In my opinion this is not so; therefore I specifically referenced Tosafos [and not] the sugya in Shabbos because being repeated at Sinai refers to what was said before Matan Torah; but for mitzvas milah as learned from Parshas Lech Lecha—and for "on the eighth day," which appears in a parsha after Matan Torah.
f) Regarding your citation of Yafeh Toar who says they circumcised on Erev Pesach during daytime—not at night—and even more so Riva (Parshas Bo) who says they circumcised from the tenth of Nissan: One should not interpret Shemos Rabbah as such because it states explicitly that only after smelling roasted Pesach did they circumcise. It can be said these are different midrashim or different groups existed. Your question how they were counted for Pesach and ate it etc., comparing it to a convert who converts etc.—I do not see this as analogous since all were commanded regarding Pesach in Egypt. As for eating from Moshe's offering—it can be said he counted them all for his offering since one may benefit another in such cases; especially with Pesach Mitzrayim which had many novel aspects connected with redemption from Makas Bechoros—as it says 'and G‑d passed over,' where all were equal.
* * *
On what was written above—in the supplement—that they circumcised at night because Parshas Tazria had not yet been stated—I have now found this also in Harashash on Shir HaShirim Rabbah 1:12.
Summary
This letter explores nuanced interpretations of Haggadah passages and halachos related to Pesach observance. The Rebbe clarifies textual variants, spiritual meanings behind phrases recited at Seder night, and details about mitzvos like milah as they relate both before and after Matan Torah.