ב"ה, י"ב מ"ח[1], תשי"ט
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשרים קבלת מכתבו מג' חשון, ובשאלתו במנהג משפחת זוגתו שתליט"א[2], שלאחרי הכניסה לחדש התשיעי, טובלת במקוה טהרה, אף שלא שמעתי בתוככי חסידי חב"ד ע"ד מנהג האמור, הנה לאידך גיסא, כיון שמשפחת זוגתו נוהגת בזה, מובן שאין למנעה מלעשות האמור, כמובן ברשיון הרופא.
ואכפול ברכתי אשר השי"ת[3] ימלא ימי הריונה כשורה ובנקל, ותלד זחו"ק[4] בעתה ובזמנה כשורה ובקל.
בברכה לבשו"ט[5],
מ. שניאורסאהן
נ.ב.
מבהיל מ"ש[6] שאין איש רוצה לקחת על עצמו הדרכת ישיבת הערב... ולכן הוכרח לקחתה בחזרה וכו', כי האומנם לאחרי כל התעמולה, ריבוי המכתבים וכו' גם הנ"ל אי אפשר לפעול? ועוד פלא, מכבר נכתב, שהנשואים הלומדים בישיבת תורת אמת[7], ישתדלו שחלק מזמנם יהי' בעסקנות חב"ד וביחוד בשטח ההוראה והחינוך, ומכמה טעמים.
וכנראה ממכתבו גם בזה לא חלה הזזה, ואת"ל[8] שהדיוק הוא הפצת המעינות חוצה[9], הנה כבר כתבתי בכמה מכתבים, שמפורש בתורת החסידות, שחוצה מתחיל מז"א, שבעבודת האדם הוא ענין הנגלות לנו ולבנינו של נה"א[10]. ופשיטא שבזה נכנסים חב"ד ומדות של נה"ב ומחדו"מ של האדם בכלל. והבכן מזה בודאי מובן.
במה שמזכיר שאין מבקרים באסיפות - יש ללמוד זכות, שזה בא מהקלקלה - שבאסיפות הקודמות לא בא דבר לפועל. ונוהגים בכגון דא, שועידה מצומצמת כותבת לאלו שהוזמנו, שמציעים שיעשו פעולה פלונית ופלונית וכו', וכשהנ"ל עונה בשקו"ט[11] בזה ובהצעות אחרות - ה"ז[12] תחליף טוב של אסיפה, וק"ל[13].
מהנ"ל מובן בנוגע לסיום מכתבו "שמחשבות הראשונות והאחרונות מתמזגות לאנחה אחת וכו'". ומודגש המענה בפתגם הידוע של כ"ק[14] רבותינו נשיאינו, טובה פעולה אחת מאלף אנחות, ופשוט שטובות הרבה פעולות מאנחה אחת. ואנ"ש[15] מוכנים לפעולות האמורות, אלא שזהו בבחי'[16] שינה אצלם, וכמבואר ענין שינה בתורת החסידות - שאדם הישן הרי הוא שלם בכל הכחות, ואברים שלו, ורק שחסרה הפעולה בפועל. ואשרי חלקו של זה שיבוא ויעוררם משינתם ותרדמתם, ותוכן ההתעוררות וענינה מבואר בלשון הרמב"ם הידוע, המובא כ"פ[17] בתורת החסידות: עורו ישנים משינתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, כו' עיי"ש[18] (הלכות תשובה פרק ג' הלכה ד'[19]) - כי כל אחד המשתמט מסוגי עבודה האמורים, גם אם משלה א"ע[20] שהוא מפני שעסוק בענינים חשובים וכו', ואין לו פנאי ואין לו יכולת וכו' הסיבה האמיתית היא כנ"ל - ששוכח את האמת, דברי המשנה, אני נבראתי לשמש את קוני[21] ופסק הדין דמצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, עשיית מצוה עדיף, ומבטלין ת"ת[22] אפילו דאופן הכי נעלה (עיין מו"ק ט' ע"ב תוס' ד"ה כאן[23]). ולא עוד אלא ששכחת האמת הוא לא מפני שבטבעו להוט אחרי המושכלות כטבע שכלי, אלא בלשון הרמב"ם, מפני הבלי הזמן.
יש להאריך בכל הנ"ל, אבל ידועה הדרכת תורת החסידות, להאריך לא בהקו דסור מרע, אלא בהקו דועשה טוב[24], המובע בלשון רז"ל ורבנו אדמו"ר הצ"צ[25]: אנן פועלי דיממא אנן, אויף מאכין ליכטיג[26].
בברכה לבשו"ט.
הערות המו"ל
חלקה נדפס בלקו"ש חי"ב[27] ע' 178 חלקה בחכ"ג[28] ע' 454 חלקה שם ע' 457 והושלמה ע"פ צילום האגרת.
