יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין,
יכולני לפטור - לטעון על כל ישראל לפני הקב"ה דבר שיפטרו כולן מדינא לע"ל לומר שהן שיכורים ואין נתפשין על עונם:
מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו.
שנאמר: (ישעיהו נא, כא) לכן שמעי נא זאת ענייה, ושכורת ולא מיין.
מיתיבי: שיכור, מקחו מקח, וממכרו ממכר.
עבר עבירה שיש בה מיתה, ממיתין אותו. מלקות, מלקין אותו.
כללו של דבר, הרי הוא כפיקח לכל דבריו, אלא שפטור מן התפלה.
מאי יכולני לפטור דקאמר? נמי מדין תפלה.
מדין תפלה - אם דנין אותן על שלא היו מתפללין בכוונה יכול אני לפוטרן:
אמר רבי חנינא: ל"ש אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט, אבל הגיע לשכרותו של לוט, פטור מכולם:
א"ר חנינא: כל המפיק מגן
המפיק מגן - המעביר תפלת מגן אברהם שאינו אומרה:
בשעת גאוה,
בשעת גאוה - בשעת שיכרות אינו מתפלל:
סוגרין וחותמין צרות בעדו.
סוגרין וחותמין צרות בעדו - שלא יבאו עליו:
שנאמר: (איוב מא, ז) גאוה אפיקי מגנים, סגור חותם צר.
מאי משמע דהאי אפיק לישנא דעבורי הוא?
דכתיב: (איוב ו, טו) אחי בגדו כמו נחל, כאפיק נחלים יעבורו.
ר' יוחנן אמר: כל שאינו מפיק אתמר.
שאינו מפיק איתמר - דהאי מפיק לישנא דגלויי הוא וה"ק כל שאינו מגלה תפלה בשעת שיכרות כלומר שאינו מתפלל:
מאי משמע דהאי מפיק לישנא דגלויי הוא?
דכתיב: (תהילים יח, טז) ויראו אפיקי מים, ויגלו מוסדות תבל.
אפיקי מים - גילויי הים כדכתיב ויגלו מוסדות:
מכדי קראי משמע בין למר ובין למר, מאי בינייהו?
איכא בינייהו דרב ששת.
דרב ששת מסר שינתיה לשמעיה.
מסר שינתיה לשמעיה - אמר לו הניחני לישן מעט וכשיגיע זמן תפלה הקיצני ר' חנינא דאמר אעבורי בעי לית ליה דרב ששת ואסור להתפלל עד שיעור מאליו:
מר אית ליה דרב ששת, ומר לית ליה דרב ששת.
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: כל שאין דעתו מיושבת עליו, אל יתפלל.
משום שנא': בצר אל יורה.
בצר אל יורה - בדקתי אחר המקרא זה ואינו בכל הכתובים ושמא בספר בן סירא הוא:
רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי.
אמר: בצר אל יורה כתיב.
מר עוקבא ביומא דשותא לא הוה נפיק לבי דינא.
יומא דשותא - רוח דרומית מנשבת בו וחזקה:
אמר רב נחמן בר יצחק: הלכתא בעיא צילותא,
צלותא - דעת צלולה:
כיומא דאסתנא.
כיומא דאיסתנא - כשמנשבת רוח צפונית יום אורה הוא ונוח לכל כדאמר ביבמות בפרק הערל (דף עב.) מפני מה לא מלו ישראל במדבר מפני שלא נשבה בהן רוח צפונית אבל ביומא דשותא אמר התם לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה:
אמר אביי: אי אמרה לי אם קריב כותחא,
קריב כותחא - אפי' ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי:
לא תנאי.
לא תנאי - לא הייתי שונה כמו ששניתי:
אמר רבא: אי קרצתן כינה, לא תנאי.
מר בריה דרבינא, עבדה ליה אמיה ז' מני לז' יומי.
אמר רב יהודה: לא איברי ליליא אלא לשינתא.
א"ר שמעון בן לקיש: לא איברי סיהרא אלא לגירסא.
אמרי ליה לר' זירא: מחדדן שמעתך.
אמר להו: דיממי נינהו.
אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא: לא בעי מר מינם פורתא?
אמר לה: השתא אתו יומי דאריכי וקטיני,
יומי דאריכי - ימים שהוא בקבר אריכי לישן וקטיני לעסוק בתורה ובמצות:
ונינום טובא.
ונינום טובא - ונישן הרבה:
אמר רב נחמן בר יצחק: אנן פועלי דיממי אנן.
רב אחא בר יעקב יזיף ופרע.
יזיף ופרע - היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום והיה רגיל לעסוק ביום ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעות עתו בלילה:
אמר ר"א: הבא מן הדרך, אל יתפלל שלשה ימים.
אל יתפלל ג' ימים - שאין דעתו מיושבת עליו מפני טורח הדרך:
שנאמר: (עזרא ח, טו) ואקבצם אל הנהר הבא אל [אהוא], ונחנה שם ימים שלשה, ואבינה בעם וגו'.
ונהנה שם ימים שלשה - והדר ואבינה מכלל דעד השתא לא הויא בינה:
אבוה דשמואל כי אתי באורחא, לא מצלי תלתא יומי.
שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא.
דאית ביה שיכרא - ריח השכר משכרתו:
רב פפא לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא.
דאית ביה הרסנא - משום ריחא:
א"ר חנינא: כל המתפתה ביינו, יש בו מדעת קונו.
המתפתה ביין - שמפייסין אותו על דבר ומתרצה כשטוב לבו ביין:
שנאמר: (בראשית ח, כא) וירח ה' את ריח הניחוח וגו'.
ריח הניחוח - ואמרן לעיל דריחא דומיא דמשתייא הוא וכתיב ויאמר אל לבו לא אוסיף וגו' דאירצי:
אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו, יש בו דעת ע' זקנים.
המתיישב ביינו - ששותה יין ואין דעתו מטרפתו:
יין ניתן בע' אותיות, וסוד ניתן בע' אותיות.
ניתן בשבעים אותיות - כך חשבונו בגימטריא:
נכנס יין, יצא סוד.
יצא סוד - וזה הואיל ולא יצא סודו שקול הוא כסנהדרין של ע':
א"ר חנין: לא נברא יין אלא לנחם אבלים, ולשלם שכר לרשעים.
לשלם בו שכר לרשעים - ששותין ושמחין ומקבלין עולמן בחייהם:
שנא': (משלי לא, ו) תנו שכר לאובד וגו'.
לאובד - רשע:
א"ר חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים, אינו בכלל ברכה.
אינו בכלל הברכה - לא הגיע לסוף ברכה גמורה ואפילו הוא עשיר בדברים אחרים:
שנא': (שמות כג, כה) וברך את לחמך ואת מימיך.
מה לחם שניקח בכסף מעשר,
שניקח בכסף מעשר - שמותר ללוקחו בכסף מע"ש בירושלים הכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומלח בפרק בכל מערבין (לעיל דף כו:):
אף מים שניקח בכסף מעשר.
ומאי ניהו? יין, וקא קרי ליה מים.