ב"ה (?) ניסן תשכ"ד
הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מו"ה נפתלי שי'
שלום וברכה!
במענה להשאלה - בקשת ביאור בענין שכינה, המוזכר רבות פעמים בדברי חכמינו ז"ל.
ומבואר הדבר באר היטב במיוחד בספרי חסידות ומאמרי חסידות ובכמה
מקומות - ימצאם ע"י מפתח הענינים הנדפס בסוף ספר התניא, ספר תורה אור לקוטי תורה ועוד.
ובכ"ז - עכ"פ בקצרה אבוא בהענין גם בזה, אף כי כמובן לא באופן ממצה כלל וכלל, כי קצרה היריעה וכו':
כיון אשר השי"ת הוא תכלית השלימות ומושלל כל הגבלות וגדרים מובן, אשר, כסגנון רבינו הזקן, לא זהו עיקר האלקות שהוא בורא עולמות, וביחד עם זה, בסגנון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה שלו, הוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו וכל הנמצאים צריכים לו, מובן ג"כ - שכשם שא"א להנברא להשיג ענין התהוות יש מאין, כמו כן (וזהו הענין ממש - ד)אי אפשר לנברא להשיג את האלקות, אפילו כמו שהאלקות הוא בורא עולם וממציא כל נמצא.
ובסגנון חוקרי גדולי ישראל, אילו ידעתיו הייתיו,
ואף שמבחין ומבין שאין הדבר עושה א"ע, ומוכרח לומר שהיש הנברא יש לו מקור המהווה אותו, הרי הבנה האמורה היא רק הכרח על מציאות הבורא, אבל לא הבנה באלקות אפילו מצד זה שהוא בורא.
לשון הרמב"ם הנ"ל שכל הנמצאים צריכים לו, כולל שלא רק צריכים לו לעצם התהוותם ונקודת קיומם, אלא גם בכל צרכי הקיום שלהם והחיות שלהם ועד לפרטי פרטים צריכים לו (אלא שע"פ תורת החסידות - ודלא כבמו"נ - הפרטים גם מושגחים, שגם פרט הכי קטן הוא בהשגח"פ מהשם, אשר רצה להשגיח גם בפרטי פרטים של הבריאה והנבראים). ועלה ברצון העליון אשר יהיו בהשגחת ובהמשכת אלקות למטה - גם ענינים שיהי' לשכל האדם השגה בהם.
ובסגנון נעים זמירות ישראל, כי אראה - שמיך מעשה אצבעותיך וגו' ועד שנכללת בזה הוראה בעבודת האדם לקונו; שאו מרום עיניכם - וראו מי ברא אלה (וכמבואר בארוכה במאמר רביה"ז על כתוב האמור, שהוא גם הקדמה ויסוד לספר החקירה של נכדו מ"מ אדמו"ר הצמח צדק).
ואלו הענינים של המשכת אלקות שהם מתלבשים בעולם למטה ועד לאופן שנגלה גם לנברא, זהו הבחינה הקרוי' בשם שכינה, ע"ש ששוכנת ומתלבשת.
ובזה ענין עיקרי, אשר אין לחלק ח"ו למעלה לפרט ופרט, (ורק מצד המתבונן והנברא - שיש ענין שמבינו, ויש ענין שאינו מבינו), אבל לאמיתתו של דבר, אין כאן ענינים, ל' רבים, כי אם מציאות אחת שהוא בתכלית הפשיטות.
ומכש"כ וק"ו: ומה בנוגע לנשמת האדם, אין לחלקה לרמ"ח חלקים או לשס"ה חלקים או לתרי"ג חלקים, ובכ"ז עין הרואה מבדילה בין החיות אשר ברגל לגבי החיות אשר במוח שבראש, אף שבשניהם הוא הוא ענין אחד - הנשמה המחי' את הגוף, עאכו"כ ועד להבדיל הבדלות אין קץ, שכן הוא בנוגע ללמעלה, ולכן בהאמור ששכינה שרוי' בביהמ"ק, אין הפירוש ח"ו דרק ענין השכינה, כ"א להדגיש אשר שם האלקות באופן דשוכן ומתלבש ועד שנראה גם לעיני בשר, שמקום ארון אינו מן המדה, ועשר ניסים שהיו בביהמ"ק וכו' וכו'.
כאמור לעיל, הנ"ל - רק פרט אחד בביאור ענין שכינה, ורבים הרבה ישנם יותר וגם בפרט זה ביאורים רבים יותר נמצאים בכמה ספרי חסידות ומאמרי חסידות.
התקווה שיש לו קביעות עתים בלימוד תורת החסידות בכ"י ובהוספה ביום השבת אשר קדש הוא לה'.
בכבוד ובברכה לחג פסח כשר ושמח.
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 317 והושלמה עפ"י העתקה.
מו"ה נפתלי: יוספזון, תל אביב.
בענין שכינה: ראה גם לעיל חכ"ב אגרת ח'תקנה.
כסגנון רבינו הזקן: ראה תו"א מג"א צט, ב. לקו"ת שה"ש ח, א. ובכ"מ.
ובסגנון: ראה לקו"ש חכ"ז ע' 263 ובהנסמן בהערה 26.
שע"פ תורת החסידות: ראה גם לעיל ח"א אגרת צד.
ועלה ברצון: ראה גם לקו"ש חכ"ט ע' 30 ובהנסמן בהערה 35*.
במאמר רביה"ז: נדפס בהוספות לס' החקירה ע' קא ואילך.
ומה בנוגע: ראה גם תניא פנ"א.