פנו מקום לבן מאתים מנה.
פנו מקום לבן מאתים מנה - כלומר מקום חשוב יותר בין גדולים לפי כבוד עשרו:
אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי: רבי, אביו של זה
אביו של זה - בונייס:
יש לו אלף ספינות בים, וכנגדן אלף עיירות ביבשה.
אמר לו: לכשתגיע אצל אביו, אמור לו: אל תשגרהו בכלים הללו לפני.
בכלים הללו - בבגדים הללו שאין נראה עשיר כל כך:
רבי מכבד עשירים, ר' עקיבא מכבד עשירים.
כדדרש רבא בר מרי: (תהילים סא, ח) ישב עולם לפני אלהים, חסד ואמת מן ינצרהו.
אימתי ישב עולם לפני אלהים?
אימתי ישב עולם - בזמן שיש בו עשירים שגומלין ומזמנין מזונות לעניים והם ינצרוהו:
בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו.
מן - לשון מזונות:
רבה בר בר חנה אמר: כגון יתד של מחרישה.
כגון יתד של מחרישה - קביליי"א הויא תפיסת יד:
אמר רב נחמן, תנא דבי שמואל: דבר הניטל בשבת, אוסר.
דבר הניטל בשבת - אינו תפיסת יד ואוסר דאי בעי שקיל ושדי ליה לבראי:
דבר שאינו ניטל בשבת, אינו אוסר.
תניא נמי הכי:
יש לו טבל, יש לו עששית, וכל דבר שאינו ניטל בשבת, אינו אוסר:
עששיות - של ברזל חתיכות גדולות:
משנה
המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת, אחד נכרי ואחד ישראל, הרי זה אוסר, דברי ר' מאיר.
הרי זה אוסר - דדירה בלא בעלים שמה דירה:
ר' יהודה אומר: אינו אוסר.
אינו אוסר - דלאו שמה דירה:
רבי יוסי אומר: נכרי אוסר, ישראל אינו אוסר, שאין דרך ישראל לבא בשבת.
רבי יוסי - נמי סבירא ליה לאו שמה דירה מיהו נכרי אוסר שמא יבא היום:
רבי שמעון אומר: אפילו הניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר, אינו אוסר, שכבר הסיע מלבו:
הסיע - הסיח דירת ביתו מלבו:
גמרא
אמר רב: הלכה כר"ש.
ודוקא בתו, אבל בנו לא.
ודוקא בתו - דעביד איניש דדייר אצל חתנו אבל בנו אין אדם מסיח דעתו מביתו לדור אצל כלתו שמא תתקוטט ויצא:
דאמרי אינשי: נבח בך כלבא, עול.
כלבא - זכר כגון חתנו:
נבח בך גורייתא, פוק:
גורייתא - נקבה כגון כלתו:
משנה
בור שבין שתי חצירות,
בור שבין שתי חצירות - חציו בזו וחציו בזו:
אין ממלאין ממנו בשבת,
אין ממלאין הימנו - שזה ממלא מרשות חבירו אא"כ כו':
אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, בין מלמטה,
בין מלמטה - בגמ' מפרש:
בין מתוך אוגנו.
בין מתוך אוגנו - אע"פ שאינה נוגעת במים קל הוא שהקילו חכמים במים דאמר ביה גוד אחית למחיצה ובלבד שתהא בתוך אוגן הבור שתראה כהפסקה:
רבן שמעון בן גמליאל אומר: בית שמאי אומרים: מלמטה, ובית הלל אומרים: מלמעלה.
א"ר יהודה: לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם:
מן הכותל שביניהם - שמפסקת בין החצירות ומפסקת על פני הבור ואע"פ שאינה נכנסת לתוך אוגנו:
גמרא
אמר רב הונא: למטה,
למטה - דקאמרי ב"ש:
למטה ממש.
למטה ממש - סמוך למים ואין צריכין ראשי קנים ליגע במים:
למעלה,
למעלה - דקאמרי בית הלל:
למעלה ממש.
למעלה ממש - סמוך משפתו מלמעלה אם ירצה דיו בכך:
וזה וזה בבור.
וזה וזה בבור - אפילו לב"ה צריך שתהא כל מחיצת עשרה מאוגן הבור ולפנים:
ורב יהודה אמר: למטה,
ורב יהודה אמר למטה - דב"ש:
למטה מן המים.
למטה מן המים - שתהא המחיצה תחובה בקרקעית הבור:
למעלה,
למעלה - דב"ה:
למעלה מן המים.
למעלה מן המים - ובהא מקילי שאין קנים צריכין ליגע במים אבל למעלה ממש לא מעלה דרב יהודה הוא מטה דרב הונא:
א"ל רבה בר רב חנן לאביי: הא דאמר רב יהודה: למטה, למטה מן המים,
מאי שנא למטה ממש דלא? דעריבי מיא.
דעריבי מיא - תחת המחיצה:
למטה מן המים נמי, הא עריבי מיא?
הא עריבי מיא - על המחיצה פעמים שהמים עמוקים מעשרה:
א"ל: לא שמיע לך הא דאמר רב יהודה אמר רב, ומטו בה משום רבי חייא:
צריך שיראו ראשן של קנים למעלה מן המים טפח.
שיראו ראשי קנים - העליונים:
ותו, הא דאמר רב יהודה: למעלה, למעלה מן המים,
ותו - לרב יהודה נמי אליבא דבית הלל דאמרי למעלה מן המים סמוך למים אבל רחוק מן המים. לא:
מאי שנא למעלה ממש דלא? דעריבי מיא.
מ"ש למעלה ממש - דהוא רחוק מן המים דלא שאין מחיצת הפסק ניכרת במים ועריבי מיא להדיא למטה נמי מאי הפסק איכא הרי אין נוגעין במים:
למעלה מן המים נמי, הא עריבי מיא?
אמר ליה: לא שמיע לך הא דתני יעקב קרחינאה:
צריך שישקע ראשי קנים במים טפח.
שישקע ראשי הקנים - התחתונים ובהא פליגי דבית שמאי בעו מחיצה המפסקת עד התהום וב"ה בעו היכר מחיצה:
ואלא הא דאמר רב יהודה: קורה ארבע מתרת בחורבה,
קורה ד' מתרת בחורבה - קורה התחובה מחומה לחומה בחורבה כדרך חורבות הנופלות ונשארים בהן קורות ויש ברחבה ארבעה והיא מוטלת על רחבה מותר לטלטל תחתיה דאמר שני חודיה יורדין וסותמין דסבר לה כרבי ישמעאל בר"י דאמר [לקמן ע"ב] מחיצה תלויה מתרת ולית הלכתא כוותיה ולהכי נקט ד' דכי אמרת חודין יורדין וסותמין יהא בין חלל המחיצות ארבעה דמחיצה העשויה לפחות מחלל ארבעה אינה מחיצה:
ורב נחמן אמר רבה בר אבוה