6533 —על ברכות, כוונת האדם ומקור הברכה האמיתית

On Blessings, Human Intention, and the Source of True Blessing

ב"ה, כ"ט תשרי, תשי"ט ברוקלין.
The Rebbe discusses a passage from the Yerushalmi about blessings and why sometimes a response is given that seems unclear. He explains the difference between human blessings, which are limited, and blessings that come from the true source above, offering insight into intention and Divine influence.

ב"ה, כ"ט תשרי, תשי"ט

ברוקלין.

שלום וברכה!

בנסעי היום על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, קבלתי מכתבו ממוצש"ק עם המצורף.

... יש להעיר מירושלמי ברכות סוף פרק ח'[1], אם בירכך וכו' והמענה במאמר השני שלכאורה תמוה, שאמר לו כבר מלתך אמורה פעמים[2], דלכאורה אינו מובן, למה לא פירש הענין, ולכאורה אפשר הי' לומר דכיון שהאדם יראה לעינים וישמע לאזניו[3], והרי אפשר שתהי' ע"ד ברכתו של בלעם (סנהדרין קה, ב[4]) ולכן מסר הענין לשמים, ואין להקשות מפני מה עונה אחריו אמן, דהרי אמן אומר בהנוגע להדבור[5], משא"כ מלתך אמורה, ה"ז נוגע לכוונתו, כמובן מהכתוב[6], ואף דאין מבואר בזה מפני מה כשפגע אחרינא וקילל ג"כ ענה, כבר מלתו אמורה [שהרי פשיטא שבהנוגע לעכו"ם אין להכניס פי' בדבורו, שהוא ע"ד המסופר במו"ק ט' ע"ב הני וכו'[7] עיי"ש בחידושי אגדות[8], ובלקו"ת לרבנו הזקן (בחוקתי מ"ח ב'[9])] ובזה צ"ל שהוא מפני גם ענוש לצדיק לא טוב[10], יהי' למי שיהי', ואחרי כל זה דוחק הנ"ל.

וי"ל דמענה הנ"ל הי' בכדי לחדודי לתלמידיו[11] וגם זה דוחק.

ולכן נראה לי לומר [וכן נתבאר בההתועדות דשבת בראשית הוא שבת מברכין], דברכתו של האדם איזה שיהי' מוגבלת היא[12], משא"כ כשאומרים כבר מלתך אמורה, הנה באה הברכה ממקור הברכות*[13], ועד"ז בהפכו, בכדי שיהי' ובערת הרע ככל הדרוש[14], ועדיין צ"ע.

בברכה לבשו"ט.

*)עיין בזה ד"ה אריב"ל כל כהן שמברך - בס' המאמרים תרכ"ט שהו"ל זה עתה[15].

  1. 1 ירושלמי ברכות פ"ח ה"ח. שם נאמר: גוי שבירך את ה' עונים אחריו אמן; ור' תנחום אומר: "אם בירכך גוי ענה אחריו אמן", שנאמר "ברוך תהיה מכל העמים". מיד לאחר מכן מובא המעשה ברבי ישמעאל.
  2. 2 בירושלמי מסופר שגוי אחד פגש את רבי ישמעאל ובירכו, והוא השיב לו "כבר מלתך אמורה"; לאחר מכן פגש אותו גוי אחר וקיללו, וגם לו השיב באותה לשון. כשתמהו תלמידיו, השיב: "אורריך ארור ומברכיך ברוך". כלומר, הפסוק כבר קובע את התוצאה המתאימה למברך ולמקלל.
  3. 3 האדם יכול לשפוט רק את מה שנראה ונשמע כלפי חוץ; את הכוונה הפנימית של המדבר אין הוא יודע בוודאות. ולכן אפשר שהדיבור נשמע כברכה, בעוד כוונת המדבר אחרת.
  4. 4 בגמרא סנהדרין קה, ב נאמר: "מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו". בלעם רצה לקלל, אלא שהקב"ה הפך את הדברים לברכות; הרי שדיבור של ברכה אינו מוכיח בהכרח שכך היתה כוונת האומר.
  5. 5 כשעונים אמן, האמן מתייחס לברכה שנאמרה בפועל — לתוכן הדיבור ששמע. לכן אפשר לענות אמן גם בלי לקבוע מה היתה הכוונה הפנימית של המברך.
  6. 6 הכוונה לפסוק שהביא רבי ישמעאל: "אורריך ארור ומברכיך ברוך". לא נאמר רק "על דברי ברכה תבוא ברכה", אלא "מברכיך" ו"אורריך" — האדם עצמו מוגדר כמברך או כמקלל. לכן יש מקום לומר שהדבר תלוי גם בכוונתו האמיתית.
  7. 7 שם בירכו החכמים את בנו של רבי שמעון בן יוחאי בלשונות שנשמעו כלפי חוץ כקללות: "תזרע ולא תחצד", "ליחרוב ביתך" וכדומה. אביו הסביר לו שכל הדברים היו באמת ברכות — כגון "תזרע ולא תחצד": תוליד בנים ולא ימותו. כלומר, יש דיבור שנשמע כקללה, אבל פירושו האמיתי ברכה.
  8. 8 המהרש"א מבאר בין השאר שהלשון הסתומה נועדה לחדד את השומע, שיתבונן ויבין את משמעות הברכה; וזה מתאים להצעה שמביא הרבי בהמשך: "בכדי לחדודי לתלמידיו".
  9. 9 הרבי מפנה לשם בקשר לענין שדבר הנראה בחיצוניות באופן של היפך הברכה יכול בשורשו ובפנימיותו להיות ברכה נעלית. זהו ההקשר למאמר חז"ל במועד קטן, שהלשון נשמעה כקללה אך תוכנה היה ברכה.
  10. 10 לשון הפסוק במשלי יז, כו, ובגמרא סנהדרין קה, ב מובא רבי יהושע בן לוי שרצה לקלל מין שהיה מצער אותו, ונמנע, באמרו: "לאו אורח ארעא... גם ענוש לצדיק לא טוב". כלומר, גם כאשר יש אדם הראוי לעונש, אין זה דבר טוב שהצדיק עצמו יהיה הגורם והמוציא את הקללה מפיו.
  11. 11 לפי הצעה זו, רבי ישמעאל בכוונה לא פירש מיד את הפסוק, אלא השתמש פעמיים באותה תשובה מסתורית כדי לעורר את שאלת התלמידים ומתוך כך ללמדם את פירוש הפסוק. הרבי עצמו אומר שגם תירוץ זה דחוק.
  12. 12 ברכה היוצאת מפיו של אדם, מצד עצמה, מוגבלת לפי מעלת המברך, כוונתו וכוחו. הרבי מציע שזהו היסוד להבנת הסיפור באופן עמוק יותר.
  13. 13 כשאומר רבי ישמעאל "כבר מלתך אמורה", אין הוא משיב למברך בברכה אנושית משלו, אלא מפנה לברכה שכבר נאמרה בתורה — "ומברכיך ברוך". ממילא הברכה אינה באה רק מכוחו של רבי ישמעאל, אלא מ"מקור הברכות", מן הקב"ה כפי שהברכה קבועה בתורה. זהו עיקר החידוש של הרבי בפירוש הירושלמי.
  14. 14 כן כאשר האדם מקלל, רבי ישמעאל אינו מקללו בעצמו, אלא משאיר את הדבר לפסק התורה — "אורריך ארור". אם אכן יש צורך בעונש, הוא בא מלמעלה ובמידה המדויקת הדרושה כדי לבער את הרע, ולא כקללה פרטית של רבי ישמעאל.
  15. 15 היסוד הוא מאמר חז"ל: "כל כהן שמברך מתברך, שנאמר ואברכה מברכיך". בברכת כהנים הברכה האמיתית אינה כוח פרטי של הכהן בלבד; הכהן הוא הצינור שעל ידו נמשכת ברכת הקב"ה. וכמו שנאמר בברכת כהנים: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" — הברכה נמשכת ממקור עליון דרך המברך. זה מאיר את דברי הרבי כאן, ש"כבר מלתך אמורה" ממשיך את הברכה מ"מקור הברכות".

B"H, 29 Tishrei, 5719. Brooklyn.

Shalom u'Vrachah!

As I traveled today to the holy resting place of my revered father-in-law, the Rebbe, of righteous and saintly memory, whose soul is in the hidden treasuries of heaven, may his merit shield us, I received your letter from Motzaei Shabbos with its enclosure.

... It is worth noting from Yerushalmi Berachos at the end of chapter 8: "If he blesses you," etc., and the answer in the second statement which at first glance is puzzling—that he twice said to him, "Your word has already been said." Seemingly it is not understood why he did not explain the matter. Perhaps one could say that since a person sees only what is visible to the eyes and hears only with his ears—and it is possible that it will be like the blessing of Bilam (Sanhedrin 105b)—therefore he left the matter to Heaven. And one should not ask why he responds after him 'Amen,' for 'Amen' is said with regard to what was uttered; whereas 'your word has already been said' relates to his intention, as is clear from Scripture. And even though this does not explain why when another person encountered him and cursed as well he also answered: 'Your word has already been said' [for it is obvious that regarding a non-Jew one does not read another meaning into his words, as told in Moed Katan 9b—see there in Chidushei Aggados and in Likkutei Torah by our master the Alter Rebbe (Bechukosai 48b)], here too one must say it is because "even to punish a righteous person is not good," whoever it may be. Yet after all this, the above is forced.

One could say that this answer was given in order to sharpen his students—and even this explanation feels forced.

Therefore it seems to me [and so it was explained at the farbrengen that Shabbos Bereishis is Shabbos Mevarchim], that a person's blessing—whatever it may be—is limited; but when they say 'your word has already been said,' then the blessing comes from the source of all blessings.* Similarly in its opposite: so that "you shall remove evil as required." Still, further study is needed.

With blessing for good news.

*) See on this the discourse beginning "Rabbi Yehoshua ben Levi said: Every kohen who blesses..."—in Sefer HaMaamarim 5629, which has just been published.


Summary

The Rebbe teaches that while human blessings are inherently limited by our intentions and understanding, true blessing flows from its Divine source when we acknowledge our limitations. This distinction deepens our appreciation for both giving and receiving blessings.

Leave Feedback