3566 —הבהרות על פירוש ההגדה, מנהגי פסח, ופרטי הלכה

Clarifications on Haggadah Commentary, Pesach Customs, and Halachic Details

י"ט סיון, תשט"ו
The Rebbe addresses questions regarding his commentary on the Haggadah, clarifying issues about the term Shabbat HaGadol, interpretations of phrases in the Haggadah, distinctions in Rambam's language, and halachic nuances about circumcision and Pesach practices.

[י"ט סיון, תשט"ו]

במענה על מכתבו מערב זמן מ"ת והקודם לו בברכת החג. הנה כל המברך - מתברך בברכתו של הקב"ה וכמ"ש ואברכה מברכיך (סוטה לא[1], ב), וע"כ כהן האמור שם[2] לאו דוקא. וכן הוא גם במדרש הגדול שם, וכן מוכח ג"כ בירושלמי (ברכות ח, הובא בתוספת חולין מט, א), שהתוספת מרובה על העיקר.

במה שהעיר על ההוספה להגדה של פסח הוצאת קה"ת:

א) בענין השם שבת הגדול, יעוין בתורה שלמה כרך יא ובמילואים שם - שציין לכמה ספרים המדיינים בזה.

ב) במה שכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע הי' אומר השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, הבאה, מלעיל[3], היינו לשון עבר. ושואל איך יפרשו זה[4]. הנה אף שלא שמעתי בפירוש, נראה לי לומר שפירושו כפשוטו, שזה תקופה שכבר התחילה, בשנת פסח זה עצמה, ולשנה הבאה מלרע - בני חורין, היינו בעתיד. ולהוסיף בם הכנות הדברים ובפרט ברוחניותם. כי לשנה הבאה בארעא דישראל תלוי רק בהאדם עצמו, שבחירה חפשית לו בפרט ברוחניות הדברים, אשר ארץ ישראל הוא שנמצא בהשגחה תמידית מד' אלקינו מראשית שנה עד אחרית שנה, תמידית ומיוחדת שזה תלוי באם אין הולכים בקרי כ"א בחקתי תלכו. ולכן כשאומר ומחליט לשנה הבאה בארעא דישראל - בידו להעשות כך על אתר וגם שעה אחת קודם, משא"כ להעשות בני חורין היינו להשתחרר משעבודים, הרי, כמו בדין הנגלה צריך לשטר שיחרור או לענינים מעין זה, וברוחניות ה"ז כמה שנאמר שרק הקב"ה שוחטו ליצה"ר שאז נעשים בני חורין, וכדרז"ל אל תקרי חרות אלא חירות.

* * *

במש"כ לעיל בפי' "הבאה" - להעיר מזהר ח"א רסה, א. רמב"ם הל' תשובה ספ"ח.

* * *

ג) מה שרוצה לפרש חילוק הלשונות ברמב"ם, שלפעמים כתב מרורים ל' רבים ולפעמים מרור ל' יחיד, אשר מרורים הוא בזמן שבית המקדש הי' קיים ומרור ל' יחיד לאחר החורבן. - הנה כדי לשלול פירוש זה - שהי' הקס"ד שלי, ציינתי להרמב"ם הל' חמץ ומצה פ"א[5] הלכה ד' שכתב מרור ל' יחיד[6], ובסדר הגדה שלו שבמקום א' כתב מרורים[7] - שהם בסתירה לפירוש הנ"ל.

ד) מה שרוצה לפרש בדברי התוספתא וכו' - יעיין בצפנת פענח המצויין ג"כ בהוספה.

ה) מה שהעיר אשר הכתוב בהוספה דהלימוד ביום השמיני הוא לאחר מ"ת[8], קשור זה בהסוגיא[9] אם מצות מילה רק נשנית בסיני. - הנה לא כן הוא לדעתי[10], ולכן ציינתי דווקא לתוספת[11] ולא להסוגיא דשבת, כי הענין דנשנה בסיני הוא במה שנאמר קודם מ"ת, ובמצות מילה בהענינים הנלמדים מפ' לך לך, משא"כ וביום השמיני - שהוא בפרשה שנאמרה לאחר מ"ת[12].

