דמימר אמר - לא שביק לדידי ויהיב ליה לכהן אחרינא:
וה"ה כהן לכהן - כלומר ומסברא נפקא לן דכהן רועה אינו נאמן להעיד על הבכור של כהן אחר דחיישינן לגומלין דסבר אעידנו עכשיו והוא יגמול לי כשיתן לי ישראל בכור תם ואטיל בו מום ויבא כהן זה ויעידני שמאליו נפל בו מום:
על של חבירו - בין רבו בין אחר דלא נחשדו כהנים אלא על הבכור עצמו שכבר נתנו לו ישראל:
החשוד על הדבר - דהיינו כהנים שנחשדו על הבכורות:
לא דנו ולא מעידו - ולקמיה פריך ר"מ היינו ת"ק:
וחד אמר - מתניתין דקתני רועי ישראל נאמנין ה"ק רועי בהמות ישראל אע"פ שהן כהנים הרועין נאמנין דמה לו לשקר:
מימר אמר: לא שביק צורבא מרבנן ויהיב לדידי.
מימר אמר לא שביק - האי ישראל כהן צורבא מרבנן ויהיב לי לדידי דסתם רועה עם הארץ הוא:
רועי כהנים והן ישראל אינן נאמנין, דחיישינן ללגימא.
רועי כהנים - רועי בהמות של כהנים אע"פ שהרועים ישראל אין נאמנין להעיד על בכורו של רבו כהן דחיישי' ללגימא וכ"ש רועי כהן ובהמות של רבן כהן אין נאמנין דחיישינן לגומלין וללגימא:
וכ"ש כהן לכהן [דלא], דחיישינן לגומלין וחיישינן ללגימא.
ואתא ר"ש למימר: נאמן על של חבירו, ואינו נאמן על של עצמו.
על של חבירו - אכהן לכהן קאי וקאמר דנאמן הכהן הרועה על של רבו דלא חיישי' לא לגומלין ולא ללגימא:
ואתא ר"מ למימר: החשוד על הדבר
החשוד על הדבר - כהנים חשודים על הבכורות:
לא דנו ולא מעידו.
לא דנו ולא מעידו - ופליג אדר' שמעון דשרי אפי' כהן לכהן ופליג אדתנא קמא דאמר רועי בהמות ישראל ואפילו הן כהנים נאמנין והרועים כהנים אין נאמנין:
בשלמא למ"ד רועי ישראל והן כהנים נאמנין, היינו דאתא ר"מ למימר: החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו.
אלא למ"ד רועי כהנים בי ישראל אין נאמנין, מאי אתא ר"מ לאשמועינן? היינו ת"ק?!
היינו ת"ק - דהאמר ת"ק נמי דכהן אינו נאמן:
איכא בינייהו דר' יהושע בן קפוסאי.
איכא בינייהו דר' יהושע בן קפוסאי:
דתניא: רבי יהושע בן קפוסאי אומר: בכור בי כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו.
צריך שנים מן השוק - שנים כל שהן ואפילו כהנים אבל כהנים שבביתו לא ת"ק אית ליה דרבי יהושע בן קפוסאי דקאמר ת"ק רועי כהנים בין בי ישראל בין בי כהנים כדפרישית טעמא אין נאמנין אבל כהנים דעלמא נאמנין ואפילו אבכורות דכהנים ולא חיישינן לגומלין אלא ברועה דקאי גביה וסבר אעיד את רבי והוא יעידני כשיתן לי ישראל בעלמא בכור ור"מ לית ליה דר' יהושע לגמרי דכיון דנחשדו כהנים על הבכור לא דן ולא מעיד אפילו כהן דשוק ואפי' הבכור ביד ישראל:
רשב"ג אומר: אפי' בנו, אפי' בתו.
ואפי' בנו ובתו - ר"ש לטעמיה דאמר נאמן הוא על של חבירו ואביו היינו נמי חבירו דאין כהן נחשד אלא על של עצמו:
ר' יוסי אומר: אפי' עשרה והן בני ביתו, אין מעידין עליו.
אפי' עשרה והן בני ביתו אין מעידין - אבל מן השוק עד אחד נאמן דלר' יהושע צריך שנים מן השוק:
כמאן אזלא הא דאמר רב חסדא אמר רב קטינא: ספק בכור שנולד בי ישראל,
ספק בכור דשל ישראל הוא - כגון רחלה שלא ביכרה וילדה שני זכרים דאמרי' בפ"ב (לעיל יז.) אחד לו ואחד לכהן ואת שלו הוי ספק שמא יצא ראשון וירעה עד שיומם ואוכלו ישראל:
צריך שנים מן השוק להעיד עליו?
צריך שנים מן השוק להעיד עליו - שלא הוטל בו מום בכוונה:
כמאן? כר' יהושע בן קפוסאי.
כר יהושע - דכי היכי דבכור בי כהנים בעי שנים מן השוק להעיד עליו ה"נ ספק בכור ביד ישראל:
ר"נ אמר: בעלים מעידין עליו.
ר"נ אמר ספק בכור ביד ישראל אפילו בעליו ישראל נאמן - דכהנים נחשדו על הבכורות ולא ישראל ואפילו על ספק בכור שנאכל להם:
דאי לא תימא הכי,
דאי לא תימא הכי - אלא בעלים חשודים עליו אם כן הוי ישראל חשוד על המומין:
מעשר לר"מ, מי מעיד עליו?
מעשר לר"מ - מי מעיד על מומו הא א"ר מאיר החשוד על הדבר לעצמו אינו מעיד לאחרים כדחזינן ר"מ פוסל אפילו כהנים דשוק:
מעשר?! ודאי מהימן, דאי בעי שדי ביה מומא בכוליה עדריה.
מעשר - בתמיה הא ודאי מהימן אפילו בעליו דהא אי בעי הוי שדי ביה מומא בהיתר בכוליה עדריה קודם שיעשר דאכתי לא קדשא חד מינייהו:
אלא ספק בכור לר"מ, מי מעיד עליו?
אלא הכי פריך - ספק בכור לר"מ אי בעלים חשודים עליה נמצאו ישראל חשודים על ספק בכור וכ"ש כהנים דהא אי הוה נמי בבהמות עדר כהן ספק בכור הנולד בעדרו בעי אמתוני עד שיומם דכהנים לא נפטרו מבכור בהמה טהורה בפרק שני (לעיל יג.) וא"כ מי מעיד עליו:
וכי תימא ה"נ דלית ליה תקנתא,
לית ליה תקנתא - לר' מאיר:
והתנן: שהיה רבי יוסי אומר: כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות, ור"מ מחייב.
שחליפיו ביד כהן - כגון האי ספק בכור שהכהן נטל (את אחיו) פטור ישראל מן המתנות דזרוע ולחיים וקיבה דעשו שאינו זוכה כזוכה כדאמרן בפרק שני (שם יח.) ור"מ מחייב ומדמחייב ליה רבי מאיר במתנות מכלל דבר אכילה הוא:
אלא ש"מ בעלים מעידין עליו.
כהנים הוא דחשידי אמומי, ישראל לא חשידי אמומי.
איתמר: ר"נ אמר: הלכה כרשב"ג.
הלכה כר"ש - דאפילו בנו ובתו:
רבא אמר: הלכה כר' יוסי.
ומי אמר רבא הכי?
והאמר רבא: בעלים עומדים עמנו בחוץ, נכנס שלם ויצא חבול, מעידין עליו.
כהן בעליו - של בכור עמנו עומד בחוץ ונכנס הבכור שלם בבית ויצא חבול מעידין עליו אותם שבבית שמאליו נפל בו אלמא אין נחשד אלא כהן בעל הבית שהבכור שלו כר"ש:
אימא: כל בעלים עומדים, ולא חיישי'.
אימא כל בעליו - בניו ובני ביתו עומדין עמנו בחוץ ומעיד עליו רועה שהיה בבית:
אי הכי, מאי למימרא?
פשיטא - הואיל וכל בעליו עמנו מי יטילנו כו':
מהו דתימא ניחוש לחשדא, קמ"ל.
מהו דתימא ניחוש לחשדא - דרועה גופיה הטילו בו ל"א אימא כל בעלים עמנו כלומר אי אמרי סהדי כל בעליו של בכור דהיינו הוא ובני ביתו היו עמנו בחוץ ונכנס הבכור שלם בבית ויצא חבול מעידין כלומר עדותן עדות ושרי הואיל ולא היה איש בבית. ניחוש לחשדא שמא הם גרמו לו מתחלה שהניחו לו דבילה על האזן אי נמי עשו לו גומא ונפל שם:
והלכתא כרשב"ג, ודוקא בנו ובתו, אבל אשתו לא.
מ"ט? אשתו כגופו דמי.
א"ל רב פפא לאביי: לרבי מאיר דאמר החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו,
וקאמר רבי מאיר: החשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה,
כהנים הכי נמי דלא דייני דינא?
והכתיב: (דברים כא, ה) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע?