דברים פרק יב

כט כִּֽי־יַכְרִית֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֛מָּה לָרֶ֥שֶׁת אוֹתָ֖ם מִפָּנֶ֑יךָ וְיָֽרַשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְיָֽשַׁבְתָּ֖ בְּאַרְצָֽם׃

ל הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּנָּקֵשׁ֙ אַֽחֲרֵיהֶ֔ם אַֽחֲרֵ֖י הִשָּֽׁמְדָ֣ם מִפָּנֶ֑יךָ וּפֶן־תִּדְרֹ֨שׁ לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר אֵיכָ֨ה יַֽעַבְד֜וּ הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֨לֶּה֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְאֶֽעֱשֶׂה־כֵּ֖ן גַּם־אָֽנִי׃

(ל) פן תנקש - אונקלוס תרגם: לשון מוקש. ואני אומר שלא חש לדקדק בלשון. שלא מצינו נו"ן בלשון יוקש. ואפילו ליסוד הנופל ממנו. אבל בלשון טירוף וקשקוש, מצינו נו"ן. (דניאל ה, ו) "וארכבתה דא לדא נקשן". ואף זה אני אומר, "פן תנקש אחריהם", פן תיטרף אחריהם.  היות כרוך אחר מעשיהם. וכן, (תהילים קט, יא) "ינקש נושה לכל אשר לו". מקלל את הרשע, להיות עליו נושים רבים. ויהיו מחזירין ומנקשין אחר ממונו:

אחרי השמדם מפניך - אחר שתראה שאשמידם מפניך, יש לך לתת לב מפני מה נשמדו אלו. מפני מעשים מקולקלים שבידיהם. אף אתה לא תעשה כן. שלא יבואו אחרים וישמידוך:

איכה יעבדו - לפי שלא ענש על עבודת אלילים אלא על זיבוח וקטור ונסוך והשתחואה. כמו שכתוב, (שמות כב, יט) "בלתי לה' לבדו", דברים הנעשים לגבוה. בא ולמדך כאן, שאם דרכה של עבודה זרה לעבדה בדבר אחר, כגון פוער לפעור, וזורק אבן למרקוליס, זו היא עבודתה וחייב. אבל זבוח וקטור ונסוך והשתחואה, אפילו שלא כדרכה חייב:

[ספר המצוות מל"ת י] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת ס] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת ו] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת ה] 

לא לֹֽא־תַעֲשֶׂ֣ה כֵ֔ן לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי֩ כָל־תּֽוֹעֲבַ֨ת יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֗א עָשׂוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּ֣י גַ֤ם אֶת־בְּנֵיהֶם֙ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם יִשְׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ לֵֽאלֹהֵיהֶֽם׃

(לא) כי גם את בניהם - "גם", לרבות את אבותיהם ואמותיהם. אמר ר' עקיבא: אני ראיתי נכרי שכפתו לאביו לפני כלבו, ואכלו.  

דברים פרק יג

א אֵ֣ת כָּל־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָֽנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַֽעֲשׂ֑וֹת לֹֽא־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ׃ {פ}

(א) את כל הדבר - קלה כחמורה:

תשמרו לעשות - ליתן לא תעשה על עשה האמורים בפרשה. שכל הישמר לשון לא תעשה הוא, אלא שאין לוקין על הישמר של עשה:

לא תסף עליו - חמישה טוטפות בתפילין. חמישה מינין בלולב. ארבע ברכות בברכת כהנים:

[מתורגם ומבואר לאנגלית - English] [רמב"ם ספר המצוות, מל"ת שיג] 

ב כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת׃

(ב) ונתן אליך אות - בשמים. כענין שנאמר בגדעון (שופטים ו, יז) "ועשית לי אות". ואומר, (שם ו, לט) "יהי נא חורב אל הגזה" וגו':

או מופת - בארץ. אף על פי כן לא תשמע לו. ואם תאמר מפני מה נותן לו הקב"ה ממשלה לעשות אות? "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם":

ג וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַֽחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנָֽעָבְדֵֽם׃

ד לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל־חוֹלֵ֥ם הַֽחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃

[ספר המצוות להרמב"ם מל"ת כח]

ה אַֽחֲרֵ֨י יְהוָ֧ה אֱלֹֽהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְו͏ֹתָ֤יו תִּשְׁמֹ֨רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַֽעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃

(ה) ואת מצותיו תשמרו - תורת משה:

ובקולו תשמעו - בקול הנביאים:

ואתו תעבודו - במקדשו:

ובו תדבקון - הדבק בדרכיו: גמול חסדים, קבור מתים, בקר חולים, כמו שעשה הקב"ה:

[ספר המצוות מ"ע ה] [ספר המצוות מ"ע ח]  

ו וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַֽחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר־סָ֠רָה עַל־יְהוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ {ס}

(ו) סרה - דבר המוסר מן העולם שלא היה ולא נברא ולא צויתיו לדבר כן, דישטולוד"א בלע"ז [הסרה]:

והפדך מבית עבדים - אפילו אין לו עליך אלא שפדאך, דיו:

[חולין קל"ט א]

ז כִּ֣י יְסִֽיתְךָ֡ אָחִ֣יךָ בֶן־אִ֠מֶּךָ אֽוֹ־בִנְךָ֨ אֽוֹ־בִתְּךָ֜ א֣וֹ ׀ אֵ֣שֶׁת חֵיקֶ֗ךָ א֧וֹ רֵֽעֲךָ֛ אֲשֶׁ֥ר כְּנַפְשְׁךָ֖ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָה֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ אַתָּ֖ה וַֽאֲבֹתֶֽיךָ׃

(ז) כי יסיתך - אין הסתה אלא גירוי. שנאמר, (שמואל א' כו יט) "אם ה' הסיתך בי". אמיטר"א בלע"ז [יסית], שמשיאו לעשות כן:

אחיך - מאב:

או בן אמך - מאם:

חיקך - השוכבת בחיקך ומחוקה בך אפיקייד"א בלע"ז [דבוקה]. וכן, (יחזקאל מג, יד) "ומחיק הארץ", מיסוד התקוע בארץ:

אשר כנפשך - זה אביך. פירש לך הכתוב את החביבין לך. קל וחומר לאחרים:

בסתר - דבר הכתוב בהווה. שאין דברי מסית אלא בסתר. וכן שלמה הוא אומר, (משלי ז, ט) "בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה":

אשר לא ידעת אתה ואבותיך - דבר זה גנאי גדול הוא לך. שאף האומות אין מניחין מה שמסרו להם אבותיהם, וזהו אומר לך עזוב מה שמסרו לך אבותיך:

ח מֵֽאֱלֹהֵ֣י הָֽעַמִּ֗ים אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם הַקְּרֹבִ֣ים אֵלֶ֔יךָ א֖וֹ הָֽרְחֹקִ֣ים מִמֶּ֑ךָּ מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֥ה הָאָֽרֶץ׃

(ח) הקרובים אליך או הרחוקים - למה פרט קרובים ורחוקים? אלא כך אמר הכתוב, מטיבן של קרובים, אתה למד טיבן של רחוקים. כשם שאין ממש בקרובים, כך אין ממש ברחוקים:

מקצה הארץ - זו חמה ולבנה וצבא השמים שהן מהלכין מסוף העולם ועד סופו:

ט לֹֽא־תֹאבֶ֣ה ל֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וְלֹֽא־תָח֤וֹס עֵֽינְךָ֙ עָלָ֔יו וְלֹֽא־תַחְמֹ֥ל וְלֹֽא־תְכַסֶּ֖ה עָלָֽיו׃

(ט) לא תאבה לו - לא תהא תאב לו. לא תאהבנו. לפי שנאמר' (ויקרא יט, יח) ,ואהבת לרעך כמוך, את זה לא תאהב:

ולא תשמע אליו - בהתחננו על נפשו למחול לו. 

לפי שנאמר, (שמות כג, ה) עזוב תעזוב עמו, לזה לא תעזוב:

ולא תחוס עינך עליו - לפי שנאמר, (ויקרא יט, טז) לא תעמוד על דם רעך, על זה לא תחוס:

ולא תחמול - לא תהפוך בזכותו:

ולא תכסה עליו - אם אתה יודע לו חובה, אינך רשאי לשתוק:

[ספר המצוות להרמב"ם מל"ת יח] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת יט] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת כ] [ספר המצוות להרמב"ם מל"ת כא]

י כִּ֤י הָרֹג֙ תַּֽהַרְגֶ֔נּוּ יָ֥דְךָ֛ תִּֽהְיֶה־בּ֥וֹ בָרִֽאשׁוֹנָ֖ה לַֽהֲמִית֑וֹ וְיַ֥ד כָּל־הָעָ֖ם בָּאַֽחֲרֹנָֽה׃

(י) כי הרג תהרגנו - [אם יצא מבית דין זכאי, החזירהו לחובה]. יצא מבית דין חייב, אל תחזירהו לזכות:

ידך תהיה בו בראשונה - מצווה ביד הניסת להמיתו. לא מת בידו, ימות ביד אחרים. שנאמר, "ויד כל העם" וגו':

יא וּסְקַלְתּ֥וֹ בָֽאֲבָנִ֖ים וָמֵ֑ת כִּ֣י בִקֵּ֗שׁ לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מֵעַל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִֽיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃

יב וְכָ֨ל־יִשְׂרָאֵ֔ל יִשְׁמְע֖וּ וְיִֽרָא֑וּן וְלֹֽא־יוֹסִ֣פוּ לַֽעֲשׂ֗וֹת כַּדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה בְּקִרְבֶּֽךָ׃ {ס}

יג כִּֽי־תִשְׁמַ֞ע בְּאַחַ֣ת עָרֶ֗יךָ אֲשֶׁר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֛ לָשֶׁ֥בֶת שָׁ֖ם לֵאמֹֽר׃

(יג) לשבת שם - פרט לירושלים, שלא ניתנה לדירה:

כי תשמע וגו' לאמר - אומרים כן, "יצאו" וגו':

יד יָֽצְא֞וּ אֲנָשִׁ֤ים בְּנֵֽי־בְלִיַּ֨עַל֙ מִקִּרְבֶּ֔ךָ וַיַּדִּ֛יחוּ אֶת־יֹֽשְׁבֵ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֗ה וְנַֽעַבְדָ֛ה אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃

(יד) בני בליעל - בלי עול. שפרקו עולו של מקום:

אנשים - ולא נשים:

ישבי עירם - ולא יושבי עיר אחרת. מכאן אמרו, אין נעשית עיר הנידחת עד שידיחוה אנשים. ועד שיהיו מדיחיה מתוכה:

טו וְדָֽרַשְׁתָּ֧ וְחָֽקַרְתָּ֛ וְשָֽׁאַלְתָּ֖ הֵיטֵ֑ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶֽעֶשְׂתָ֛ה הַתּֽוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּקִרְבֶּֽךָ׃

(טו) ודרשת וחקרת ושאלת היטב - מכאן למדו שבע חקירות. מריבוי המקרא. כאן יש שלוש. דרישה, וחקירה והיטב. "ושאלת", אינו מן המניין. וממנו למדו בדיקות. ובמקום אחר הוא אומר, (דברים יט, יח) "ודרשו השופטים היטב". ועוד במקום אחר הוא אומר, (דברים יז, ד) "ודרשת היטב". ולמדו, "היטב", "היטב", לגזירה שווה, ליתן האמור של זה בזה:

[רמב"ם ספר המצוות, מצותעשה קע"ט]

טז הַכֵּ֣ה תַכֶּ֗ה אֶת־יֹ֥שְׁבֵ֛י הָעִ֥יר הַהִ֖וא לְפִי־חָ֑רֶב הַֽחֲרֵ֨ם אֹתָ֧הּ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֛הּ וְאֶת־בְּהֶמְתָּ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃

(טז) הכה תכה - אם אינך יכול להמיתם במיתה הכתובה בהם, המיתם באחרת:

יז וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָ֗הּ תִּקְבֹּץ֮ אֶל־תּ֣וֹךְ רְחֹבָהּ֒ וְשָֽׂרַפְתָּ֨ בָאֵ֜שׁ אֶת־הָעִ֤יר וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ֙ כָּלִ֔יל לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָֽיְתָה֙ תֵּ֣ל עוֹלָ֔ם לֹ֥א תִבָּנֶ֖ה עֽוֹד׃

(יז) לה' אלהיך - לשמו ובשבילו:

[רמב"ם ספר המצוות, מצות עשה קפו]

יח וְלֹֽא־יִדְבַּ֧ק בְּיָֽדְךָ֛ מְא֖וּמָה מִן־הַחֵ֑רֶם לְמַעַן֩ יָשׁ֨וּב יְהוָ֜ה מֵֽחֲר֣וֹן אַפּ֗וֹ וְנָֽתַן־לְךָ֤ רַֽחֲמִים֙ וְרִֽחַמְךָ֣ וְהִרְבֶּ֔ךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֶֽיךָ׃

(יח) למען ישוב ה' מחרון אפו - שכל זמן שעבודה זרה בעולם, חרון אף בעולם. 

יט כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹר֙ אֶת־כָּל־מִצְו͏ֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לַֽעֲשׂוֹת֙ הַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ {ס}