ב"ה, י"ב מ"ח, ה'תשכ"ח
ברוקלין, נ.י. — הרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ כו' — מו"ה יצחק — שי'
שלום וברכה!
במענה לההערה –
ושייכת ג"כ לשיעור חומש דהיום
(כ, יב).
בביאורי הזהר פרשת אמור בד"ה ויום הכפורים (דף פב),
"דלכאורה משמע שם שבשמע"צ יש זיווג להולדת נשמות ולפי הנראה אין הדבר מתקבל, מאחר שסוף סוף גם שמיני עצרת בכלל יום טוב הוא, אשר על כלם נאמר כי אין בהם זיווג אלא לחזק הישנות, ולא להוליד חדשות".
והנה דבשמע"צ יש זווג כו' – ולא עוד אלא שבשמע"צ
הוא
הזמן (בסדר
השנה
) דהזווג להולדת נשמות,
כן הוא
בפי'
בכ"מ בכתהאריז"ל שמבארים ענין שמע"צ (
שער הכוונות
,
פע"ח
,
משנת חסידים
,
סידורו
ועוד). ועייג"כ זח"ג (ריד, ב).
– ולהעיר מכתהאריז"ל שם, שאפילו בפעם הא' (היינו אדה"ר) אף שהי' בר"ה, הרי לפי שלא המתין עד ליל שבת לא הי' זווג זו"ן בש' בראשית "ונתאחר זווגם עד
שמע"צ
" –
ולקושיא הנ"ל – הזווג בשמע"צ הוא לא מפני היותו בכלל היו"ט, אלא יחודו שהוא
שמח"ת*
(עיין לקו"ת פ' ברכה צד, ד ואילך. וש"נ). ובל' הזח"ג (הובא בלקו"ת): ביומא תמינאה חדוותא דאורייתא הוא, דהא
כדין
זווגא דגופא הוא זווגא דכלא כו',
שענינה מוחין
דאבא**
.
והא דלא
פרט
זה בביאוה"ז – הרי ג"כ לא נחית שם לפרט החילוק בין יוהכ"פ (
דאסור
בתה"מ) לימות החול ובחדא מחתא נקטינהו.
וע"פ מש"כ בתניא אגה"ק (קל, סע"ב): בריאת הנשמות (ממל'
דאצילות
) כו' בעולם הבריאה כו' – מובן
המבואר
בכ"מ
דעבור (ולידת) הנשמות הוא בשמע"צ (ושש"פ)
ובמק"א
– דעונת ת"ח מלילי שבת לל"ש להמשיך נשמות חדשות. כי "גוף" משם ממשיכים אז את הנשמות (ע"ז ה, א) הוא למטה מזה (ולכן מקום
לקושית התוס'
). ראה ע"ח שער מ"ן ומ"ד ד"א.
ומש"כ
ברש"י "ומבראשית" (ולא בכל שנה בשמע"צ) – יל"פ בכמה אופנים ומהם – שהוא בבחי' ש[א]רז"ל שכל הנשמות כלולות באדה"ר (שמו"ר פ"מ, ב). ואכ"מ.
בכבוד ובברכה.