ב"ה, ר"ח סיון, תשכ"ד
ברוקלין, נ.י.
הוו"ח אי"א נו"נ חו"ב פלפלן וחריף וכו' הרב יצחק שי'
שלום וברכה!
זה מזמן רב אשר ראיתי והתבוננתי בשקידתו והתמדתו בלימוד התורה, שם לילות כימים ומוסיף מזמן לזמן,
ולאחר זה גרמה לי קורת רוח מיוחדת הידיעה אשר, כפי שדברנו, הכין וסידר חדו"ת בדפוס ובקרוב יופיעו ויו"ל בעז"ה.
ותקותי חזקה אשר כהנ"ל יעוררו להוסיף עוד בהתמדה ושקידה בנגלה ובפנימיות התורה (שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות) ויראת ה' תהא אוצרו, וכציווי חז"ל: ואפ"ה יראת ה' היא אוצרו (עיי"ש שבת לא, סע"א), והרי ציווי תורתנו - גם נתינת כח הוא,
וביחד עם זה - גם התעסקות בהפצת המעינות חוצה, צדקה ברוחניות וגם צדקה כפשוטה, למאן דלית לי' מגרמי' כלום ולהחיות רוח שפלים וכו',
והרי צדקה תרומם גו', ועד שנעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה,
וכדברי רבנו הזקן בזה באר היטב בתחלת ספרו תורה אור,
ויהי רצון אשר יהי' כל זה מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות.
מנחם שניאורסאהו
בברכה - בנוסח המקובל - לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות ולהצלחה בכל האמור
נ.ב. לחביבותא דמילתא באות בזה איזו הערות בספרו האמור.
פתיחה. בתחלתה. דביהמ"ק יסוד העולם, שהרי הוא מז' דברים שקדמו לעולם.
וכוונתו שמשם תתפשט השכינה (דנק' כן ע"ש ושכנתי בתוכם - הנאמר בעשיית המשכן דאיקרי מקדש) בכל העולם.
ויש לייסד זה במחז"ל כי השתות - אילו ביהמ"ק (סנה' כו, ב). ואפילו למאן דפליג שם בפי' הכתוב, לא פליג בגוף הדבר שביהמ"ק הוא שתי' ויסוד העולם, שהם דברי חכמים (יומא נד, ב. וכהרמב"ם בפיה"מ שם).
מהברייתא דז' דברים נבראו קודם שנברא העולם כו' ביהמ"ק - ראיה על הקדימה, אבל לא שהוא יסודו של עולם ויסוד גם כפשוטו. ותורה ותשובה וכו' יוכיחו.
שם. ביהמ"ק ענינו קרבנות וארון כו' מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן כו'. עיי"ש.
יש להעיר כמה במש"כ בספרו ומובן מהבא לקמן מה שנלפענ"ד בביאור שיטת הרמב"ם והרמב"ן: א) בתכלית בנין ביהב"ח. ב) בענין הארון - (והארכתי בכ"ז במק"א):
א) כתב הרמב"ם בסהמ"צ (מ"ע מצוה כ) ציוונו לבנות ביהב"ח לעבודה בו יהי' ההקרבה כו' ואליו תהי' ההליכה ועלי' לרגל כו' והוא אמרו ית' ועשו לי מקדש. ועד"ז הוא ברמב"ם ריש הל' ביהב"ח ובסהמ"צ שורש יב. לא כן דעת הרמב"ן שכתב: עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון (ר"פ תרומה. וראה ג"כ רמב"ן עקב י, ה).
ולכאורה יוקשה בדעת הרמב"ם, שהרי כתוב זה עצמו שמביאו "ועשו לי
מקדש" - מבאר כוונת העשי' "ושכנתי בתוכם", ומקום "ושכנתי" זה - ג"כ מפורש בכ"מ בקרא שהוא הארון (עיי"ש ברמב"ן). וראי' (ועכ"פ - זכר) לדבר גם מדברי הרמב"ם עצמו (מו"נ ח"ג פמ"ה) וז"ל: וצוונו אנחנו שנבנה היכל לשמו יתעלה ונשים בו הארון שיש בו כו'.