בפתגם הידוע: ראה גם לעיל חט"ז[29] אגרות ה'תתיב. ה'תתלד. חי"ז[30] ו'שכט ובכ"מ[31].
אנן פועלי דיממא אנן: ראה גם לעיל חי"ז אגרות ו'תח. ו'תעב. לקמן ו'תרפו ובכ"מ.
- 1 מ"ח – מרחשון.
- 2 שתליט"א – שתחיה לאורך ימים טובים אמן.
- 3 השי"ת – השם יתברך.
- 4 זחו"ק – זרע חיים וקיימא.
- 5 לבשו"ט – לבשורות טובות.
- 6 מ"ש – מה שכתב.
- 7 ישיבת "תורת אמת" – ישיבת חב"ד בירושלים ת"ו.
- 8 ואת"ל – ואם תמצי לומר.
- 9 לשון הכתוב (משלי ה, טז): "יפוצו מעינתיך חוצה". ומפורסם בתורת החסידות ע"פ אגרת הקודש של הבעש"ט (נדפסה בתחלת ספר כתר שם טוב), שבעלייתו להיכל המשיח שאל אימתי קאתי מר, והמענה היה: לכשיפוצו מעינותיך חוצה.
- 10 ז"א – זעיר אנפין, כללות המדות שבספירות, שלמטה מבחי' המוחין (חו"ב). וכוונת רבינו: בחי' "חוצה" מתחילה כבר מז"א, שבעבודת האדם הוא הכחות הגלויים של נה"א (נפש האלקית), ע"ד לשון הכתוב [נצבים, דברים כט, כח]: "הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם"; ופשיטא שבכלל "חוצה" גם חב"ד ומדות של נה"ב (נפש הבהמית) ומחדו"מ (מחשבה דיבור ומעשה) של האדם. ומזה מובן שגם העסקנות בשטח ההוראה והחינוך בכלל הפצת המעינות חוצה.
- 11 שקו"ט – שקלא וטריא.
- 12 ה"ז – הרי זה.
- 13 וק"ל – וקל להבין.
- 14 כ"ק – כבוד קדושת.
- 15 ואנ"ש – ואנשי שלומנו.
- 16 בבחי' – בבחינת.
- 17 כ"פ – כמה פעמים.
- 18 עיי"ש – עיין שם.
- 19 [רמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ד]: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו: כלומר עורו עורו ישנים משינתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם; וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה, וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל" וכו'. ברמב"ם שם בכפל "עורו עורו", ו"והקיצו נרדמים" בהקדמת תיבת והקיצו; ורבינו העתיק בקיצור ובשינוי סדר.
- 20 א"ע – את עצמו.
- 21 [משנה, קידושין פב, א]: "רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני".
- 22 ת"ת – תלמוד תורה.
- 23 מו"ק ט' ע"ב תוס' ד"ה – מועד קטן דף ט' עמוד ב, תוספות דיבור המתחיל. [מו"ק ט, ב]: "כתיב (משלי ג, טו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. הא חפצי שמים - ישוו בה. וכתיב: (משלי ח, יא) כל חפצים לא ישוו בה - דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה? כאן, במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים. כאן, במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים". ובתוס' שם ד"ה כאן: "כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים עשיית מצוה עדיף שהרי מפסיקין אפילו לר"ש בן יוחי לעושה סוכה ולולב כדאי' בירושלמי אבל בהפסקה דתפלה וק"ש אין מפסיקין לר"ש בן יוחי" וכו'. והיינו "אפילו דאופן הכי נעלה": אף ת"ת של רשב"י, שאינו מפסיק ממנו לתפלה ולק"ש, מפסיקין אותו לעשיית מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים.
- 24 לשון הכתוב [תהלים לד, טו]: "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו".
- 25 אדמו"ר הצ"צ – אדוננו מורנו ורבנו הצמח צדק.
- 26 [עירובין סה, א]: "אמר רב נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממי אנן" (בגמ' שם בנוסח "דיממי"), בהמשך דברי הגמ' שם אודות שינה ולימוד תורה בלילה. ורבינו הצ"צ הוסיף בזה באידיש: "אויף מאכין ליכטיג" – תפקידנו להאיר, היינו להוסיף אור (ועשה טוב), ולא להאריך בהתעסקות עם החושך.
- 27 לקו"ש חי"ב – לקוטי שיחות חלק י"ב.
- 28 חכ"ג – חלק כ"ג (של לקוטי שיחות).
- 29 חט"ז – חלק ט"ז (של אגרות קודש).
- 30 חי"ז – חלק י"ז (של אגרות קודש).
- 31 ובכ"מ – ובכמה מקומות.
