6419 —שאלות על מנהגי אבלות, קדיש, ושמות

Questions on Mourning Customs, Kaddish, and Names

יצחק דוד גרטנר — Yitzchak David Gartner   ב"ה, כ"ו תמוז, תשי"ח ברוקלין.
The Rebbe addresses questions about mourning customs, including the timing for erecting a monument, the use of names in Mishnah study, the number of daily Kaddishes, and related practices. He explains the reasoning behind each custom and provides guidance for proper observance.

ב"ה, כ"ו תמוז, תשי"ח

ברוקלין.

הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה יצחק דוד שי'[1]

שלום וברכה!

במענה למכתבו מי"א תמוז, ערב יום הגאולה, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל.

בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבו.

ובמענה לשאלותיו:

א) ענין הקמת מצבה אשר בחו"ל ישנם נוהגים לחכות י"ב חדש ובאה"ק ת"ו הנהוג להעמיד לשלשים.

ולפע"ד אין לחכות לשנה, ובפרט באה"ק ת"ו אשר המנהג הוא כנ"ל, והרי גם בחו"ל כמה מערערים על המנהג לחכות שנה וכמבואר בכ"מ (מנח"א ח"ג סל"ז. כל בו על אבילות להרב גרינוואלד, ועוד).

ב) בהנוגע להשם מענדל, הנה ידוע שהשם מנחם מענדל הוא בגימטריא צמח צדק, וכן נהגתי מעודי בכתיבת מענדל מתאים לגימט' האמורה, אבל הרי פשוט שכל אדם יכול להחזיק שמו כרצונו ותלוי בחתימתו, ובכמה מקרים גם באופן שמבקש שיקראוהו לתורה, וגם בנדון דידי' בודאי יש לראות החתימה ולעשות מתאים לה.

ג) במ"ש אודות מספר הקדישים, נכון הדבר שיהי' מספר ט"ז קדישים[2] במעל"ע, ויש לקשר זה עם המבואר בזהר הק' (ח"א סב, ב) פעולת הקדיש לשעתא ופלגא שע"פ [זה] ט"ז קדישים הם כ"ד שעות המעל"ע. ובשאלתו איך זה אפשר הנ"ל, בש"ק וכיו"ב[3] - לפלא שכנראה אין ידוע לו מנהגנו ללמוד משניות לאחרי כל תפלה ז.א. ג"פ ביום.

ד) המנהג שאבל יורד לפני התיבה בליל ש"ק למזמור לדוד, אין נוהג כן אצלינו. ובכלל במנהגי היארצייט וקדישים יעיין בקונטרסים הרשומים מטה.

ה) בלימוד משניות, מה ששמעתי אני הוא אותיות השם של הנפטר אבל לא שמו של הוריו. ו) בשאלתו באות כשהיא נכפלת בהשם, האם פרק אחד עולה לכל אותיות הנכפלות או צריך מספר פרקים כמספר האותיות. - הנה אף שלא מצאתי דבר זה בפירוש אבל ע"פ המבואר** שהשם הוא הצנור המקשר את הנשמה עם הגוף, שמזה מובן שכל אות מהשם חלק הוא מהצנור, וע"ד המבואר בשער היחוד והאמונה לרבנו הזקן ריש פרק י"ב, הנה עפי"ז יש ללמוד לכל אות פרק בפני עצמו, אלא שלדעתי אין להקפיד דוקא פרקים שונים ויכול לחזור על אותו פרק כמה פעמים.

ז) בשאלתו מה עדיף יותר, אותיות השם או לימוד לפי הסדר.

הרי הנ"ל הם ענינים נפרדים, כי אות השם הוא כנ"ל שייך לקישור הנשמה והגוף, ע"פ המבואר במ"א להמשכת הנשמה ממקורה, משא"כ לימוד לפי הסדר ה"ז מצוה שמקיימים אותה בשלימות ע"י השלמת מסכת או סדר וכו'.

ויש להעיר משער היחוד והאמונה שם ע"ד כח עליון וחיות כללית כו' ובפרט שהסדר שבתושבע"פ תורה היא, וכמובן מדברי רז"ל בכ"מ תנא ממס' פלונית קאתי.

ח) במ"ש אודות הקריאה בתורה ועלי' למפטיר - שתי הוראות שמעתי[4] מכ"ק מו"ח אדמו"ר אודות זה בהיותי באבילות אחרי אאמו"ר זללה"ה[5], אלא שמפני טעם פרטי קראתי בתורה רק במנחת שבת וביום ב' וה'.

ט) במ"ש אודות סדר לימוד - לדעתי שני לימודים שייכים ביחוד כגון דא, והוא לימוד המשניות אותיות נשמה, ולימוד פנימיות התורה אילנא דחיי, אשר ע"י לימוד זה יעביר רוח הטומאה מן הארץ ומחה ה' דמעה מעל כל פנים כו' כמבואר בדברי משה רבנו רע"מ, זח"ג קנ"ב ב', והרי פנימיות התורה היא אילנא דחיי כמבואר בזהר הק' וכדבר הכתוב שלאחר חטא עה"ד שנגזרה מיתה בעולם, הנה כאשר ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וחי לעולם, אלא שמעלת תורתנו תורת חיים היא שנעשה הענין מתאים לרצון העליון שאז מהפכים גם את עה"ד לעץ החיים, אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא.

י) אף שאין מזכיר עד"ז, בודאי מפריש לצדקה לפני תפלת הבקר וגם לפני תפלת המנחה כמובן בימות החול, והרי גם זה שייך במיוחד להנ"ל ע"פ מ"ש צדקה תציל וגו' שהפירוש הפנימי גם לאחרי הפטירה ה"ז הצלה, וכמובן גם ממנהג ישראל שתורה היא, שבהזכרת נשמות מזכירין ענין הצדקה, וידוע דרז"ל מרדכי ע"פ ספרי סוף פ' שופטים[6].

בברכה לבשו"ט בכל האמור, ובודאי למותר לעורר על פס"ד תורתנו תורת חיים, כל המיקל באבל הלכה כמותו[7] ועיין ג"כ באו"ח סוף הלכות לולב[8].

*) נה. סב. סד.

**) לקו"ת בהר (מא, ג). ר"פ בלק. ועוד.

  1. 1 גרטנר, ירושלים.
  2. 2 ובשנת האבילות תרמ"ג, לא היו אומרים קדיש אחר תהלים, לכן כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בצוואתו (אג"ק שלו ח"ב תקיד, מועתק בס' המנהגים-חב"ד ע' 78) "אני דקדקתי... ט"ז קדישים". ועי' הערה 7
  3. 3 בש״ק וכיו״ב — אין בידינו שאלת הנמען, ולכן לא נתברר חשבונו. לכאורה אין לומר שלא מנה כלל את הקדישים שלאחר המשניות, שהרי אז היה חסר מן המספר גם בחול. (כי אפילו אם מונים הקדיש לפני אמירת עמידה של מעריב וקדיש שלאחרי תהילים בלי המשניות נגיע רק ל15 קדישים) מסתבר שבחשבון שהיה לפניו הגיע בחול לט״ז ובשבת סבר שחסרים קדישים מסוימים, והרבי מעיר שיש לצרף את שלושת הקדישים שלאחר לימוד המשניות. ועוד בשבת הרי ישנם תפילת המוסף שני קדשים נוספים וכן הקדיש לאחרי קריה"ת, אם האבל אומרו. וצריך לעיין בכל הנ"ל)
  4. 4 עיין לעיל מכתב 412
  5. 5 באותה שעה שהה כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בבית הבראה במוריסטאון, ולא הודיעו לו ע"ד הפטירה עד אחר עבור השבעה. האגרת עדיין לא נדפסה ומועתקת בזה. חתני יקירי וחביבי הרה"ג מוהר"ר מנחם מענדל שליט"א זה עתה נודעתי מהאסון הנורא אשר קרה בפטירת ש"ב מחותני כבוד אביך הרה"ח והרה"ג תנצב"ה והנני משתתף בצערך הגדול, המקום ינחם אותך בתוך אבלי ציון וירושלים. שמעתי מהחסיד ר' יחיאל היילפערין שהוא הי' מהיושבים בליובאוויטש בשנת תרמ"ג שנת האבילות של הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק על הוד כ"ק אביו כ"ק אאזמו"ר נבג"מ זצוקללה"ה זי"ע הי' עוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לומד משניות איזה משנות (וכמה פעמים פירשם גם בענין הנסתר שבהלכות ההם) ועמוד גמרא במנין עשרה, והי' קורא בתורה אף שעלה לו בכובד מפני מצב בריאותו אז ובשבת עלה לתורה מפטיר (הי' ג' מנינים בג' מקומות) ובמנחת ש"ק ג"כ עלה לתורה. מספר הקדישים עולה י"ז, קודם התפלה, ברכו, אחר שמו"ע, ובלצ"ג, יום, קוה, עלינו, תהלים, משניות, תשעה שחרית. מנחה, קודם שמו"ע, אחר שמו"ע, עלינו, משניות, ד' פעמים. מעריב, ברכו, אחר שמו"ע, עלינו, משניות ד' פעמים[9]. בס"ה י"ז קדישים. בהאבילות דשנת תרעב אחר כבוד א"ז הי' הוד כ"ק אאמו"ר, הרה"ק קורא בתורה כל השלשים ועד הפסח בהיותו בחו"ל ובבואו לליובאוויטש הפסיק, ואח"כ אמר כי מתחרט על אשר הפסיק. השי"ת יחזק בריאות מחות' כבוד אמך תי' ויאריך ימי' ושנותי' בטוב ובנעימים בגו"ר ויחזק השי"ת בריאותך ובריאות זוגתך תי' בגו"ר. חותנך אוהב בל"ג ומברכם בכוח"ט בגו"ר.
  6. 6 ראה ספרי, סוף פרשת שופטים, על הפסוק ״כפר לעמך ישראל אשר פדית ה׳״ (דברים כא, ח): ״כפר לעמך — אלו החיים; אשר פדית — אלו המתים; מלמד שהמתים צריכים כפרה״. והובא במרדכי כמקור למנהג לנדור צדקה ולהזכיר נשמות בעד הנפטרים. ראה שולחן ערוך אורח חיים סימן תרכ״א סעיף ו ובהגהת הרמ״א שם.
  7. 7 כל המיקל באבל הלכה כמותו — ראה מועד קטן יח, א, ובפוסקים בהלכות אבלות.
  8. 8 כנראה שכוונתו בדבר החיוב והמנהג להרבות בשמחת תורה, בסעודה, בזמירות ובהקפות לכבוד התורה. א"כ יש חיוב להיות בשמחה, לא להחמיר ולהרבות בעצבות.
  9. 9 אינו מזכיר הקדיש שלפני העמידה במעריב שהיק מביא הס"ה ל5 קדשים למעריב והס"ה של כל הקדישים ל18

B"H, 26 Tammuz, 5718.

Brooklyn.

Havavac"h iy"a nu"n oseik b'tzt"z mo"h Yitzchak David

Shalom u'Vrachah!

In response to his letter from the 11th of Tammuz, the eve of the Day of Redemption, the redemption of the Rebbe Rayatz, leader of Israel.

At an auspicious time, all those you write about will be mentioned at the holy resting place of the Rebbe Rayatz zatzal according to the content of your letter.