ועכצ"ל שגם לדעת הרמב"ם החפץ במקדש הוא מנוחת השכינה, ובעיקרה הוא על הארון, ובמילא מובן שבו תלוי' גם שלימות קדושת המשכן.
- ולכן המשכן בזמן שלא הי' בו הארון, הי' לו דין במה גדולה (תוספתא זבחים ספי"ג.
וראה ג"כ מאירי מגילה ט, ב). ואין להקשות מהא דביהמ"ק בקדושתו גם לאחר שנגנז (ואפילו לאחר שניטל) הארון - כי הוא לפי ש"שכינה אינה בטילה" (רמב"ם הל' ביהב"ח ספ"ו); משא"כ המשכן שהי' מלכתחילה רק "לפי שעה", דירת עראי ולא מנוחה ונחלה. -
אלא שהרמב"ם מדבר בענין המצות שנצטוו בנ"י לעשות בביהב"ח, והרמב"ן מדבר בענין וחפץ אשר במשכן עצמו, שהוא "ושכנתי" וזה הי' בעיקר - ע"י הארון.
ב) ידועה הקושיא על שלא מנה הרמב"ם עשיית הארון במנין המצות (ובפרט - שמנה מצות משאו בכתף. ושקו"ט בכ"ז בארוכה בפי' רי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג בסופו פרשה נב). ולא עוד אלא שבסהמ"צ שם כשמבאר הטעם שאינו מונה את עשיית "המנורה והשלחן והמזבח וזולתם" כי "כלם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש", אינו מזכיר כלל את הארון. - ולכאורה יש לתרץ - כי הארון ענינו רק כלי שיהי' "ושכנתי בתוכם", וזהו כללות ענין כל התומ"צ, "ואין ראוי למנות הציווים הכוללים התורה כולה" (סהמ"צ שרש ד'.
וראה נ"כ שם). והציווי לעשות הארון אף שהוא "מעשה מיוחד", הרי ענינו - כולל עניני "התורה כולה" ו"המצות כולם" ולכן נחשב כציווי כולל, וע"ד וערפכם לא תקשו עוד - שמביא בסהמ"צ שם. - ובכ"ז נמנה בנין ביהב"ח אף שענינו "ושכנתי בתוכם", כי בענין ביהב"ח ישנם עוד ענינים: ההקרבה וכו', והם הם שנמנו בתרי"ג המצות - משא"כ בארון. (נתינת הלוחות בארון - לפי' זה - אינה אלא פרט מעניני (קדושת) הארון או - שאינה לדורות). - ובכ"ז מונה הרמב"ם מ"ע דמשא בכתף ומל"ת דלא יסורו, כי - לדיעה זו - אין תלוי' בזה קדושת הארון וענינו ד"ושכנתי בתוכם", כ"א ציווי מיוחד הוא לכהנים שישאוהו בכתף וכו'.
אבל פי' זה בשיטת הרמב"ם דוחק הוא, דסו"ס כיון שיש ציווי על מעשה מיוחד", עשיית הארון - למה לא יכנס במנין המצות? ומה בכך שענינו כולל, כיון שנוסף ציווי "מעשה מיוחד". ולא עוד אלא שכש"כ הוא ממ"ע דאמונת ה' דמונה הרמב"ם אף שענינה כולל עוד יותר (ולהעיר מסהמ"צ להצ"צ ריש מצות האמנת אלקות).
ולכן צ"ל פי' שיטת הרמב"ם באופן אחר, ובהקדם התמי' גדולות: א) למה השמיט הרמב"ם כל דיני עשיית הארון? ב) איך זה נטל יאשיהו הארון ממקומו שנצטוו בנ"י לשומו שם וגנזו? ובש"ס (יומא נב, ב) מוכח שלא הי' זה ע"פ הציווי וכיו"ב, כ"א שדאג שמא יגלה לבבל לאחרי זמן?
