ב"ה, י"ב מ"ח, תשי"ט
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשרים קבלת מכתבו מג' חשון, ובשאלתו במנהג משפחת זוגתו שתליט"א, שלאחרי הכניסה לחדש התשיעי, טובלת במקוה טהרה, אף שלא שמעתי בתוככי חסידי חב"ד ע"ד מנהג האמור, הנה לאידך גיסא, כיון שמשפחת זוגתו נוהגת בזה, מובן שאין למנעה מלעשות האמור, כמובן ברשיון הרופא.
ואכפול ברכתי אשר השי"ת ימלא ימי הריונה כשורה ובנקל, ותלד זחו"ק[1] בעתה ובזמנה כשורה ובקל.
בברכה לבשו"ט,
מ. שניאורסאהן
נ.ב.
מבהיל מ"ש שאין איש רוצה לקחת על עצמו הדרכת ישיבת הערב... ולכן הוכרח לקחתה בחזרה וכו', כי האומנם לאחרי כל התעמולה, ריבוי המכתבים וכו' גם הנ"ל אי אפשר לפעול? ועוד פלא, מכבר נכתב, שהנשואים הלומדים בישיבת תורת אמת[2], ישתדלו שחלק מזמנם יהי' בעסקנות חב"ד וביחוד בשטח ההוראה והחינוך, ומכמה טעמים.
וכנראה ממכתבו גם בזה לא חלה הזזה, ואת"ל שהדיוק הוא הפצת המעינות חוצה[3], הנה כבר כתבתי בכמה מכתבים, שמפורש בתורת החסידות, שחוצה מתחיל מז"א, שבעבודת האדם הוא ענין הנגלות לנו ולבנינו של נה"א[4]. ופשיטא שבזה נכנסים חב"ד ומדות של נה"ב ומחדו"מ של האדם בכלל. והבכן מזה בודאי מובן.
במה שמזכיר שאין מבקרים באסיפות - יש ללמוד זכות, שזה בא
מהקלקלה - שבאסיפות הקודמות לא בא דבר לפועל. ונוהגים בכגון דא, שועידה מצומצמת כותבת לאלו שהוזמנו, שמציעים שיעשו פעולה פלונית ופלונית וכו', וכשהנ"ל עונה בשקו"ט בזה ובהצעות אחרות - ה"ז תחליף טוב של אסיפה, וק"ל.
מהנ"ל מובן בנוגע לסיום מכתבו "שמחשבות הראשונות והאחרונות מתמזגות לאנחה אחת וכו'". ומודגש המענה בפתגם הידוע של כ"ק רבותינו נשיאינו, טובה פעולה אחת מאלף אנחות, ופשוט שטובות הרבה פעולות מאנחה אחת. ואנ"ש מוכנים לפעולות האמורות, אלא שזהו בבחי' שינה אצלם, וכמבואר ענין שינה בתורת החסידות - שאדם הישן הרי הוא שלם בכל הכחות, ואברים שלו, ורק שחסרה הפעולה בפועל. ואשרי חלקו של זה שיבוא ויעוררם משינתם ותרדמתם, ותוכן ההתעוררות וענינה מבואר בלשון הרמב"ם הידוע, המובא כ"פ בתורת החסידות: עורו ישנים משינתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, כו' עיי"ש (הלכות תשובה פרק ג' הלכה ד'[5]) - כי כל אחד המשתמט מסוגי עבודה האמורים, גם אם משלה א"ע שהוא מפני שעסוק בענינים חשובים וכו', ואין לו פנאי ואין לו יכולת וכו' הסיבה האמיתית היא כנ"ל - ששוכח את האמת, דברי המשנה, אני נבראתי לשמש את קוני[6] ופסק הדין דמצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, עשיית מצוה עדיף, ומבטלין ת"ת אפילו דאופן הכי נעלה (עיין מו"ק ט' ע"ב תוס' ד"ה כאן[7]). ולא עוד אלא ששכחת האמת הוא לא מפני שבטבעו להוט אחרי המושכלות כטבע שכלי, אלא בלשון הרמב"ם, מפני הבלי הזמן.
