ב"ה, כ"ה תשרי, ה'תשי"ט
ברוקלין, נ.י.
הנכבד והנעלה איש אשכולות ומדעים אי"א וכו' וכו' מו"ה אליעזר ארי' הלוי שי' המכונה ד"ר פינקלשטיין[1]
שלום וברכה!
הנני מאשר בת"ח קבלת מכתבו מי"ז באלול וכן הספרים שהואיל לשלוח בעד הספרי' שלי ותקותי אשר גם להבא ימציא לנו הספרים שיוציאו לאור מזמן לזמן. ואתו הסליחה על איחור המענה מפני הימים הטרודים שהיו באמצע.
יש תמהים[2] למאמר חז"ל "רבי מכבד עשירים"[3].
ולדידי מובן ומבואר הוא על פי אחת הנקודות היסודיות של שיטת הבעל שם טוב, אשר
כל ענין בעולם ואפילו קטן שבקטנים הוא בהשגחה פרטית[4], ובפרט ענינים כוללים הנוגעים לרבים.
עשירים, אנשים אשר ההשגחה העליונה נתנה בידם האמצעים לפעול רבות טובות בעולמו של הקב"ה, בודאי גם כוחות נפשם מתאימים למילוי תפקיד זה, תפקיד העולה פי כמה על תפקידו של איש הבינוני ועל אחת כמה וכמה של איש העני. ורבינו הקדוש שתקופתו היתה תקופת מעבר בחיי עם ישראל מחיים שלוים, לפי ערך, לחיים של גזירות ורדיפות[5], ועליו הי' לגייס את כל הכחות בכדי שיעמוד עם ישראל בנסיון זה ויצא שלם ומחוסן, עליו היתה המשימה להתבונן בכל אחד ואחד ולהשתדל לנצל את כל האפשרויות אשר בו. ולכן הביע רגש כבוד כלפי אלו שמלמעלה נתנו להם אפשריות יתרה, אשר בודאי גם נוצלה להגן על כל הקדוש בישראל, ככל שאר פעולות רבינו הק'.
אלא, מתאים להנהגה הכללית בעולם, אשר לכל אחד מבני ישראל נתנה בחירה חפשית, ומנסה ה' אלקים אותו לדעת הישנו אוהב את ה' גו' ושומר מצוותיו ושומע בקולו וגו'[6], גם בזה הבחירה נתונה לכל אחד מהעשירים, וכמו שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את גו'[7] לקיים בבחירתו, כסיום הכתוב, ובחרת בחיים[8], או ח"ו להיפך.
פשוט אשר אם בעשירים בזהב ובכסף הדברים אמורים, על אחת כמה
וכמה - עשירים בכח השפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה.
ומובן גם כן, אשר כיון שיש מנהיג לבירה זה העולם[9] ואין בו דבר לבטלה[10], מוכרח ניצול פעיל וחיובי של העושר, ואין מספיק כלל וכלל זה שלא ישתמשו בעושר בכיוון בלתי רצוי,
כי גם העדר הניצול מפריע סדר הבריאה, כיון שענינה אשר כל החלקים שבה צריכים לסייע באופן פעיל לתכלית הכללית והאחידה[11].
ובטח למותר להדגיש שכוונתי לתכלית האמתית של עמנו עם אלקי אברהם[12], הכלל והפרט, היא חיים על פי תורתנו תורת חיים[13], תורה תמימה בלי פשרות[14], שגדלות התורה בזה שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה[15], קיום המצוות בפועל בחיי היום-יום שעליהן נאמר וחי בהם[16].
אתו הסליחה אשר תיכף במכתבי הראשון הנני נוגע בנקודה יסודית זו, ולכאורה אפשר תתעורר תמי' אצל כ' האומנם תקותי אשר תביאינה השורות הנ"ל התוצאה המקווה. אבל כמה פירושים בדבר.
הא', חיים אנו בתקופה הרת מאורעות שלפני איזה זמן היו בגדר הנמנעות, וכל המתבונן אפילו בהתבוננות קלה רואה על כל צעד ושעל ענינים שהם למעלה מהשכל ומה נאמנו דברי חז"ל אל תפליג לכל דבר[17].
והב', והיא נקודה שאמונתה מוחלטה ומיוסדת היא בתורת החסידות, בביאור התואר שכל אחד מישראל נקרא "מעין גנים באר מים חיים"[18], שבטבע כל אחד מישראל ותכונת נפשו שכשמדברים אתו בעניני תורה ומצוות במדה המאקסימלית אין צורך לחדש בו דבר, כי בפנימיותו הרי גם הוא מסכים על זה, רק שצריך לסלק אי-שם את הדבר המונע ומעכב ואז נעשה מעין גנים באר מים חיים. כבאר זו הנובעת מאלי', ועל פי סגנון הזוהר אפשר להיות זה בשעתא חדא וברגעא חדא[19].
ועוד נקודה עקרית, אשר כיון שחונן מההשגחה העליונה בכח השפעה ויש לו מספר חשוב של מושפעים, שחלק מהם גם הם משפיעים ומנהיגים בחוגים מסויימים, הנה אם השורות הנ"ל תביאינה איזה שנוי בפועל, הרי זה יתפשט ויוכפל פי כמה על ידי מושפעיו.
והארכתי קצת בנקודות האמורות, במכתב כללי לראש-השנה[20] שהעתק ממנו מוסגר פה, ותקותי שגם בזה ימצא ענין.
בכבוד ובברכה.
- 1 הוא ד"ר לואיס פינקלשטיין (ששמו העברי אליעזר אריה), שעמד בראש "בית המדרש לרבנים" (Jewish Theological Seminary) בניו יורק בשנים ת"ש–תשל"ב, ובהוצאתו יצאו לאור ספרים רבים. ולפי זה יש לבאר בהמשך המכתב ההדגשה "תורה תמימה בלי פשרות", והדיבור על "עשירים בכח השפעה" ועל מושפעיו ש"גם הם משפיעים ומנהיגים בחוגים מסויימים".
- 2 ראה גם אגרות קודש חי״ב, אגרת ד׳רכו, י״א ניסן תשט״ז, במכתב ליצחק בן־צבי, שם מבאר רבינו באריכות ענין זה ד״רבי מכבד עשירים״ והאחריות המיוחדת של בעלי השפעה. https://www.torahrecordings.com/rebbe/igroskodesh/012/007/4226
- 3 עירובין פו, א: "רבי מכבד עשירים ר' עקיבא מכבד עשירים כדדרש רבא בר מרי (תהילים סא) ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו אימתי ישב עולם לפני אלהים בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו" [עירובין פו, א]. ו"רבי" הוא רבי יהודה הנשיא, "רבינו הקדוש" הנזכר לקמן במכתב.
- 4 שיטת הבעש"ט היא, שההשגחה הפרטית היא בכל פרטי הנבראים כולם, ולא במין האדם בלבד (ולהעיר מדעת הרמב"ם, מו"נ ח"ג פי"ז, שבשאר המינים ההשגחה היא על המין בכללו). וראה היום יום כח חשון: "ענין ההשגחה פרטית הוא, דלא זו בלבד דכל פרטי תנועות הנבראים למיניהם הם בהשגחה פרטית, והיא היא חיות הנברא וקיומו, אלא עוד זאת דתנועה פרטית של נברא יש לה יחס כללי לכללות כונת הבריאה", ושם: "ומה אם תנועת עשב באה בהשגחה פרטית ונוגעת להשלמת כונת הבריאה, מין המדבר בכלל וישראל עם קרובו בפרט על אחת כמה וכמה" [היום יום, כח חשון].
- 5 "רבינו הקדוש" — רבי יהודה הנשיא, מסדר המשנה. ויש להעיר מהקדמת הרמב"ם לספר משנה תורה, שביאר שם טעם חיבור המשנה על ידי רבינו הקדוש: "ולמה עשה רבינו הקדוש כך, ולא הניח הדבר כמות שהיה – לפי שראה שהתלמידים מתמעטים והולכים, והצרות מתחדשות ובאות, וממלכת הרשעה פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלים והולכים לקצוות".
- 6 ע"פ הכתוב: "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את ה' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם" [ראה, דברים יג, ד], ובפסוק שלאחריו: "אחרי ה' אלהיכם תלכו ואתו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו". והרבי מביאו בלשון יחיד ובקיצור, ומצרף בו לשון שני הפסוקים.
- 7 "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" [נצבים, דברים ל, טו]. ועל פסוק זה יסד הרמב"ם עיקר הבחירה: "רשות כל אדם נתונה לו", ושם: "ועיקר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה — שנאמר 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע'" [רמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"א, ה"ג].
- 8 "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" [דברים ל, יט]. ו"סיום הכתוב" — היינו סיום הענין, בפסוק יט.
- 9 ע"פ המשל שבמדרש על אברהם אבינו (בראשית רבה פל"ט, א): "משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת, אמר: תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: אני הוא בעל העולם".
- 10 שבת עז, ב: "אמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה" [שבת עז, ב]. ומזה מסיק הרבי, שגם העושר — שאינו לבטלה — צריך לשמש לתכליתו בפועל, ואין די בזה שאין משתמשים בו לרעה.
- 11 ראה היום יום כח חשון (הנ"ל): "דבצרוף ואיחוד כל הפעולות הפרטיות ... נשלמה כונה העליונה בסוד הבריאה כולה". ולפי זה גם העדר הפעולה של פרט אחד — חסרון הוא בהשלמת כוונת הבריאה כולה.
- 12 "נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם" [תהלים מז, י].
- 13 מנוסח ברכת "שים שלום" שבתפלת העמידה: "כי באור פניך נתת לנו ה' אלקינו תורת חיים ואהבת חסד".
- 14 "תורת ה' תמימה משיבת נפש" [תהלים יט, ח]. ו"בלי פשרות" — ר"ל שהתורה שלימה היא, ואין לגרוע ממנה או לשנות בה מאומה מפני רוח הזמן והסביבה.
- 15 ע"פ קידושין מ, ב: "נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה" [קידושין מ, ב]. וכן בב"ק יז, א: "והאמר מר גדול למוד תורה שהלמוד מביא לידי מעשה" [ב"ק יז, א]. ובלשון "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה" — כלשון הרבי כאן — הוא בתוס' קידושין שם (ד"ה תלמוד גדול), בביאור קושיית הגמרא בב"ק.
- 16 "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה'" [אחרי מות, ויקרא יח, ה].
- 17 אבות פ"ד מ"ג: "ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום" [אבות ד, ג], ובפירוש המובא שם: "מרחיק לכל דבר שיש לחוש עליו, אל תאמר רחוק הוא שיהיה". והרבי מביאו בקיצור ("אל תפליג"), ר"ל שאין לומר על שום דבר שהוא מן הנמנעות.
- 18 "מעין גנים באר מים חיים ונזלים מן לבנון" [שיר השירים ד, טו]. ותוכן הדימוי כאן: באר מים חיים אין צורך להכניס בה מים מבחוץ, כי המים נובעים בה מעצמם, ורק צריך לסלק את הסותם אותה; וכן בכל אחד מישראל — הרצון לתורה ומצוות טבוע בפנימיותו, ורק צריך לסלק את המונע והמעכב.
- 19 ראה זהר ח"א קכט, א: "זכאין אינון מאריהון דתשובה, דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קריבין לגבי קודשא בריך הוא, מה דלא הוה הכי אפילו לצדיקים גמורים דאתקריבו גבי קודשא בריך הוא בכמה שנין". והרבי מביאו בקיצור, ובהשמטת "ביומא חדא". וכעין זה בגמרא: "בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת" [עבודה זרה יז, א].
- 20 הכוונה למכתב הכללי שלפני ראש השנה תשי"ט, מכ"ה אלול תשי"ח, "אל בני ובנות ישראל אשר בכל מקום ומקום" [אגרות קודש חי"ז, ו'תצט]; ושם מדבר גם כן בנקודות הנזכרות כאן: הפנייה ל"משפיעים, גייסטיגע פירער" שחוששים "אפשר זיינען די רייד צו שטריינג, אפשר פארלאנגט מען צו פיל", והדרישה "בקשו פני - קוקט זיך איין, זוכט און בריינגט ארויס די פנימיות פון אייערע מושפעים", ו"האט פארטרויען צו אידען, און גיט זיי ... א תורה תמימה, א גאנצע תורה מיט אלע אירע מצוות". וכן צירף הרבי העתק ממנו ("העתק מכתבי כללי לראש השנה דשנה זו") במכתבו מערב ראש השנה תשי"ט [אגרת ו'תקו].