ולתרץ כל הנ"ל י"ל - דמעשה יאשיהו מוכיח דקראי כפשוטם, דעשיית הארון והבאתו לקדה"ק הוא אך ורק כדי שיהי' "ונועדתי לך שם". ולאחרי שנעשה זה ובאופן ד"אינה בטילה" לעולם - שוב לא מצינו מצוה בעשיית הארון. אלא שכל זמן שישנו (ולאחרי שיתגלה לעת"ל) - נצטוו לשאתו בכתף ושלא יסירו הבדים. - ולכן לא נמנית עשיית הארון במצות (לדורות) ולא הובאו דיני עשייתו, כי מאי דהוי הוי, ומזמן בנין ביהמ"ק הא' - אין כל ציווי בזה. ובזה מתורץ ג"כ הא דבמלחמות פלשתים וכיו"ב לא גנזו את הארון עד עבור המלחמה (וע"ד שעשה יאשיהו) - וע"פ הנ"ל מובן, כי במשכן שילה וכו' - נטילת הארון ממקומו היתה מבטלת ה"ונועדתי לך שם", שהרי בנטילתו הי' למשכן רק קדושת במה גדולה וכנ"ל, (והטעם - מפני שהיתה רק דירת עראי)
- ורק שבמקום פקו"נ (מיתת אנשי בית שמש - ש"א ו, יט - ומיתת עוזה - ש"ב ו, ז) הותר שלא להחזיר הארון למשכן -
וע"פ הנ"ל, מעשה יאשיהו - ראי' חזקה לשיטת הרמב"ם דאין מ"ע כלל (משנבנה ביהמ"ק) לעשות ארון. - ולפע"ד כ"ז ברור וגם פשוט.
אלא שמ"מ גנז יאשיהו את הארון בביהמ"ק דוקא ולא במקום אחר, כי אף ש"שכינה אינה בטילה", מ"מ כמה דרגות בהשראת השכינה שבבית המקדש, כמפורש ביומא כא, ב.
ונצטוו במ"ע נצחית - שבביהמ"ק תהי' אותה דרגת ההשראה שבאה ע"י שהכניסו לשם הארון באופן דדירת קבע. ובעת שישראל זוכין יש דרגא נעלית מזו: כשהארון נמצא (עכ"פ גנוז) שביהמ"ק, יותר מזה - כשנמצא במקומו (בקדה"ק וכו').
אלא שעדיין יש להבין: לדעת המ"ד (ירוש' יומא פ"ה ה"ד) דהזי' על הכפורת צריך שיגע - איך זה גנז יאשיהו את הארון, שהרי (עכ"פ לכתחילה) צריך שיגע. - וי"ל: א) דהדאגה שיגלה לבבל מספיק כוחה לגנוז הארון בזמן שאין כל חיוב (אפילו לכתחילה) שיהי' בקה"ק, אף שלאח"ז בדרך ממילא לא תוכל להיות הנגיעה ביוהכ"פ (וכמה דוגמאות לזה, ואפילו בחיוב ואיסור ברור. וראה בזה שדי חמד אס"ד מע' יוהכ"פ ס"א סק"י. וש"נ לש"ס, ראשונים וכו'). ב) מ"ד דצריך שיגע - יסבור כמ"ד דלא גנזו יאשיהו (אלא שניטל הארון לבבל). [ודלא כפסק הרמב"ם - דנגנז].
* * *
עפ"י הנ"ל לא הי' בארון שום עבודה (כמו בשאר כלי המשכן); וענינו הוא כלי להגילוי שלמעלה.
וצע"ק מענין ההזי' על בין הבדים וכו'. וי"ל בהקדם התמי' איך הי' בזה כל אותן השנים שהי' המשכן בנוב וגבעון והארון בקרית יערים ועיר ציון. וע"כ צ"ל שהעיקר בזה מקום (בדי) הארון שבקדה"ק. אבל קשה למ"ד דהזי' על הכפורת צריך שיגע בכפורת (ירושלמי שם). ועכצ"ל דגם לדידי' אינו מעכב כלל ונוב וגבעון יוכיחו. ועצ"ע.
