כא וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָֽרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃
(כא) תן לי הנפש - מן השבי שלי שהצלת - החזר לי הגופים לבדם:
כב וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־יְהוָה֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ[1]׃
(כב) הרימותי ידי - לשון שבועה. מרים אני את ידי לאל עליון. וכן: (בראשית כב, טז) "בי נשבעתי", נשבע אני. וכן, (שם כג, יג) "נתתי כסף השדה קח ממני", נותן אני לך כסף השדה וקחהו ממני:
כג אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶֽעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אַבְרָֽם׃
(כג) אם מחוט ועד שרוך נעל - אעכב לעצמי מן השבי:
ואם אקח מכל אשר לך - ואם תאמר לתת לי שכר מבית גנזיך - לא אקח:
ולא תאמר אני העשרתי את אברם - שהקב"ה הבטיחני לעשרני. שנאמר לעיל, (יב, ב) "ואברכך וגו'":
כד בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֨לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָֽלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם׃ {ס}
(כד) הנערים - עבדי אשר הלכו אתי. ועוד, "ענר אשכול וממרא" וגו'. ואף על פי שעבדי נכנסו למלחמה? שנאמר לעיל, (פסוק טו) "הוא ועבדיו, ויכם". וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמור - אפילו הכי הם יקחו חלקם. וממנו למד דוד. אמר (ש"א ל, כד) "כחלק היורד למלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו". ולכך נאמר (שם פסוק כה) "ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחוק ולמשפט". ולא נאמר "והלאה", לפי שכבר ניתן החוק בימי אברהם.
בראשית פרק טו
א אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם[2] בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָֽנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָֽרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
(א) אחר הדברים האלה - כל מקום שנאמר, "אחר", סמוך. "אחרי" מופלג. אחר שנעשה לו נס זה, שהרג את המלכים. והיה דואג ואומר: "שמא קבלתי שכר על כל צדקותי?" לכך אמר לו המקום: "אל תירא אברם, אנכי מגן לך", מן העונש. שלא תיענש על כל אותן נפשות שהרגת. ומה שאתה דואג על קבול שכרך. "שכרך הרבה מאד":[3]
ב וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָֽנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י[4] ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃
(ב) הולך ערירי - מנחם בן סרוק פירשו, לשון יורש. וחבר לו, (מלאכי ב, יב) "ער ועונה". ערירי = בלא יורש. כאשר תאמר: (איוב לא, יב) "ובכל תבואתי תשרש", תעקר שרשיה. כך לשון "ערירי", חסר בנים. ובלע"ז דישאנפנטי"ף [חסר ילדים]. ולי נראה, "ער ועונה" מגזרת (שיר השירים ה, ב) "ולבי ער". ו"ערירי", לשון חורבן. וכן (תהילים קלז, ז) "ערו ערו". וכן (חבקוק ג, יג) "ערות יסוד". וכן (ירמיה נא, נח) "ערער תתערער". וכן (צפניה ב, יד) "כי ארזה ערה":
ובן משק ביתי - כתרגומו: שכל ביתי נזון על פיו. כמו (בראשית מא, מ) "ועל פיך ישק", אפוטרופס שלי. ואילו היה לי בן, היה בני ממונה על שלי:
דמשק - לפי התרגום: מדמשק היה. ולפי מדרש אגדה: שרדף המלכים עד דמשק. ובתלמוד דרשו נוטריקון, דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים:
ג וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי׃
(ג) הן לי לא נתת זרע - ומה תועלת בכל אשר תתן לי:
ד וְהִנֵּ֨ה דְבַר־יְהוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה[5] כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ׃
ה וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִֽהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ[6]׃
(ה) ויוצא אתו החוצה - לפי פשוטו: הוציאו מאהלו לחוץ לראות הכוכבים. ולפי מדרשו: אמר לו צא מאצטגנינות שלך. שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן. אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. וכן שרי לא תלד, אבל שרה תלד. אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל. דבר אחר: הוציאו מחללו של עולם, והגביהו למעלה מן הכוכבים. וזהו לשון הבטה, מלמעלה למטה:
ו וְהֶֽאֱמִ֖ן בַּֽיהוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה׃
(ו) והאמין בה' - לא שאל לו אות על זאת. אבל על ירושת הארץ שאל לו אות ואמר לו: "במה אדע":
ויחשבה לו צדקה - הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה, על האמונה שהאמין בו.
דבר אחר: "במה אדע", לא שאל לו אות. אלא אמר לפניו, הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה. אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות: