ברך
מים אחרונים. נשאל אדמו"ר הזקן מבנו (אדמו"ר האמצעי): מה יהי' ענין מים אחרונים לעת"ל כשיקוים מש"נ את רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ויענהו: ענינם אז יהי' בנוגע לאלה שעסקו בעניני עולם בטהרה (שיחות חה"פ תש"ב).
ברך. כל מעיני - בברהמ"ז כל בחול"ם. אוחזין הכוס בידו, מוגבה, עד סוף בונה ברחמיו ירושלים אמן. מעמידו אח"כ, וחוזר ונוטלו לברכת בפה"ג. ביעלה ויבוא: המברך מגבי' מעט קולו באמירת זכרנו כו' בו (בי"ת דגושה) לטובה כו' בו (בי"ת רפוי') לברכה כו' לחיים טובים - וכל המסובין עונין אמן אחרי: לטובה, לברכה, טובים. הנוסח: מלך חנון ורחום אתה. אין עונין אמן אחר יחסרנו. כאו"א אומר אבי מורי בעה"ב הזה ואת א"מ בעה"ב הזה, אף אורח או מי שאין לו או"א - כ"ז נוהגין כך גם בכל השנה.
כוסו של אליהו
כוסו של אלי' (ח"י. שו"ע רבינו ס"ס תפ). מזיגת כוס זה אחר ברהמ"ז ולא לפני ברהמ"ז. (וכוס ד' מוזגין לאח"ז כדלקמן. (להעיר שבשו"ע אדה"ז סו"ס תפ נזכר כוסו של אליהו כאילו הוא כוס נוסף על המסובין, היינו בעת מזיגת הכוס ד') ולכאורה צ"ע למה לא נזכר כוסו של אליהו בפנים ההגדה של אדה"ז?)] (חוץ מזמנים ידועים - שיחת חה"פ התש"ג). [עיי"ש שבאותו שנה מזג אדמו"ר בשני הסדרים לפני בהמ"ז. ולכאורה אין לומר שהזמנים הידועים שייך למלחמת העולם, והמצב דאחב"י אז. כי הרי זה מדברי הריי"צ אודות המנהג שלפניו. ואולי גם בימיהם הי' בזמנים מיחודים לאחב"י] כ"ק מו"ח אדמו"ר הי' מדקדק למזוג בעצמו כוס זה, ומדור לדור דקדקו האדמורי"ם בזה.
טעם כוס זה - כי אלי' הוא המעיד שישראל מקיימים מצות מילה (עפמש"כ בפדר"א פכ"ט) המעכבת בפסח כמש"נ וכל ערל לא יאכל בו (הר"מ חאגיז בס' ברכת אליהו). ויש להמתיק זה עפמש"כ (שמ"ר פי"ט, ה) שבלילה זה מלו ישראל עצמם [ואף שאין מלין אלא ביום - וכמו שהקשו ע"ז בכמה ספרים - י"ל בפשיטות, דהדין דמילה שלא בזמנה אינה אלא ביום - נתחדש לאחר מ"ת (תוד"ה מר, יבמות עב, ב)
[כי בגמרא שם לומדין את הדין שמילה שלא בזמנה שאינה אלא ביום, מהפסוק בתזריע ויקרא יב, ג, "וביום השמיני" שהוא לאחרי מ"ת. ולכאורה כוונת אדמו"ר בזה שמציין להתו', אף שבגמרא שם מבואר שהלימוד הוא מ"וביום", שהוא לאחרי מ"ת ולא מהפסוק "בן שמונת ימים" בראשית יז, יב שלפני מ"ת? כי מפשטות הגמרא היינו לומדים שמילה שלא בזמנה שאינה בלילה לומדים מה"ו" יתרא של "וביום", ומילה בזמנה שאינה בלילה לומדים מהמילה עצמה "ביום". אבל בתו' שם מבואר שאף שהלימוד שלא מבזמנה הוא מ"וביום" ולא בלילה, אבל מילה בזמנה שאינה בלילה לומדים מהפסוק "בן שמונת ימים", א"כ יוצא שמילה שלא בזמנה לומדים מפסוק שלאחרי מ"ת, ומילה בזמנה לומדים מפסוק שהוא לפני מ"ת. וא"כ אינו קשה איך מלו בלילה? כיון שזה הי' מילה שלא בזמנה ולפני מ"ת. הנה לאחר זמן למדתי מכתב אדמו"ר שמבאר פרטים בהנ"ל עיי"ש. ועיין לקו"ש חי"ז תזריע א בארוכה].