* * *
בתחלתו. ע' כג. גגי ירושלים וחומתה וקדושתן וכו'. עיין צפנת פענח - להגאון הרגצובי - למכות (יח, א) ודף יט שמשווה דברי הרמב"ם וכו' - ע"פ ההנחה דיש דבר הצריך פנים ויש דבר שפסול בחוץ והנ"ל וכו' לא הוי חוץ וגם פנים לא הוי. - שוב ראיתי שנגע בזה בספרו (ע' כו).
שם ע' נא. דחיובי שבת הוא שלא יפעול הפעולה ולא שלא תיעשה הפעולה, ולדוגמא בכתיבה וכו'. - אין לומר כן בכל חיובי שבת, כדמוכח בכ"מ ובפרט בנוגע לכתיבה - מחיוב נטלו לגגו דחי"ת ועשאו ב' זייני"ן (שבת קד, סע"ב). ואף דפרש"י שם והספר לכך צריך - אין הטעם משום משלים וכו' (כי זהו פי' רבא שם), אלא דחשיב כותב ב' אותיות (ואף שלכאורה ראי' להיפך מהא דכתיבה בשמאל פטור - י"ל הטעם שא"א שתהי' כתיבה ביד כהה (ועיין צ"צ לשבת פי"ב מ"ה (נ, ג)) - כזו שביד ימין שלו). ולהעיר גם מהוציא חצי גרוגרת ואח"כ עוד חצי גרוגרת שאם קדם והגבי' ראשונה פטור (שבת פ, א).
וצע"ק ממה שצ"ל כדרך המוציאין דוקא (שבת צב, א) וי"ל שא"ל לא מקרי הוצאה.
ולהעיר מתוד"ה בהעלם (ב"ב נה, סע"ב). ואכ"מ.
נדפסה בס' בדבר מלך על הרמב"ם ח"א בתחלתו. חלקה ובשינויים - בלקו"ש ח"ד ע' 1346 הערה 6 - 24. הל' בית הבחירה להרמב"ם עם חידושים וביאורים (קה"ת תש"נ) ע' נג ואילך. לקו"ש חי"א ע' 248. ונעתקו כאן הערות המו"ל שבנספחים שם ע' רכו.
הרב יצחק שי': רייטפארט, ברוקלין.
והארכתי בכ"ז במק"א: ראה גם לקו"ש חי"א ע' 116. וראה לקו"ש ח"ז ע' 200 הערה 20.
חט"ז ע' 438 ואילך. חכ"ו ע' 177. ועוד (אבל בפשטות אין הכוונה בה"מק"א" לזה).
מדברי הרמב"ם עצמו: וראה לקו"ש חי"א ע' 137 הערה 17 שמביא דעת הרמב"ם (הל' כלי המקדש פ"י הי"א) בפירוש "(כלפי) שכינה" שביומא עג, א - שהכוונה להארון, ע"ש.
וראה לקו"ש חכ"ח ע' 64 הערה 31 שמביא שבמגילה כא, ב: ונר מערבי כלפי שכינה, וברמב"ם הל' ביהב"ח פ"ג ה"ה: וזה הנר האמצעי ("והוא הנקרא נר מערבי" - רמב"ם שם) פניו כנגד קדש הקדשים.
דביהמ"ק בקדושתו: הכוונה לזה שביהמ"ק נשאר בקדושתו - בתור בית בנוי; משא"כ זה ש"מקריבין כו' אע"פ שאין שם בית בנוי כו'" (רמב"ם שבפנים) שונה לגמרי מדין ביהמ"ק בנוי, כמבואר באחרונים. וראה הגש"פ עך לקוטי טעמים מנהגים וביאורים - הוצאת תשנ"א ח"ב ע' תרפא הערה ד"ה חיוב (ואכ"מ).
שנגנז.. שניטל: שנגנז ע"י יאשיהו בזמן בית ראשון - למ"ד הכי; ויש מ"ד שניטל - (בעת חורבן בית ראשון לבבל ושוב לא חזר) היינו בבית שני. - ראה לקו"ש חכ"א ע' 156 ואילך.
וש"נ.
לאחר שנגנז (ואפילו לאחר שניטל): ראה לקמן בפנים שכשהארון גנוז בביהמ"ק זה מוסיף בקדושת ביהמ"ק.