B"H, 12th of Marcheshvan, 5719
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
We acknowledge receipt of your letter of the 3rd of Cheshvan. As to your question about the custom in your wife's family, may she live long, that after entering the ninth month she immerses in a mikveh: although I have not heard of this custom among Chabad Chassidim, on the other hand, since your wife's family practices it, it is understood that she should not be prevented from doing so, with the doctor's permission, of course.
And I repeat my blessing that G‑d, blessed be He, grant that the days of her pregnancy be completed properly and easily, and that she give birth to a living and enduring child in its proper time, properly and easily.
With blessing for good news,
M. Schneerson
P.S.
It is alarming, what you write, that no one is willing to take upon himself the guidance of the evening yeshivah... and so you were compelled to take it back, etc. Is it really so that after all the campaigning, the many letters, etc., even this cannot be accomplished? And a further wonder: it was written long ago that the married men studying in Yeshivas Toras Emes should try to devote part of their time to Chabad communal work, and especially to the field of teaching and education, for a number of reasons.
And apparently from your letter, in this too there has been no movement. And if you were to say that the emphasis is on spreading the wellsprings outward, יפוצו מעינותיך חוצה "your wellsprings shall spread outward" (Mishlei 5:16), I have already written in a number of letters that it is stated explicitly in Chassidus that "outward" begins with Z'eir Anpin, which in a person's service is the realm of הנגלות לנו ולבנינו "the revealed things are for us and for our children" (Devarim 29:28) of the G‑dly soul. All the more so, then, that this includes the intellect and emotions of the animal soul and a person's thought, speech and action in general. And the conclusion from this is surely understood.
As to your mention that people do not attend meetings, one may judge them favorably: this comes from the failure that nothing came to fruition at the earlier meetings. The practice in such a case is that a small committee writes to those who were invited, proposing that they undertake such-and-such an activity, etc., and when the recipient responds with discussion of this and with other proposals, this is a good substitute for a meeting, and this is easy to understand.
From the above, what to say about the close of your letter, "that the first thoughts and the last merge into one sigh, etc.," is understood. The answer is underscored by the well-known saying of our Rebbeim, "one action is better than a thousand sighs," and it is obvious that many actions are better than one sigh. And our fellow Chassidim are ready for these activities, only that with them it is in a state of sleep, and as the concept of sleep is explained in Chassidus: a sleeping person is whole in all his faculties and limbs, and only the actual activity is lacking. Fortunate is the portion of the one who comes and awakens them from their sleep and slumber, and the content and nature of this awakening is explained in the well-known words of the Rambam, quoted many times in Chassidus: עורו ישנים משינתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן "Wake up, you sleepers, from your sleep; you who slumber, arise from your slumber; examine your deeds, return in teshuvah and remember your Creator, you who forget the truth in the vanities of the time," etc., see there (Rambam, Hilchos Teshuvah 3:4; quoted in brief and in a different order). For whoever evades the kinds of service mentioned above, even if he deludes himself that it is because he is busy with important matters, etc., and he has no time and no ability, etc., the true reason is as said above: he forgets the truth, the words of the Mishnah, אני נבראתי לשמש את קוני "I was created to serve my Maker" (Kiddushin 82a), and the ruling that with a mitzvah that cannot be done by others, doing the mitzvah takes precedence, and one interrupts Torah study for it, even study of the most elevated kind (see Moed Katan 9b, Tosafos, s.v. Kan). Moreover, the forgetting of the truth is not because by nature he is eager for intellectual pursuits, as is the nature of an intellectual, but, in the words of the Rambam, because of the vanities of the time.
One could elaborate on all the above, but the guidance of Chassidus is well known: to elaborate not on the line of סור מרע "turn away from evil," but on the line of ועשה טוב "and do good" (Tehillim 34:15), as expressed in the words of our Sages and of our Rebbe, the Tzemach Tzedek: אנן פועלי דיממא אנן "we are day-laborers" (Eruvin 65a), [our task is] to make light.
With blessing for good news.
Publisher's notes
Part of this letter was printed in Likkutei Sichos vol. 12, p. 178, part in vol. 23, p. 454, part ibid. p. 457, and it was completed according to a photocopy of the letter.
The well-known saying (בפתגם הידוע): See also above, vol. 16, letters 5812, 5834; vol. 17, 6329, and in many places.
We are day-laborers (אנן פועלי דיממא אנן): See also above, vol. 17, letters 6408, 6472; further on, 6686, and in many places.
Summary
This letter allows the recipient's wife to follow her family's custom during pregnancy with medical approval and blesses her with an easy birth. Its postscript urges married yeshivah students to take part in Chabad education, teaching that one action is better than a thousand sighs and that the task is to awaken those who are "asleep" and to add light rather than dwell on the darkness.