אבל קשה דלטעם זה הי' צריך למזוג כוס זה בתחלת הסדר, ועכ"פ לפני אכילת האפיקומן שהוא זכר לפסח.
מוזגין כוס כו' שפוך גו'
מוזגין כוס כו' שפוך גו'. צע"ק [צריך עיון קצת] שחלק הגדה זה אינו נכלל בסימן קדש כו' [= כל הסימנים שבאים אחרי קדיש, אין בהם סימן למוזגין כו' מוזגין], כי פיסקא ברך כבר נגמרה. והלל [היינו הסימן הלל] נכתבה אח"ז [לאחרי שפוך חמתך]. ובסי'[דור] קו"י [קול יעקב] נכתב הסימן הלל קודם שפוך. [ונרצה הוא בסוף הסדר. עי' קטע לקמן]
מוזגין כוס ד'. קודם אמירת שפוך חמתך [אף כי עיקר כוס הד' הוא לגמור עליו ההלל] (סי' רע"ג. [ר' עמרם גאון] ר"ן ר"פ [ראש פרק] ע"פ [ערבי פסחים]. בחיי פ' וארא. אבודרהם). כי ד' כוסות הם כנגד ד' כוסות של פורעניות שעתיד הקב"ה להשקות את או"ה - ירושלמי פסחים רפ"י - ואנו אומרים: בזה הכוס הננו משלימין המצוה לכן עשה מה שהבטחתנו ושפוך חמתך גו' (שם).
וצ"ע מפני מה לא ביארו, שהוא ע"פ דברי ר' לוי בירושלמי שם, שד' כוסות הם כנגד ד' מלכיות. וא"כ כוס ד' הוא רמז לגלות וגאולה האחרונה, ולכן אז דוקא אומרים שפוך (וסרה קושית הרשב"ץ על טעם הא' מפני מה אומרים דוקא בכוס ד' ולא באחרים).
ופותחין הדלת
ופותחין הדלת. מנהג בית הרב: (כשחל בחול לוקחים מנורת נרות דולקים ו)הולכים לפתוח כל הדלתות שבין החדר שבו עורכים הסדר ורה"ר (או החצר), ואומרים שפוך - השלוחים אומרים אותו אצל הדלת. קרה ואדמו"ר בעצמו, בלוית א' מבני ביתו, הלך לפתוח הדלת ואז גם הוא אמר שפוך חמתך גו' אצל הדלת - בחזירת השלוחים מתחילין לא לנו.
אמירת שפוך חמתך בישיבה, וא"צ לעמוד. [נזכר בספר השיחות הנ"ל]
ופותחין הדלת. כדי לזכור שהוא ליל שמורים ואין מתיראין משום דבר ובזכות אמונה זו יבוא משיח וישפוך הקב"ה את חמתו על הגוים (שו"ע רבינו שם).
פותחין הדלת שיכנס אליהו כו' כי אכל את יעקב גו' ויעקב נטל מאליהו משכון אות הוא"ו שיבוא ויבשר גאולת בניו (סי' מהרי"ד).
שפוך גו' כי אכל גו' (תהלים עט, ו-ז). - שפך גו' (שם סט, כה) - תרדוף גו' (איכה ג', סו) - כן הוא בסי' האריז"ל, של"ה, יעבץ (בסי' רע"ג וז"פ אין כ"א שני הפסוקים שפוך גו' כי אכל גו'. במח"ו מוסיף כמה פסוקים על נוסחא שלנו).