כי הוא לפי ש"שכינה אינה בטילה": לכאורה הכוונה (ראה לעיל "דביהמ"ק בקדושתו"): כשם שמטעם ששכינה אינה בטילה מקריבין אע"פ שאין בית, כך גם בנוגע להשראת השכינה המיוחדת המתוספת ע"י שהארון במקומו, ושלימות קדושת המקדש שעי"ז - שאי"ז בטל ע"י גניזת הארון ואפילו ע"י נטילתו (וראה פי' הרי"פ פערלא דלקמן בפנים (קצט, ג-ד)).
דביהמ"ק.. המשכן.. "לפי שעה".. דירת עראי.. מנוחה ונחלה: שהמשכן גם קדושתו היא עראית, וביהמ"ק קדושתו נצחית, זאת מנוחתי עדי עד, ושוב לא שרתה שכינה במק"א. ראה מו"ק (ט, א): משכן שאין קדושתו קדושת עולם.. מקדש שקדושתו קדושת עולם. ועוד. וראה בזה לקו"ש חי"א ע' 177. 182. חט"ז ע' 305 הערה 52. חכ"ט ע' 73. חט"ז ע' 466 ואילך. חכ"ד ע' 79 ואילך. וש"נ. ושם ציין ג"כ לפירוש הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג מ"ע פד-פה. ועוד. - ולכן גם הקדושה שנפעלת ע"י הארון, בביהמ"ק היא נצחית; משא"כ במשכן, שאין בו קדושה זו אלא כשהארון נמצא בו.
שמנה משאו בכתף: סהמ"צ מ"ע לד. הל' כלי המקדש פ"ב הי"ב.
הארון ענינו רק כלי שיהי' ל"ושכנתי בתוכם": ראה לקמן ע' ר.
ענינים.. ההקרבה וכו': לכאורה הכוונה ב"ענינים" לשון רבים וב"וכו'" ל"וחוגגין כו'" שבריש הל' בית הבחירה ועד"ז בסהמ"צ שורש יב ומ"ע כ' (וראה ג"כ לקו"ש חי"ב ע' 59 הערה 16. ועוד).
והם הם שנמנו: כנ"ל בפנים, שהרמב"ם מדבר בענין המצות שנצטוו בנ"י לעשות בביה"ב, ואת זה מנה במנין המצות (וראה לקו"ש חי"א ע' 124 שאין הקרבת הקרבנות ושאר העבודות שבביהמ"ק שייכים לענין השראת שכינה כו'. ע"ש).
נתינת הלוחות.. לפי' זה: משא"כ לפי' המנ"ח מצוה צה, וז"ל: עיקר עשיית הארון כדי שיהיו הלוחות מוחים בתוכו, כמבואר בפ' תרומה (כה, טז) ונתת אל הארון כו' את העדות, ובפסוק מלכים (א' ח, ט) אין בארון רק שני לוחות העדות.. ובבית ראשון שנגנז ארון עם העדות בימי יאשי' המלך ע"ה לא עשו עוד ארון ובבית שני לא הי' הארון, כי למה צריך הארון, כיון שנגנזו הלוחות גם כן אין מצוה לעשות ארון, והארון אינו מעכב אף שהוא מדיני המצוה להר"מ מכל מקום יש הרבה דיני המצות שאין מעכבין בדיעבד. ובקנאת סופרים לסהמ"צ (בשורש יוד ובמ"ע לג) כתב עד"ז לדעת הרמב"ם. וראה לקו"ש חכ"ו ע' 177. רי"פ פערלא שם (קצט, ב-ג). אנציקלופדי' תלמודית ערך ארון בסופו.
נתינת הלוחות.. פרט מעניני.. הארון: שלדעת המנ"ח והקנאת סופרים ועוד (כנ"ל בציון הקודם) תכלית עשיית הארון הוא לשם הלוחות - נתינת הלוחות בתוכו (אלא שמקומו של הארון הוא בקודש הקדשים), משא"כ לפירוש המבואר כאן, הוא להיפך, שהלוחות ניתנו בארון לא לצורך הלוחות, אלא לשם קדושת הארון, והענין בעשיית הארון הוא אך ורק להיות כלי להשראת השכינה, ונתינת הלוחות בו אינו אפילו ענין נוסף בעשיית הארון. - וההכרח בזה הוא, שאם נאמר שבנוסף לזה שהארון הוא כלי להשראת השכינה יש בו גם הענין של נתינת הלוחות (בתור ענין בפני עצמו) - הי' צריך למנותו במנין המצות מחמת ה"מעשה המיוחד" הזה, בדוגמת בנין ביהב"ח שנמנה במנין המצות מחמת הענינים דהקרבה וכו', כנ"ל, ובדוגמת המ"ע דמשא בכתף ומל"ת דלא יסורו דלקמן בפנים.
ומל"ת דלא יסורו: סהמ"צ מל"ת פו. הל' כלי המקדש פ"ב הי"ג.
ציווי.. לכהנים: כ"ה דעת הרמב"ם (ולהרמב"ן הציווי הוא על הלויים) - ראה לקו"ש חכ"א ע' 160 הערה 35. חי"ח ע' 194 הערה 71. חי"ט ע' 316. חכ"ח ע' 49 ואילך. וש"נ.
אבל פי' זה.. דוחק הוא: לפי' הא' הנ"ל, אפילו אם יש ציווי על "מעשה מיוחד", שאין אנו יודעים עליו משאר המצות, אלא שענין הציווי כולל את התורה והמצות כולן - אינה נמנה במנין המצות. וע"ז כתב כאן שהוא דוחק. כי מה בכך שענינו כולל, אבל המעשה שעליו נצטוינו אין אנו יודעים אותו משאר המצות. והרי הטעם שאין ציווי כולל נמנה הוא מפני "כי לא צוה לעשות זולת מה שידענו" כבר משאר המצות. וא"כ כשהמעשה הוא מיוחד, כבנדו"ד, אף שענינו כולל, יש למנותו במנין המצות (ולפי' הא' שג"ז כולל בשורש הד' - יש לתרץ זה אבל בדוחק. ואכ"מ). - וראה לקו"ש ח"ד ע' 1131. ע' 45 - 1144 הערה 5.
ע"ש.
ממ"ע דאמונת ה' דמונה הרמב"ם: סהמ"צ מ"ע א. ריש הל' יסוה"ת.
א) למה השמיט.. דיני עשיית הארון?: ראה לקו"ש חי"א ע' 118 הערה 24.
ממקומו שנצטוו כו': תרומה כו, לג.
מוכיח דקראי כפשוטם: היינו, שאי"ז שלומדים דין חדש ממעשה יאשיהו, אלא גילוי מילתא בעלמא הוא (ראה ב"ק ב, ב) שהפירוש בהכתובים שבהם הציווי על עשיית הארון, הוא כפשוטם.
דקראי: בתרומה כה, י ואילך: ועשו ארון עצי שטים וגו' ונתת אל הארון את הלוחות אשר אתן אליך.. ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, ונועדתי לך שם גו'.
ולאחרי שיתגלה לעת"ל: ראה רמב"ן בהשגותיו לסהמ"צ שורש ג, מ"ע לג, ועוד.
ולכן לא נמנית.. במצוה (לדורות): כמבואר בסהמ"צ שורש ג, שמצוה שאינה נוהגת לדורות אינה נמנית במנין המצות.
לא הובאו.. מאי דהוי הוי: ראה יומא ה, ב (והתירוץ שם "למיסבר קראי" - אינו שייך לס' היד שענינו רק "הלכות הלכות", כידוע וכמבואר כמ"פ בספר זה ובכ"מ).
דבמלחמות פלשתים כו': והרי גם בזה הי' מקום לדאגה שמא ישבוהו פלשתים, וכמו שהי' בפועל - ראה שמואל א ד (ואילך).