ו) מה שהביא פירוש היפה תואר שנמולו ביום דערב פסח ולא בלילה, וגדולה מזה נמצא בריב"א (פ' בא), שנמולו מבעשור לחדש. - הנה אין לפרש כזה בשמו"ר שציינתי שם, כי שם כתוב בפירוש שרק לאחר שהריחו ריח צלי הפסח שצלה משה נמולו. ובהנ"ל י"ל שזהו מדרשות חלוקות, או שכתות כתות היו. וקושיתו איך נמנו על הפסח ואכלו אותו וכו', ורוצה לדמות זה לגר שנתגייר כו' - לא נראה לי הדמיון, כיון שבמצרים נצטוו בפסח כולם להקריב קרבן פסח. ומה שאכלו בפסחו של משה י"ל שמנה את כלם מה"ט על פסחו הוא, והרי זכין לאדם בכגון דא, ובפרט בפסח מצרים שכמה ענינים מחודשים בו, וקשור בהגאולה והצלה ממכת בכורות, וכהלשון ופסח ד', שבזה כולם שווים.

* * *

במש"כ בהוספה - ונזכר לעיל - שמלו בלילה מפני שלא נאמרה עדיין פ' תזריע מצאתיו עתה בהרש"ש לשהש"ר א, יב.

  1. 1 לכאורה צ"ל ל"ח ב
  2. 2 אמר רבי יהושע בן לוי: כל כהן שמברך, מתברך. ושאינו מברך, אין מתברך. אף שכתוב שם כהן אבל הפסוק ואברכה הוא בסתם א"כ כהן שכתוב שם הוא לאו דוקא אלא כל אחד שמברך ישראל מתברך
  3. 3 The year has already come
  4. 4 The next seems has not yet come so how are we saying that it already came?
  5. 5 לכאורה צ"ל פ"ח
  6. 6 מַחְזִיר הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו וְאוֹמֵר, פֶּסַח זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין, עַל שֵׁם שֶׁפָּסַח הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַה'" (שמות יב,כז); וּמַגְבִּיהַּ הַמָּרוֹר בְּיָדוֹ וְאוֹמֵר, מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִין,
  7. 7 שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת, אָנוּ אוֹכְלִים שְׁאָר יְרָקוֹת; וְהַלַּיְלָה הַזֶּה, מְרוֹרִים. ואינו בזמן ביהמ"ק שאין מופיע שם קושיית צלי וזהו נוסח ההגדה. אמנם ברמב"ם שהתקתי כל הזמן נזכר מרורים ורק פעם אחר מרור והרבי כותב שבמקום אחד כתב מרורים ואולי זה לגירסא אחרת וצריך לברר
  8. 8 זה לשונו שם אף שאין מלין אלא ביום - וכמו שהקשו ע"ז בכמה ספרים - י"ל בפשיטות, דהדין דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום - נתחדש לאחר מ"ת (תוד"ה מר, יבמות עב, ב)
  9. 9 סנהדרין נט, ב לדעה אחת והרי מילה שנאמרה לבני נח דכתיב (בראשית יז, ט) ואתה את בריתי תשמור. ונשנית בסיני (ויקרא יב, ג) וביום השמיני ימול ר"ל שלעה זו כיון שנשנית וביום השמיני א"כ ההלכות של וביום השמיני אפילו בלילה הוא גם לפני מ"ת ובליל פסח לא היו יכולים למול. משא"כ להדיעה שם אי בעית אימא מילה אמעיקר' לאברהם הוא דקא מזהר ליה רחמנא ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם אתה וזרעך אין איניש אחרינא לא א"כ לדיעה זו פסוק וביום השמינים שלמידים ממנו שאין מלין בלילה נתחדש לאחרי מ"ת
  10. 10 היינו שאף אם נשנית בסיני ההלכות שנשנו בסיני הם ההלכות שנאמר לפני מ"ת מהענינים שלמדים מפ' לך לך אבל הפרשה וביום שנאמרה לאחרי מ"ת לא נשנית בסיני ולפני מ"ת אפשר למול גם בלילה במילה שלא בזמנה כדלקמן.
  11. 11 שהלימוד שלא בלילה הוא מוביום השמיני לרבויי כל הני דאין נימולים אלא ביום ולא מהפסוק שמובא בשבת שם מבן שמונת ימים - ימים ולא לילות. כי כיון שלמדים מהפסוק שלפני מ"ת א"כ אם נשנה בסיני לא הי' להם למול, אבל כיון שמדובר במילה שלא בזמנה בזמן הקרבת הפסח א"כ למדים זה מוביום ולא מבן ח' ימים, א"כ דין זה נתחדש לאחרי מ"ת ומותר להם למול בלילה
  12. 12 עיין לקו"ש חי"ז תזריע שיחה א'

