ב"ה, כ"ב מ"ח, תשי"ט
ברוקלין.
הרה"ח וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה יצחק שי'
שלום וברכה!
במענה למכתבו ממוצש"ק.
... לשאלתו במאמר חז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול כו'[1] וכן בהסיפור הידוע הנדפס בהתמים בהנוגע לאברהם אבינו שזהו מצד הגוף, ועוד - ממה שכתוב בתניא, שהרע נהפך לטוב ממש[2].
ומובן שלא על התניא קושיתו, כי אם על הירושלמי ברכות בסופה[3] והזהר (ג. קז, ב) ובפרט שבירוש' מובא ביחוד בהנוגע לאברהם אבינו.
(איני מביא הבבלי דברכות סא, ב[4] כיון ששם פרש"י באופן אחר, משא"כ בהנ"ל).
ובאמת לא יקשה כל האמור, כי המאמר דכל הגדול מחבירו כו' ה"ה מצד עצמו קודם לעבודת האדם, ואף שנהפך לטוב או שהרגו בתענית[5], הוא מעין [אף כי כמובן - בדקות דדקות] האמור בבע"ת שסורם רע[6] מפני טבעם הקדום, וע"ד זה המאמר ע"ד אברהם אבינו הנ"ל.
ועוד מעין דוגמא לזה: אכילת גופו המזוכך של א) משה רבנו, ב) כשעלה למרום[7] ג) בהנוגע ללחם מן השמים שאין בו פסולת[8] - ובכ"ז לא אכל, וויילע צו ניט קומט ד;63637#&אס ניט.
במ"ש שעורר את גיסו הרב שליט"א ללמוד תורת החסידות דא"ח, ובודאי לא יסתפק באמירה פ"א, כי אם עד שיבוא הענין לפועל, ובקביעות וכהוראת רבנו הזקן לא רק קביעות בזמן אלא גם קביעות בנפש[9] והוא העיקר.
בברכה לבשו"ט בכל האמור,
מ. שניאורסאהן
נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 203 והושלמה ע"פ צילום האגרת.
מו"ה יצחק: דובאוו, מנטשסטר. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ז ו'רעט, ובהנסמן בהערות שם.
בהסיפור הידוע: ראה גם לעיל חי"ג אגרת ד'תשכג,
שכתוב בתניא: פ"י.
- 1 [סוכה נב, א]: "אתא ההוא סבא תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".
- 2 [תניא פרק י]: "כי הנה צדיק גמור שנהפך הרע שלו לטוב", ושם: "אלו חלף והלך לו לגמרי כל הרע שבו - היה נהפך לטוב ממש".
- 3 ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה: "אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך" (נחמיה ט, ח), ושם: "אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו והרגו בלבבו מאי טעמא ולבי חלל בקרבי".
- 4 [ברכות סא, ב]: "צדיקים - יצר טוב שופטן. שנאמר: (תהלים קט, כב) 'ולבי חלל בקרבי'". ופרש"י שם ד"ה ולבי חלל בקרבי: "יצר הרע הרי הוא כמת בקרבי שיש בידי לכופו".
- 5 לשון [תניא פרק א] על מאמר רז"ל הנ"ל "צדיקים יצר טוב שופטן": "'ולבי חלל בקרבי' - שאין לו יצה"ר, כי הרגו בתענית". ובירושלמי הנ"ל: "והרגו בלבבו".
- 6 יש להעיר מלשון חז"ל בגר, [בבא מציעא נט, ב]: "מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות בגר מפני שסורו רע".
- 7 [בבא מציעא פו, ב]: "אמר רבי תנחום בר חנילאי לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם".
- 8 ראה [יומא עה, ב]: "תנו רבנן (תהילים עח) לחם אבירים אכל איש לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו דברי ר"ע", והשיב ר' ישמעאל: "וכי מלאכי השרת אוכלין לחם והלא כבר נאמר (דברים ט) לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אלא מה אני מקיים אבירים לחם שנבלע במאתים וארבעים ושמונה אברים".
- 9 ראה גם [לעיל חי"ז אגרת ו'רג]: "כהוראת רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, שקביעות פירושה לא רק בזמן אלא והוא העיקר הקביעות בנפש"; [שם אגרת ו'רעג]: "לפתגם רבנו הזקן... לא רק קביעות בזמן, אלא גם קביעות בנפש, והוא העיקר". כלומר: שהלימוד יהא קבוע ונטוע בנפשו, ולא רק שעה קבועה בסדר יומו.
B"H, 22nd of Marcheshvan, 5719. Brooklyn.
The Chassidic Rabbi, the veteran Chassid, a G‑d-fearing man, honored and distinguished, engaged in the needs of the community, Rabbi Yitzchak, sheyichyeh
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter of Motzaei Shabbos Kodesh.
... Regarding your question on the statement of our Sages, "Whoever is greater than his fellow, his evil inclination is greater than his" (Sukkah 52a), and likewise on the well-known story printed in HaTamim regarding Avraham Avinu—that this is on account of the body—and further, from what is written in Tanya, that the evil is transformed into actual good.
It is understood that your question is not on the Tanya, but rather on the Yerushalmi Berachos at its end and the Zohar (vol. 3, 107b), especially since in the Yerushalmi it is brought specifically with regard to Avraham Avinu.
(I do not cite the Bavli, Berachos 61b, since there Rashi explains it in another way, unlike the above.)
In truth, none of the above poses a difficulty, for the statement "Whoever is greater than his fellow…" is said of him in his own right, prior to a person's avodah; and even though it was transformed to good, or he slew it through fasting, this is akin [though of course—in an exceedingly subtle measure] to what is said of baalei teshuvah, that their inclination is evil on account of their earlier nature. And in like manner is the above statement regarding Avraham Avinu.
And a further example of the same kind: the eating of the refined body of (a) Moshe Rabbeinu, (b) when he ascended on high, (c) with regard to bread from heaven, in which there is no waste—and nevertheless he did not eat, because it simply is not befitting.
Regarding what you wrote about encouraging your brother-in-law, the Rav shlita, to study Chassidus—certainly you will not suffice with mentioning it once but will continue until this matter comes into actual practice and with consistency—as per the instruction of Rabbeinu HaZaken—not only consistency in time but also consistency within one's soul, which is most important.
With blessing for good tidings in all the above,
M. Schneerson
Printed in Likkutei Sichos vol. 10, p. 203, and completed according to a photocopy of the letter.
Rabbi Yitzchak (מו"ה יצחק): Dubov, Manchester. Further letters to him — above, vol. 17, letter 6279, and those noted there.
The well-known story (בהסיפור הידוע): See also above, vol. 13, letter 4723.
What is written in Tanya (שכתוב בתניא): Chapter 10.
Summary
The Rebbe clarifies that spiritual challenges are present before one’s inner work and transformation. He urges ongoing encouragement and consistent study of Chassidus—both regularly and with deep personal commitment—for true spiritual growth.