נטילת הארון ממקומו כו': וראה לקו"ש ח"ט ע' 198 הערה 17, וז"ל: וביהושע (כד, כו) שהביאו הארון לשכם (וכ"פ ברד"ק שם כד, א). אבל לכאורה פי' שבאותו מאורע הובא (ע"פ הוראת שעה) הארון לשכם ולא דמלכתילה הובא לשכם (וצע"ג פי' התפא"י שם סקל"ח דמלכתחילה הובא - דאיך יפרנס העבודה ביוהכ"פ וכו'. ועוד ועיקר התמי' לומר דבמשך עשיריות בשנים הי' כל המשכן וכליו במקום אחד והארון במק"א! - שוב ראיתי בתפארת יעקב שם העיר בדברי התפא"י) ואכ"מ.
ש"א ו, יט: (ואילך) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש.. ויאמרו אנשי בית שמש מי יוכל לעמוד לפני ה' האלקים הקדוש הזה.. וישלחו מלאכים אל יושבי קרית יערים לאמר השיבו פלשתים את ארון ה' רדו העלו אותו אליכם.
ויבאו אנשי קרית יערים ויעלו את ארון ה'.. ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה גו'. - וראה סוטה לה, סע"א ואילך. ועוד.
וכמה דוגמאות לזה: ראה לקו"ש ח"ח ע' 63 הערה 12*, וז"ל: ידועה השו"ט בגדרי החיוב להכין מכשירי מצוה וכיו"ב, לפני זמן חיוב קיום המצוה - ראה שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ח סי"ג, שלפי דעה א' מותר לצאת בשיירא קודם ג' ימים לפני השבת, גם כשיודע בבירור גמור שבודאי יצטרך לחלל שבת אח"כ (והטעם: כי ג' ימים הראשונים שבשבוע אינם מתייחסים לשבת הבא - שם סעיף ה'); וגם לפי דעה השני' שם שיש איסור בזה (וכן האיסור בג' ימים שלפני השבת - לד"ה), האיסור הוא רק מד"ס. וראה שד"ח אס"ד מע' יו"כ סי' א' סק"י - שקו"ט אם מותר (וצריך) להתענות בצום גדלי', באם א"א יהי' לו עי"ז להתענות ביו"כ שלאחריו. ושם (ד"ה אמנם נראה), שגם לדעה השני' הנ"ל מותר להתענות.
וראה לקו"ש ח"ג ע' 1000 הערה 22. עיי"ש.
עפ"י הנ"ל.. ועצ"ע: ב' קטעים אלו נתוספו בהלכות בית הבחירה שם מלקו"ש ח"ד ע' 1346 הערה 25. ולהשלמת הענין נעתקו כאן.
ההזי' על בין הבדים וכו': לכאורה הכוונה ב"וכו'" הוא לההזיות שעל הפרוכת (משנה זבחים מז, א) - ולהעיר שההזיות על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב מעכבות זו את זו (מנחות כז, א. רמב"ם הל' פסוהמ"ק פ"ב ה"ג).
בנוב וגבעון.. ונוב וגבעון יוכיחו: הא דלא נקט ג"כ גלגל, שגם שם לא הי' הארון קבוע, י"ל: א) שיגרא דלישנא נקט, שכ"ה בכ"מ בגמרא וראשונים. ב) אין להקשות איך הי' בגלגל, כי אז עשה יהושע עפ"י הדיבור (תוס' עירובין סג, ב ד"ה ע"ש). ג) ועיקר: אם כי בגלגל לא הי' הארון קבוע (כלשון המאירי הנ"ל) מפני שהי' יוצא אתם למלחמה אבל יתכן (ומסתבר לכאו') שבין מלחמה למלחמה החזירוהו לאהל מועד (חוץ מבהוראת שעה - ראה המובא לעיל בפיענוח "נטילת הארון ממקומו כו'"). וא"כ - ביוה"כ הי' הארון במקומו.
שהעיקר בזה מקום (בדי) הארון: היינו שאין הארון סיבה להזאות שבין הבדין שלו, אלא רק סימן בלבד על המקום שבו צריך להזות. ונמצא שאין שום עבודה בהארון כלל.
ועצ"ע: אולי - מפני שזה שבנוב וגבעון לא הוחזר הארון למשכן - הי' מטעם פיקו"נ, כנ"ל.
וראה הנסמן בנספחים להלכות בית הבחירה סימן א הערה 50.