שפוך גו' - ואע"פ שאין אנחנו ראויים - לא לנו ד' לא לנו כי אם לשמך גו' (ז"פ).
-----------------------
מקורות
פרקי דר"א פרק כ"ט: וכך היו ישראל נהוגין למול עד שנחלקו לשני ממלכות, ומלכות אפרי' מנעו מהם את המילה, ועמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה, ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ, ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו, עמד אליהו והיה מתפלל לפני הקב"ה, אמר לו הקב"ה, (אליהו) טוב אתה מאבותיך, עשו בקש את יעקב להרגו, שנאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. וברח מלפניו ונמלט, שנאמ ויברח יעקב שדה ארם. פרעה בקש להרוג את משה, וברח מלפניו ונמלט, שנאמר ויברח משה מפני פרעה. שאול בקש להרוג את דוד, וברח מלפניו ונמלט, שנאמר ודוד ברח וימלט. ללמדך שכל מי שהוא בורח נמלט. עמד אליהו וברח מארץ ישראל ונמלט, שנאמר ויקם ויאכל וישתה. (ושם) נגלה עליו הקב"ה ואמר לו, מה לך פה אליהו קנא קנאתי. אמר לו הקב"ה, לעולם אתה מקנא. קנאת בשטים על גלוי עריות, שנ' פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. וכאן אתה מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית, (שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית), שנ' ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא וגו'. אלהי ישראל יחיש ויביא בחיינו משיח לנחמנו ויחדש לבבנו, שנא' והשיב לב אבות על בנים.
In Likkutei Ta’amim u’Minhagim on the Haggadah, in the section of Beirach, the Alter Rebbe writes that after the meal one pours the third cup and recites Birkat HaMazon over it.
The section begins with Mayim Acharonim. The Mitteler Rebbe once asked the Alter Rebbe what the concept of Mayim Acharonim will be in the future, when impurity will be removed from the world. The Alter Rebbe answered that it will then relate to those who engage in worldly matters in purity.
During Birkat HaMazon, specific customs are observed. One holds the cup raised until the conclusion of “Boneh Berachamav Yerushalayim Amen,” then places it down and lifts it again for the blessing of Borei Pri HaGafen. During Ya’aleh V’Yavo, certain words are pronounced carefully, and the one leading raises his voice slightly for specific phrases, with the listeners responding “Amen” at designated points.
After Birkat HaMazon, the one leading drinks from the cup while leaning. Then the fourth cup is poured, and we recite “Shfoch Chamascha.”
This fourth cup is referred to as Kos Shel Eliyahu. Although this term is not explicitly stated in the Alter Rebbe’s Siddur, it is used by the Rebbe based on earlier sources. The custom is that the one leading, and particularly the Rebbes, would personally pour this cup.
The connection to Eliyahu HaNavi is that he testifies to the observance of circumcision, which is a prerequisite for eating the Korban Pesach. On the night of the Exodus, the Jewish people circumcised themselves in order to partake in the Pesach offering.
One might question why this cup is not poured earlier in the Seder. The Rebbe explains that the fourth cup corresponds to the final stage of redemption, as the four cups parallel both redemption and the four kingdoms of exile. Therefore, it is specifically at this stage that we recite “Shfoch Chamascha,” asking Hashem to fulfill His promise of justice and redemption.
The passage of “Shfoch Chamascha” is not included among the formal steps (Simanim) of the Seder. It stands between Beirach and Hallel, emphasizing its unique role.
The custom of opening the door at this point reflects the concept of Leil Shimurim, a night of divine protection. We demonstrate our faith by opening the door without fear, expressing confidence in Hashem’s protection and in the coming redemption.
Another reason is to welcome Eliyahu HaNavi, who will announce the redemption. There is a tradition that Yaakov took a “pledge” from Eliyahu to ensure he would return to herald the redemption, symbolized by the letter vav appearing unusually in their names in Tanach.
