גראינין או גרעינין?
גראינין - מתניתין דפרקין דלעיל חוץ מקליפתן וגרעיניהן:
אמר רבא בר עולא: (ויקרא כז) ונגרע מערכך.
ונגרע - והגרעינין זורקין ונגרעין מתוך האוכל:
איבעיא להו: אוממות או עוממות?
אוממות - גבי גחלים מייתינן ליה בכיצד צולין גחלים יכול עוממות ת"ל אש אי אש יכול שלהבת כו':
אמר רב יצחק בר אבדימי: (יחזקאל לא) ארזים לא עממוהו בגן אלהים.
עממוהו - לא החשיכו מראיתו להיות הם נאים ממנו:
איבעיא להו: מאמצין תנן, או מעמצין?
מאמצין - לקמן גבי עינים של מת בפ' שואל (דף קנא:):
א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: (ישעיהו לג) ועוצם עיניו מראות ברע.
ת"ר: המוציא חלב של בהמה, כדי גמיאה.
חלב של אשה, ולובן של ביצה, כדי ליתן במשיפא של קילור.
במשיפה של קילור - שרגילין לשופו בחלב של אשה:
[קילור] כדי לשוף במים.
כדי לשוף במים - לשני עינים:
בעי רב אשי: כדי שיפה, או כדי אחיזה ושיפה?
כדי שיפה או כדי אחיזה ושיפה - מה שנדבק באצבעותיו לבד מה שנותן בעיניו:
תיקו:
דבש כדי ליתן על הכתית:
תנא: כדי ליתן על פי כתית.
בעי רב אשי: על כתית - אפומא דכולה כתית,
אפומא דכולה כתית - וכל מכה קרויה פה:
או דילמא אמורשא קמא דכתית, לאפוקי הודרנא דלא?
מורשא קמא - עליון של מכה:
תיקו:
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקב"ה בעולמו, לא ברא דבר אחד לבטלה.
ברא שבלול
שבלול - לימצ"א (חילזון עירום) :
לכתית,
לכתית - מניחה (לכתית) עליו:
ברא זבוב לצירעה,
זבוב לצירעה - למי שעקצו צירעה כותש זבוב ומניחה עליו:
יתוש לנחש, ונחש לחפפית,
לחפפית - מין שחין:
וסממית
סממית - אייראניא"ה (אירייני"א: עכביש) בלע"ז:
לעקרב.
לעקרב - עקיצת עקרב כותש סממית ומניחה עליו:
היכי עביד ליה?
מייתי חדא אוכמא וחדא חיורא, ושלקי להו, ושייפי ליה.
ושייף - ומושח:
ת"ר: חמשה אימות הן: אימת חלש על גבור,
אימת מפגיע על ארי,
מפגיע - חיה קטנה וקולה גדול ושומע וירא שתהא בריה גדולה ובורח:
אימת יתוש על הפיל, אימת סממית על העקרב,
יתוש - נכנס לפיל בחוטמו וכן סממית לעקרב נכנס לו באזנו:
אימת סנונית על הנשר,
סנונית - ארונדייל"א (ארונדיל"א: סנונית) נכנסת תחת כנפי הנשר ומעכבו מפרישת כנפיו:
אימת כילבית על לויתן.
כילבית - שרץ קטן ונכנס לדג גדול באזנו:
א"ר יהודה אמר רב: מאי קרא?
(עמוס ה) המבליג שוד על עז:
המבליג שוד על עז - המחזיק שדוד על הגבור:
רבי זירא אשכח לרב יהודה, דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה, וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה.
כל חללי עלמא - פירוש דברים הנעשים בכל חלל העולם:
א"ל: מ"ט עיזי מסגן ברישא, והדר אימרי?
מסגיין בריש עדרא - מהלכות בראש העדר:
א"ל: כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא.
ברישא חשוכא - סתם עזים שחורות סתם רחלות לבנות:
מ"ט הני מכסיין,
מכסיין - בזנב:
והני מגליין?
והני מגליין - העזים אין להם אליה:
הני דמכסינן מינייהו מכסיין, והני דלא מכסינן מינייהו מגליין.
הני דמכסינן מינייהו - רחלים שאנחנו מתכסין מצמרן גם הן מכוסות:
מ"ט גמלא זוטר גנובתיה?
משום דאכל כיסי.
דאכלה כיסי - קוצים לפיכך זנבו קצר כדי שלא ידבקו בה הקוצים:
מ"ט תורא אריכא גנובתיה?
משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי.
ובעי לכרכושי בקי - להבריח היתושין:
מ"ט קרנא דקמצא רכיכא?
קמצא - ארבה ול"נ קמצא [נמלה]:
משום דדיירא בחילפי,
חילפי - ערבה:
ואי קשיא נדיא
ואי קשיא נדיא ומתעוורא - ואם היתה קשה תנוד ותעקר כשתכה בעצים:
ומתעוורא.
ומתעוורא - יסתמו עיניה שמראות עיניה תלויה בה כדשמואל:
דאמר שמואל: האי מאן דבעי דליסמיה לקמצא, לשלופינהו לקרני'.
מ"ט האי תימרא דתרנגולתא מדלי לעילא?
תימרא דתרנגולא מידליא לעילא - ריס של עין התחתון כשעוצם עיניו עולה למעלה מן העליון ובשאר כל בריה העליון שוכב על התחתון:
דדיירי אדפי, ואי עייל קטרא מתעוורא.
משום דדייר אדפי - שעולה בלילות על הקרשים והקורות צריך שיעלה התחתון על העליון מפני העשן שלא יכנס בעיניו:
דשא - דרך שם.
דרגא - דרך גג.
מתכוליתא -
מתכוליתא - דבר שמטבילין בו כגון כותח או שאר ליפתן:
מתי תכלה דא.
מתי תכלה דא - לכשיכלה מה נאכל ול"נ מתי תכלה דא לפי שאינו כלה עד זמן ארוך שאינו נאכל אלא מעט מעט:
ביתא - בא ואיתיב בה.
ביתא בא ואיתיב - שדרך לישב בבית:
ביקתא -
בקתא - בית צר וקטן:
בי עקתא.
בי עקתא - בית צר:
כופתא -
כופתא - מכתשת ל"א מדה לחטין ול"נ כמין גולם עץ עשוי לישיבה כמו כופת שאור שיחדה לישיבה דתניא בפסחים (דף מה:):
כוף ותיב.
כוף תיב - כפוף אותו ושב עליו:
לבני - לבני בני.
לבני לבני בני - מתקיים לדורות הרבה:
הוצא -
הוצא - גדר קוצים או לולבים:
חציצה.
חציצה - אינו דבר קיימא אלא חציצה בעלמא:
חצבא - שחוצב מים מן הנהר.
כוזה -
כוזא - כלי חרס קטן:
כזה.
כזה - כלומר דבר מועט וקל כמו זהו מהו חשוב למלאותו לי מיינך במתנה:
שוטיתא -
שוטיתא - בד של הדס שמרקדין בו לפני כלה:
שטותא.
שטותא - נראה המרקד כשוטה:
משיכלא -
משיכלא - ספל גדול שהכל רוחצים ידיהם ורגליהם ממנו:
מאשי כולה.
משו כולא - רוחץ את הכל:
משכילתא -
משכילתא - ספל קטן ונאה:
משיא כלתא.
משיא כלתא - מיוחד לחשובים כמו כלה ואשה חשובה לרחוץ ממנו:
אסיתא -
אסיתא - מורטיי"ר (מדוכה) :
חסירתא.
חסירתא - שחסר החקיקה מבפנים:
בוכנה - בוא ואכנה.
בוכנא - עלי שכותשין בו:
לבושה -
לבושא - חלוק עליון שקורין שרוק (מעפורת, חלוק) :
לא בושה.
לא בושה - למנוע הבושה שמכסה כל החלוקים התחתונים הקרועים ורעים:
גלימא - שנעשה בו כגלם.
כגולם - שאין לו חיתוך אברים:
גולתא -
גולתא - מקטורין נאה:
גלי ואיתיב.
גלי ותיב - כשהוא יושב מגלה עצמו שלא ישב עליו שלא ילכלכנו ולא ישופנו בקרקע וישיר שערו ויקרע ויבלה:
פוריא - שפרין ורבין עליה.
בור זינקא -
בור זינקא - בור שיבשו מימיו קורין כן:
בור זה נקי.
נקי - חסר מימיו:
סודרא - סוד ה' ליראיו.
סודרא - דרך תלמידי חכמים לעטוף סודר:
אפדנא -
אפדנא - טרקלין של מלכים:
אפיתחא דין.
אפתחא - אל פתח זה יבאו הכל אם למשפט אם לשרת המלך:
ת"ר: שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה, ואלו הן: דג, ונחש, וחזיר:
שמן כדי לסוך אבר קטן:
אבר קטן - אחד מפרקי אצבע קטנה:
אמרי דבי ר' ינאי: שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו.
מיתיבי: שמן כדי לסוך אבר קטן, וקטן בן יומו.
מאי לאו אבר קטן דגדול,
דגדול - של אדם גדול והאי קטן אאבר קאי אי נמי אבר גדול של קטן והאי קטן אגברא קאי ולא אאבר:
ואבר גדול של קטן בן יומו?
אמרי לך דבי ר' ינאי: לא, ה"ק: שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו.
לא אבר קטן - וקטן אכולא מילתא קאי אבר קטן של גוף קטן:
לימא כתנאי: שמן כדי לסוך אבר קטן וקטן בן יומו, דברי ר' שמעון בן אלעזר.
ר' נתן אומר: כדי לסוך אבר קטן.
מאי לאו בהא קמיפלגי, דר"ש בן אלעזר סבר: אבר קטן של קטן, ור' נתן סבר: אבר קטן דגדול, או אבר גדול דקטן, אבל אבר קטן של קטן בן יומו לא?
דרבי שמעון כו' - והכי קאמר כדי לסוך בו אבר קטן וקטן יהא הגוף בן יומו ורבי נתן סבר חד קטן אמרינן או האבר או הגוף אבל תרי קוטני לא:
לא, דכולי עלמא אבר קטן דקטן בן יומו לא
ה"ג - דכולי עלמא אבר קטן של קטן בן יומו לא: