ריבה להן.
ריבה להן - יותר על המנהג דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני. מזוני יתירי קאמר:
ומעשה נמי בר' יוחנן בן מתיא, שאמר לבנו: צא שכור לנו פועלים.
הלך ופסק להן מזונות.
וכשבא אצל אביו, אמר לו: בני, אפילו אתה עושה להן כסעודת שלמה בשעתו, לא יצאת ידי חובתך עמהן, שהן בני אברהם יצחק ויעקב.
למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה?
והכתיב: (מלכים א ה, ב) ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת, וששים כור קמח, עשרה בקר בריאים, ועשרה בקר רעי, ומאה צאן, לבד מאיל וצבי ויחמור, וברבורים אבוסים.
ואמר גוריון בן אסטיון משמיה דרב: הללו
הללו - הקמח והסולת:
לעמילן של טבחים.
לעמילן של טבחים - חלות עשויות לכסות פי הקדרות לשאוב זוהמת התבשיל:
ור' יצחק אמר: הללו
הללו - הבקר והצאן המנוין בזה הפסוק:
לציקי קדירה.
לציקי - קדירה. אינו אלא למין מאכל ששמו ציקי קדירה אשרו"ד בלע"ז:
ואמר ר' יצחק: אלף נשים היו לשלמה, כל אחת ואחת עשתה לו בביתה כך.
מאי טעמא? זו סבורה: שמא אצלי סועד היום, וזו סבורה: [שמא] אצלי סועד היום.
ואילו גבי אברהם כתיב: (בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם, ויקח בן בקר רך וטוב.
ואמר רב יהודה אמר רב: בן בקר - אחד, רך - שנים, וטוב - שלשה.
התם תלתא תורי לתלתא גברי, הכא לכל ישראל ויהודה.
שנאמר: (מלכים א ד, כ) יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים.
מאי ברבורים אבוסים?
ברבורים - תרנגולין:
אמר רב: שאובסים אותן בעל כרחן.
שאובסין אותן בעל כרחן - תוחבין להם מאכל בפיהם בחזקה:
ושמואל אמר: שאבוסים ועומדים מאליהם.
ורבי יוחנן אמר: מביאין תור
תור - שור:
ממרעיתו בדלא אניס,
בדלא אניס - שלא עשה מלאכה:
ותרנגולת מאשפתה בדלא אניסא.
בדלא אניסא - בגידול אפרוחין:
אמר רבי יוחנן: מובחר שבבהמות - שור, מובחר שבעופות - תרנגולת.
אמר אמימר: זגתא
זגתא - תרנגולת:
אוכמתא בי בטניתא,
פטניתא - המפטמת בבית לשון אחר בטניתא בעלת כרס:
דמשתכחא ביני עצרי,
דמשתכחא בי עצורי - בין הגיתות ואוכלת החרצנים:
דלא מציא פסיא קניא.
דלא מצי פסיא קניא - שאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה:
(בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם.
אמר רב יהודה אמר רב: בן בקר - אחד, רך - שנים, וטוב - שלשה.
ואימא חד, כדאמרי אינשי: רכיך וטב?
א"כ, לכתוב רך טוב, מאי וטוב? ש"מ לדרשה.
אימא תרי?
מדטוב לדרשה, רך נמי לדרשה.
מתיב רבה בר עולא, ואיתימא רב הושעיא, ואיתימא רב נתן ברבי הושעיא: (בראשית יח, ז) ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו.
כל חד וחד יהביה לנער חד.
(בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם.
דקמא קמא דמטיא, אייתי לקמייהו.
קמא קמא דמטאי - ראשון שמגיע לאכול שנגמר בישולו:
ולמה לי תלתא? תסגי בחד!
אמר רב חנן בר רבא: כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל.
לשונות בחרדל - מעדן מלכים ושרים הוא:
אמר רבי תנחום בר חנילאי: לעולם אל ישנה אדם מן המנהג.
שהרי משה עלה למרום, ולא אכל לחם.
מלאכי השרת ירדו למטה, ואכלו לחם.
ואכלו סלקא דעתך?
אלא אימא: נראו כמי שאכלו ושתו.
אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו.
וכל [מה] שעשה אברהם ע"י שליח, עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח.
(בראשית יח, ז) ואל הבקר רץ אברהם, (במדבר יא, לא) ורוח נסע מאת ה'.
מאת ה' - כגון שלוים הגיז בעצמו:
(בראשית יח, ח) ויקח חמאה וחלב, (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
(בראשית יח, ח) והוא עומד עליהם תחת העץ, (שמות יז, ו) הנני עומד לפניך שם על הצור [וגו'].
(בראשית יח, טז) ואברהם הולך עמם לשלחם, (שמות יג, כא) וה' הולך לפניהם יומם.
(בראשית יח, ד) יוקח נא מעט מים,
יוקח נא מעט מים - על ידי שליח:
(שמות יז, ו) והכית בצור, ויצאו ממנו מים ושתה העם.
ופליגא דר' חמא בר' חנינא.
דאמר ר' חמא בר' חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: בשכר שלשה זכו לשלשה.
זכו לשלש - שלש מתנות שניתנו להם במדבר על ידי משה ואהרן:
בשכר חמאה וחלב, זכו למן.
בשכר והוא עומד עליהם, זכו לעמוד הענן.
זכו לעמוד ענן - עומד עליהם תמיד כדכתיב (במדבר יד) ועננך עומד עליהם:
בשכר יוקח נא מעט מים, זכו לבארה של מרים.
לבארה של מרים - היינו נמי והכית בצור ובעמוד ענן פליגי:
יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם.
ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ - שלא יכניס ע"ז בתוך ביתו שהערביים רגילין להשתחוות לאבק רגליהן והן נדמו לו כערביים:
אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל: אמרו לו: וכי בערביים חשדתנו, שהם משתחוים לאבק רגליהם?
כבר יצא ממנו ישמעאל.
כבר יצא ממנו ישמעאל - ממך יצא הרגיל לעשות כן:
(בראשית יח, א) וירא אליו ה' באלוני ממרא, והוא יושב פתח האוהל כחום היום.
מאי כחום היום?
אמר רבי חמא בר' חנינא: אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם.
הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה,
הוציא חמה מנרתיקה - להזריח חמה בכח שלא יהו עוברי דרכים מצוים:
כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים.
שדריה לאליעזר למיפק לברא, נפק ולא אשכח.
אמר: לא מהימנא לך.
היינו דאמרי תמן: לית הימנותא בעבדי.
[תמן אמרי - בארץ ישראל]:
נפק איהו, חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא.
היינו דכתיב: (בראשית יח, ג) אל נא תעבור מעל עבדך.
כיון דחזא
כיון דחזא - הקדוש ברוך הוא:
דקא אסר ושרי, אמר: לאו אורח ארעא למיקם הכא.
דקא אסר - אברהם את מילתו ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא:
היינו דכתיב: (בראשית יח, ב) וישא עיניו וירא, והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא וירץ לקראתם.
היינו - דמעיקרא כתיב נצבים עליו ולבסוף כתיב וירץ לקראתם:
מעיקרא אתו קמו עליה, כי חזיוהו דהוה ליה צערא, אמרו: לאו אורח ארעא למיקם הכא.
מאן נינהו שלשה אנשים?
מיכאל וגבריאל ורפאל.
מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל שבא לרפא את אברהם, גבריאל אזל למהפכיה לסדום.
והא כתיב: (בראשית יט, א) ויבאו שני המלאכים סדומה בערב?
דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט.
דיקא נמי, [דכתיב]: (בראשית יט, כה) ויהפוך את הערים האל, ולא כתיב ויהפכו.
דיקא נמי - דחד הוא דאזיל להפך סדום
שמע מינה.
מאי שנא לגבי אברהם, דכתיב: (בראשית יח, ה) כן תעשה כאשר דברת,
ומאי שנא לגבי לוט דכתיב