In response to your questions:

a) Regarding erecting a monument: Outside Eretz Yisrael some wait twelve months; in Eretz Yisrael the custom is to erect it after thirty days. In my opinion, one should not wait a year—especially in Eretz Yisrael where the custom is as above. Even outside Eretz Yisrael there are many who object to waiting a year, as explained in various sources (Mןinchas Elazar vol. 3 sec. 37; Kol Bo on mourning by Rabbi Greenwald; and others).

b) Regarding the name Mendel: It is known that Menachem Mendel equals tzt"z in gematria, and I have always written Mendel according to this gematria. However, it is obvious that everyone may keep their name as they wish; it depends on their signature. In some cases this also applies when being called up to the Torah. In your case as well, one should look at the signature and act accordingly.

c) Regarding the number of Kaddishim: It is correct that there should be sixteen Kaddishes daily. This is connected with what is explained in Zohar I:62b about Kaddish having an effect for an hour and a half—so sixteen Kaddaishim cover twenty-four hours of the day. You asked how this is possible on Shabbos and similar days; it seems you are unaware of our custom to study Mishnayos after every prayer—that is, three times daily.

d) The custom for a mourner to lead prayers on Friday night for Mizmor L'David is not practiced among us. For general customs regarding yahrzeit and Kaddish see the pamphlets listed below.

e) Regarding studying Mishnayos: What I have heard is that one studies according to the letters of the deceased's name but not their parents' names.

f) You asked: When a letter appears more than once in a name, does one chapter suffice for all instances or must there be as many chapters as repeated letters? Although I have not found this stated explicitly, since a name is a conduit connecting soul and body (see Shaar HaYichud VeHaEmunah by Admur HaZaken at the beginning of ch. 12), each letter is part of that conduit—so one should study a chapter for each letter individually. However, in my opinion it need not be different chapters; one may repeat the same chapter multiple times.

g) You asked which takes precedence: studying Mishnayos by name letters or following sequential order? These are separate matters—the letter corresponds to connecting soul and body as explained elsewhere regarding drawing down the soul from its source; whereas sequential study fulfills the mitzvah completely by finishing a tractate or order etc. See also Shaar HaYichud VeHaEmunah there about higher power and general vitality etc., especially since order in Torah Sheba'al Peh itself is Torah—as our Sages say in various places: "the Tanna comes from such-and-such tractate."

h) Regarding reading from the Torah and being called up for Maftir: I heard two instructions from my father-in-law regarding this when I was in mourning after my father z"l; however due to personal reasons I read from the Torah only at Minchah on Shabbos and on Mondays and Thursdays.

i) Regarding your question about study order: In my view both types of learning are relevant here—studying Mishnayos by name letters (letters of soul), and studying inner dimensions of Torah (Ilanah D'Chayei). Through such study "the spirit of impurity will be removed from earth," "and Hashem will wipe away tears from every face," as explained by Moshe Rabbeinu (Raya Mehimna) (Zohar III:152b). The inner dimension of Torah is Ilanah D'Chayei as explained in Zohar—and after Adam's sin which brought death into the world "when he stretches out his hand and takes also from the Tree of Life he will live forever." The advantage of our Torah—Torat Chaim—is that it aligns with Divine will so even Etz HaDaas becomes Etz HaChaim—transforming darkness to light and bitterness to sweetness.

j) Although you did not mention this explicitly—you surely give charity before morning prayers and before Minchah during weekdays. This too relates especially to these matters—as it says "charity saves...", whose inner meaning applies even after passing away; likewise it is clear from Jewish custom—which itself has force of law—that when mentioning souls we mention charity. As our Sages taught (Mordechai based on Sifri end of Parshas Shoftim).

Blessings for good news in all discussed above—and surely it goes without saying to recall our ruling that "whoever is lenient regarding mourning—the halachah follows him." See also Orach Chaim end Hilchos Lulav.


Summary

The Rebbe provides detailed guidance on mourning customs such as monument erection timing, use of names in Mishnah study, number of daily Kaddishes, yahrzeit practices, learning priorities, charity before prayer, and emphasizes leniency within halachah regarding mourning observance.

Leave Feedback