19 Sivan, 5715.

In response to your letter from before the time of Matan Torah and the one before that with holiday greetings. Whoever blesses is blessed by the blessing of the Holy One Blessed be He, as it is written: “I will bless those who bless you” (Sotah 31b), and therefore the 'Kohen' mentioned there is not exclusive. So too in Midrash HaGadol there, and it is also evident in Yerushalmi (Berachos 8, cited in Tosafos Chullin 49a) that the addition exceeds the main point.

Regarding your comments on the additions to the Pesach Haggadah published by Kehot:

a) On the name 'Shabbat HaGadol,' see Torah Sheleimah vol. 11 and its supplements—he cites several books debating this.

b) Regarding what my revered father-in-law (the Rebbe Rashab) would say: “This year here; next year in Eretz Yisrael,” with 'haba'ah' (the coming one) as past tense. You ask how this can be explained. Although I did not hear an explicit explanation, it seems to me it means simply that this is a period which has already begun—in this very Pesach year—and 'next year' with a different stress means 'free people,' i.e., in the future. One should increase preparation for these matters, especially spiritually. For 'next year in Eretz Yisrael' depends only on a person himself; he has free choice especially regarding spiritual matters. Eretz Yisrael is under constant Divine supervision from G‑d from year's beginning to end—this depends on whether one follows His statutes. Therefore, when one says and decides 'next year in Eretz Yisrael,' he can make it happen immediately or even an hour earlier. However, becoming free people—being released from bondage—requires a release document or similar matters; spiritually, as it says only G‑d slaughters the evil inclination so then we become truly free people—as our sages said: do not read 'charut' (engraved) but 'cherut' (freedom).

* * *

On what was written above regarding “haba’ah”—see Zohar I:265a; Rambam Hilchos Teshuvah end of ch. 8.

* * *

c) You wish to explain differences in Rambam’s language: sometimes he writes ‘marorim’ (plural), sometimes ‘maror’ (singular)—that ‘marorim’ refers to Temple times and ‘maror’ after destruction. To refute this—which was my initial thought—I referenced Rambam Hilchos Chametz u’Matzah ch.1 halacha 4 where he writes ‘maror’ singular; but in his Haggadah text at one place he writes ‘marorim’—contradicting that explanation.

d) Regarding your wish to explain words of Tosefta etc.—see Tzafnas Paneach also cited in the supplement.

e) Your comment that what’s written in the supplement—that learning on the eighth day is after Matan Torah—is connected to whether circumcision was only repeated at Sinai. In my opinion this is not so; therefore I referenced specifically Tosafos and not the sugya in Shabbos because being repeated at Sinai refers to what was said before Matan Torah; but “on the eighth day” is from a passage said after Matan Torah.

f) You brought an explanation from Yafeh Toar that they circumcised during daytime of Erev Pesach and not at night; Riva (Parshas Bo) says even earlier—from tenth of month. But one cannot explain like this regarding Shemos Rabbah I cited there because it states explicitly that only after smelling the roasted Pesach prepared by Moshe did they circumcise. Perhaps these are different midrashim or there were different groups. Your question how they could be counted for Pesach and eat it etc., comparing to a convert who converts etc.—I do not see them as similar since all were commanded regarding Korban Pesach in Egypt. As for eating from Moshe’s offering—it may be that he counted them all for his offering for their benefit; especially since many new things occurred at Pesach Mitzrayim connected with redemption and salvation from plague of firstborns—as it says “and G‑d passed over,” where all were equal.

* * *

On what was written above—in supplement and previously—that they circumcised at night because Parshas Tazria had not yet been stated—I have now found this also in Harashash to Shir HaShirim Rabbah I:12.


Summary

The Rebbe clarifies nuanced questions about his Haggadah commentary—addressing terminology, textual variants, halachic timing of mitzvos like milah during Pesach Mitzrayim, and emphasizes personal spiritual readiness for redemption depends on individual choice.

Leave Feedback