The verses of “Shfoch Chamascha” are recited in a specific order, primarily from Tehillim and Eicha, following the order established by the Arizal.
After this section, we continue with “Lo Lanu,” acknowledging that even though we are not fully deserving, we rely on Hashem’s mercy as the Seder proceeds.
Summary
The Rebbe explains that Birkat HaMazon and the fourth cup culminate in a moment of faith and anticipation. Opening the door and reciting “Shfoch Chamascha” expresses trust in Hashem’s protection and hope for the final redemption through Eliyahu.
Hebrew Translation
בליקוטי טעמים ומנהגים על ההגדה, בסימן ברך, כותב אדמו"ר הזקן שלאחר הסעודה מוזגים את הכוס השלישית ומברכים עליה ברכת המזון.
הסימן מתחיל במים אחרונים. אדמו"ר האמצעי שאל את אדמו"ר הזקן מה יהיה עניין מים אחרונים לעתיד לבוא כאשר "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ". והשיב לו אדמו"ר הזקן שעניינם יהיה קשור לאלו העוסקים בענייני העולם בטהרה.
בברכת המזון ישנם מנהגים מדויקים: מחזיקים את הכוס מורמת עד לסיום "בונה ברחמיו ירושלים אמן", לאחר מכן מניחים אותה ושוב נוטלים אותה לברכת "בורא פרי הגפן". ביעלה ויבוא מקפידים על ההגייה ומגביהים מעט את הקול במקומות מסוימים, והעונים משיבים אמן בזמנים המתאימים.
לאחר ברכת המזון שותה המברך את הכוס בהסיבה. לאחר מכן מוזגים את הכוס הרביעית ואומרים "שפוך חמתך".
כוס זו נקראת כוס של אליהו. אף שאין לשון זו מפורשת בסידור אדמו"ר הזקן, הרבי משתמש בה על פי מקורות קדומים. נהגו שהעורך, ובפרט רבותינו נשיאינו, היו מקפידים למזוג כוס זו בעצמם.
הקשר לאליהו הנביא הוא בכך שהוא מעיד על קיום מצוות מילה, שהיא תנאי לאכילת קרבן פסח. בליל יציאת מצרים מלו ישראל את עצמם כדי לאכול מן הפסח.
ניתן היה לשאול מדוע אין מוזגים כוס זו קודם לכן. הרבי מבאר שהכוס הרביעית מרמזת לגאולה השלמה, כנגד ארבע מלכויות. לכן דווקא בשלב זה אומרים "שפוך חמתך" ומבקשים מהקב"ה לקיים את הבטחתו לגאולה.
קטע "שפוך חמתך" אינו נכלל בסימני הסדר, אלא עומד בין "ברך" ל"הלל", להדגיש את ייחודו.
פתיחת הדלת מבטאת את היות הלילה "ליל שמורים", ואנו מראים ביטחון גמור בהשגחת ה'. בכך אנו מבטאים אמונה בגאולה הקרובה.
סיבה נוספת היא לקבל את פני אליהו הנביא, המבשר את הגאולה. יש מסורת שיעקב אבינו נטל ערבון מאליהו שיבוא לבשר את הגאולה, הנרמז באות ו׳ המופיעה בשמותיהם במקומות מיוחדים בתנ"ך.
פסוקי "שפוך חמתך" נאמרים בסדר מיוחד מתוך תהילים ואיכה, כפי סדר האריז"ל.
לאחר מכן אומרים "לא לנו", וממשיכים את הסדר מתוך ביטחון ברחמי ה'.
סיכום
הרבי מבאר שברכת המזון והכוס הרביעית מביאות לשיא של אמונה וציפייה לגאולה. פתיחת הדלת ואמירת "שפוך חמתך" מבטאות ביטחון בה' ותקווה לגאולה הקרובה על ידי אליהו הנביא.