ב"ה, ח' מ"ח, תשי"ט
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו מיום הראשון.
בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע כאו"א להמצטרך לו, מתאים לתוכן כתבו.
ובודאי לדכוותי' ולזוגתו תחי' אשר בזה אמרו רז"ל אשתו כגופו דמיא[1] ולב"ב שי' בכלל, למותר לבאר באריכות הענין דהשגחה פרטית דבורא העולם ומנהיגו על כאו"א מבני ישראל, ואשר הוא ית' הוא עצם הטוב, אשר מכל זה מובן אשר מפי עליון לא תצא וגו'[2] כי אם כל מה דעביד רחמנא לטב עביד[3], ואף שלפעמים קשה להבחין ולהבין הענין בעיני בשר ובשכל בשר ודם, הנה חסרון ידיעה זו, אינו משנה את המציאות, ולא עוד אלא שכשמתחזקים באמונה פשוטה זו אשר באמת בכל בני ישראל נמצאת היא, כיון שכאו"א מהם עליהם נאמר מאמינים בני מאמינים[4], הרי בלשון רבנו הזקן (אגה"ק סוף סי' י"א) באמת נעשה הכל טוב גם בגלוי[5].
ומענינא דיומא הוא ע"פ פתגם רבנו הזקן, מ'דארף לעבען מיט דער צייט[6], מיט דער פרשת השבוע, היא פרשת אברהם אבינו ראש לכל המאמינים והוריש אמונה זו לכל בני ישראל עד סוף כל הדורות, כמבואר בכ"מ[7].
וכמבואר ג"כ שככל שמתחזקים בבטחון בהאמור מתוסף ג"כ בברכות השי"ת בהמצטרך בכלל וביחוד בהזכי' לראות את הטוב גם בעיני בשר.
בברכה לבשו"ט.
פתגם רבנו הזקן: ראה גם לעיל אגרת ו'תקלז, ובהנסמן בהערות שם.
- 1 ראה [בכורות לה, ב]: "והלכתא כרשב"ג ודוקא בנו ובתו אבל אשתו לא מ"ט אשתו כגופו דמי".
- 2 [איכה ג, לח]: "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב"; ובפירש"י שם: "אמר רבי יוחנן, מיום שאמר הקב"ה, (דברים ל') 'ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב' וגו', לא יצא רעה וטובה מפיו. אלא הרעה באה מאליה, לעושה רע". ורבנו מביא את הכתוב לענין שמאתו ית' אינו יוצא אלא טוב.
- 3 [ברכות ס, ב]: "לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד" (ושם ליתא תיבת "מה"), ומעשה דרבי עקיבא שם.
- 4 [שבת צז, א], שאמר הקב"ה למשה: "הן מאמינים בני מאמינים ... הן מאמינים דכתיב (שמות ד) ויאמן העם בני מאמינים (בראשית טו) והאמין בי"י".
- 5 [אגה"ק סי' יא]: "ואם כן, הכל טוב בתכלית, רק שאינו מושג. ובאמונה זו, באמת נעשה הכל טוב, גם בגלוי"; ולפנ"ז שם: "אבל באמת, אין רע יורד מלמעלה, והכל טוב".
- 6 ראה [היום יום, ב חשון]: "אין די ערשטע יאהרען פון זיינע נשיאות האט דער אלטער רבי געזאגט ברבים 'מען בעדארף לעבן מיט דער צייט'. דורך זיין ברודער מהרי"ל האבען זקני החסידים אויסגעפונען, אז דער רבי מיינט אז מ'דארף לעבען מיט דער פרשת השבוע און פרשת היום פון דער סדרה פון דער וואך".
- 7 ראה [בראשית טו, ו] (בפרשת לך לך): "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה"; ובשבת שם (לעיל הערה 4): "בני מאמינים (בראשית טו) והאמין בי"י". וראה [תניא פרק יח] בענין האהבה המסותרת "שבלב כללות ישראל, שהיא ירושה לנו מאבותינו", ושם: "ולכן כל ישראל, אפילו הנשים ועמי הארץ הם מאמינים בה'".
B"H, 8th of Marcheshvan, 5719. Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter from Sunday.
At an auspicious time, all those you wrote about will be mentioned at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe, of saintly memory, each one for what they need according to your letter's content.
Certainly for your honor and your wife—about whom our Sages said, "his wife is as his own body" (Bechoros 35b)—and your entire household as well. There is no need to elaborate at length on the matter of Divine Providence—that the Creator and Ruler of the world watches over every single Jew—and that He, blessed be He, is the essence of goodness. From this it is understood that "from the mouth of the Most High there does not issue…" (Eichah 3:38)—rather, "whatever the Merciful One does, He does for the good" (Berachos 60b). Even though sometimes it is difficult to perceive or understand this with human eyes or intellect, this lack of understanding does not change reality. Moreover, when one strengthens oneself in this simple faith—which truly exists within every Jew, as it is said of them, "believers, the children of believers" (Shabbos 97a)—then, in the words of the Alter Rebbe (Igeres HaKodesh, end of siman 11), everything truly becomes good also in a revealed way.
This also relates to the theme of these days: according to the saying of our Rebbe—the Alter Rebbe—that one must live with the times, with the weekly Torah portion, which is the portion of Avraham Avinu, the first of all believers, who bequeathed this faith to all Jews to the end of all generations, as explained in many places.
And as is likewise explained, the more one strengthens his trust in what was said above, there is an increase in G‑d's blessings in all needs generally and especially in meriting to see good also with physical eyes.
With blessing for good news.
Saying of the Alter Rebbe: See also, earlier, letter 6537, and what is cited there in the notes.
Summary
The letter teaches that unwavering faith in Divine Providence brings revealed good into one's life. Trusting that everything from Above is ultimately for good—even when not understood—draws down blessings and helps one see G‑d's kindness manifest clearly.