B"H, 25 Tishrei, 5719.
Brooklyn, NY.
The honorable and esteemed, a man of wide learning and of the sciences, G‑d-fearing, etc., etc., Rabbi Eliezer Aryeh HaLevi, may he live, known as Dr. Finkelstein
Shalom u'Vrachah!
I hereby acknowledge with thanks receipt of your letter from the 17th of Elul as well as the books you kindly sent for my library. I hope that in the future you will continue to provide us with books as they are published from time to time. Please accept my apologies for the delayed response due to the busy days in between.
Some are puzzled by our Sages' statement that "Rebbi would honor the wealthy" (Eruvin 86a).
To me, this is clear and explained based on one of the foundational points of the Baal Shem Tov's approach: that every matter in the world, even the smallest detail, is under Divine Providence—especially matters that affect many people.
Wealthy individuals—those whom Divine Providence has granted means to accomplish much good in G‑d's world—certainly also possess soul-powers suited for this role. Their task is far greater than that of an average person and all the more so than a poor person. Our holy teacher (Rabbeinu HaKadosh), whose era was a transitional period in Jewish history—from relatively peaceful times to an era of decrees and persecutions—had to mobilize all strengths so that Israel could withstand these trials and emerge whole and fortified. His mission was to consider each individual and strive to utilize all their potential. Therefore, he expressed respect toward those who were given extra capabilities from Above—certainly also using them to protect all that is sacred among Israel, just as with his other holy activities.
However, in line with general conduct in this world—that every Jew is granted free choice—and as it says: "And Hashem your G‑d tests you to know whether you love Hashem...and keep His commandments..." (Devarim 13:4), here too each wealthy person has free choice. As it says: "See, I have set before you today life and good..." (Devarim 30:15), so he may choose—as it concludes: "and you shall choose life"—or G‑d forbid, the opposite.
It is obvious that if these words apply to those wealthy in gold and silver, how much more so do they apply to those rich in influence over their surroundings both near and far.
It is also understood that since there is a Leader of this world and nothing exists in vain within it, there must be active and positive use of wealth. It is not at all sufficient merely not to use wealth for undesirable purposes,
for even the lack of positive use disrupts creation's order, since all its parts must actively contribute toward its general and unified purpose.
Certainly it goes without saying that my intention is toward the true purpose of our people—the nation of Avraham's G‑d—both collectively and individually: living according to our Torah of Life—a complete Torah without compromise. The greatness of Torah lies in "great is study for it leads to action," meaning actual mitzvah observance in daily life about which it says "and you shall live by them."
Please forgive me for immediately touching on such a fundamental point in my first letter; perhaps this will raise some wonder on your part. My hope is that these lines will bring about the desired result. There are several explanations for this:
First: We live in an era full of events which not long ago would have seemed impossible; anyone who observes even superficially sees at every turn things beyond reason—and how true are our Sages' words: "Do not regard anything as impossible" (Avos 4:3).
Second—and this point is absolutely rooted in Chassidus—in explaining why every Jew is called "a fountain of gardens, a well of living waters" (Shir HaShirim 4:15): It is inherent within every Jew's nature and soul-qualities that when spoken to about Torah and mitzvos at maximum intensity, nothing new needs to be introduced; deep down he agrees—it only requires removing whatever blocks or hinders him. Then he becomes "a fountain of gardens, a well of living waters"—like a well that flows of itself; and in the language of the Zohar, this can come about "in a single hour and in a single moment."
A further main point: Since Divine Providence has granted him influence over many followers—some themselves being leaders within their circles—if these lines bring about any practical change, it will multiply many times over through his followers.
I elaborated somewhat on these points in a general letter for Rosh Hashanah—a copy enclosed here—and I hope you will find interest there as well.
With respect and blessing.
Summary
The Rebbe teaches that wealth or influence comes with responsibility—to use one's gifts actively for Torah and communal good. Every Jew has free choice, but those given greater means must ensure their resources serve G‑d’s purpose and inspire others toward positive action.