יש להאריך בכל הנ"ל, אבל ידועה הדרכת תורת החסידות, להאריך לא בהקו דסור מרע, אלא בהקו דועשה טוב[8], המובע בלשון רז"ל ורבנו אדמו"ר הצ"צ: אנן פועלי דיממא אנן, אויף מאכין ליכטיג[9].
בברכה לבשו"ט.
חלקה נדפס בלקו"ש חי"ב ע' 178 חלקה בחכ"ג ע' 454 חלקה שם ע' 457 והושלמה ע"פ צילום האגרת.
בפתגם הידוע: ראה גם לעיל חט"ז אגרות ה'תתיב. ה'תתלד. חי"ז ו'שכט ובכ"מ.
אנן פועלי דיממא אנן: ראה גם לעיל חי"ז אגרות ו'תח. ו'תעב. לקמן ו'תרפו ובכ"מ.
- 1 זחו"ק – זרע חיים וקיימא.
- 2 ישיבת "תורת אמת" – ישיבת חב"ד בירושלים ת"ו.
- 3 לשון הכתוב (משלי ה, טז): "יפוצו מעינתיך חוצה". ומפורסם בתורת החסידות ע"פ אגרת הקודש של הבעש"ט (נדפסה בתחלת ספר כתר שם טוב), שבעלייתו להיכל המשיח שאל אימתי קאתי מר, והמענה היה: לכשיפוצו מעינותיך חוצה.
- 4 ז"א – זעיר אנפין, כללות המדות שבספירות, שלמטה מבחי' המוחין (חו"ב). וכוונת רבינו: בחי' "חוצה" מתחילה כבר מז"א, שבעבודת האדם הוא הכחות הגלויים של נה"א (נפש האלקית), ע"ד לשון הכתוב [נצבים, דברים כט, כח]: "הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם"; ופשיטא שבכלל "חוצה" גם חב"ד ומדות של נה"ב (נפש הבהמית) ומחדו"מ (מחשבה דיבור ומעשה) של האדם. ומזה מובן שגם העסקנות בשטח ההוראה והחינוך בכלל הפצת המעינות חוצה.
- 5 [רמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ד]: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו: כלומר עורו עורו ישנים משינתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם; וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל" וכו'. ברמב"ם שם בכפל "עורו עורו", ו"והקיצו נרדמים" בהקדמת תיבת והקיצו; ורבינו העתיק בקיצור ובשינוי סדר.
- 6 [משנה, קידושין פב, א]: "רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני".
- 7 [מו"ק ט, ב]: "כתיב (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. הא חפצי שמים - ישוו בה. וכתיב: (משלי ח, יא) כל חפצים לא ישוו בה - דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה? כאן, במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים. כאן, במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים". ובתוס' שם ד"ה כאן: "כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים עשיית מצוה עדיף שהרי מפסיקין אפילו לר"ש בן יוחי לעושה סוכה ולולב כדאי' בירושלמי אבל בהפסקה דתפלה וק"ש אין מפסיקין לר"ש בן יוחי" וכו'. והיינו "אפילו דאופן הכי נעלה": אף ת"ת של רשב"י, שאינו מפסיק ממנו לתפלה ולק"ש, מפסיקין אותו לעשיית מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים.
- 8 לשון הכתוב [תהלים לד, טו]: "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו".
- 9 [עירובין סה, א]: "אמר רב נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממי אנן" (בגמ' שם בנוסח "דיממי"), בהמשך דברי הגמ' שם אודות שינה ולימוד תורה בלילה. ורבינו הצ"צ הוסיף בזה באידיש: "אויף מאכין ליכטיג" – תפקידנו להאיר, היינו להוסיף אור (ועשה טוב), ולא להאריך בהתעסקות עם החושך.
B"H, 12th of Marcheshvan, 5719.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
We acknowledge receipt of your letter from the 3rd of Cheshvan. Regarding your question about your wife's family custom—may she live and be well—that after entering the ninth month she immerses in a mikveh for purity: although I have not heard of this custom among Chabad Chassidim, on the other hand, since your wife's family practices this, it is understood that she should not be prevented from doing so, obviously with the doctor's permission.
I repeat my blessing that may Hashem fill the days of her pregnancy properly and easily, and may she give birth to living and enduring offspring in its proper time, properly and with ease.
With blessings for good news,
M. Schneersohn
P.S.
It is astonishing what you wrote—that no one wants to take responsibility for guiding the evening yeshivah... so you were forced to take it back etc. Is it possible that after all the publicity, numerous letters etc., even this cannot be accomplished? Furthermore, it is surprising; it was already written that the married students learning in Yeshivas Toras Emes should strive that part of their time be devoted to Chabad activities—especially in teaching and education—for several reasons.
Apparently from your letter there has been no progress in this either. And if you say that the main focus is spreading the wellsprings outward—I've already written in several letters that Chassidus explicitly teaches "chutzah" (outward) begins from Ze'er Anpin (Z"A), which in a person's service is the matter of "the revealed things, which belong to us and to our children" (Devarim 29:28) of the G‑dly soul. And it is obvious that this includes the Chabad and the middos of the animal soul, and a person's thought, speech and deed in general. Therefore this should be clear.
Regarding your mention that people do not attend gatherings—one should judge favorably; perhaps it stems from disappointment that previous gatherings did not yield results. The practice in such cases is for a small committee to write to those invited suggesting they undertake specific actions etc., and when these individuals respond with discussion or alternative suggestions—that serves as a good substitute for an assembly.
From all this it is clear regarding your closing words: "that first and last thoughts merge into one sigh etc." The answer is emphasized by our Rebbeim's well-known saying: one action is better than a thousand sighs—and obviously many actions are better than one sigh. Our people are ready for these actions; it's just as if they're asleep—as explained in Chassidus: a sleeping person possesses all faculties and limbs but lacks actual activity. Fortunate is he who comes and awakens them from their sleep and slumber! The content of this awakening is explained in Rambam's famous words often cited in Chassidus: "Awaken sleepers from your sleep! Rouse yourselves from your slumber! Examine your deeds, return in teshuvah, remember your Creator! Those who forget truth amid temporal vanities..." (see Hilchos Teshuvah ch. 3 halachah 4). For anyone who avoids these types of work—even if he convinces himself it's because he's busy with important matters etc., has no time or ability—the real reason is as above: forgetting the truth—the Mishnah's words, "I was created to serve my Creator" (Kiddushin 82a), and the halachic ruling that when a mitzvah cannot be done by others its performance takes precedence—even over Torah study at its highest level (see Moed Katan 9b Tosafos d.h. kan). Moreover, forgetting truth isn't because one's nature pursues intellect like an intellectual's nature but rather—as Rambam says—because of temporal vanities.
There is much more to elaborate on all this; however, Chassidus instructs us to focus not on "turning away from evil," but on "doing good," as expressed in the words of our Sages and of our Rebbe the Tzemach Tzedek: "We are laborers of the day" (Eruvin 65a)—to make light.
With blessing for good news.
Part of it was printed in Likkutei Sichos vol. 12, p. 178; part in vol. 23, p. 454; part there, p. 457; and it was completed from a photograph of the letter.
The well-known saying: See also, earlier, vol. 16, letters 5812 and 5834; vol. 17, 6329; and in many places.
We are laborers of the day: See also, earlier, vol. 17, letters 6408 and 6472; further on, 6686; and in many places.
Summary
The Rebbe teaches respect for positive family customs when medically appropriate and stresses that real change comes through concrete action rather than regret or passivity. He encourages every individual to awaken themselves and others toward active participation in communal good deeds.