6517 —שנת השמיטה ועבודת ה' שלא על מנת לקבל פרס

The Shemitah Year and Serving G-d Not for the Sake of Reward

י"א תשרי, תשי"ט
The Rebbe writes to participants in the first farbrengen of the Shemitah year, explaining that the seventh year is a Sabbath for G-d, hinting at the day that is entirely Shabbos and eternal rest. He teaches that divine service must transcend reason and seek no reward, and that every Jew is given the strength for it.

ב"ה, י"א תשרי, תשי"ט

ברוקלין.

להמשתתפים בהתועדות הראשונה של שנת השמיטה, שנת ה'תשי"ט הבע"ל בעיר טאראנטא ה' עליהם יחיו.

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבם ממוצש"ק שובה, מבשר מההתועדות הראשונה האמורה,

ויהי רצון שתהי' זה התחלה טובה על כל השנה כולה שנה השביעית, אשר היא שבת לה',

אשר רמוז בזה ושייך ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים[1] (עיין אבן עזרא וברמב"ן כיום השבת וכו'[2], ויקרא כה, ב).

ומבואר בתורת החסידות, שזהו דרגא היותר נעלית בהשכר דלע"ל הנחלק בכללו לשתי תקופות, התקופה שאין להם מנוחה לעוה"ב[3], שילכו מחיל אל חיל, ומזה מתעלים לתקופת שבת ומנוחה לחיי העולמים,

וכיון שתכלית השלימות של העולם אז, תלוי במעשינו ועבודתנו כל משך זמן הגלות[4] (תניא ריש פרק ל"ז) מזה מובן שגם בעבודה צ"ל מעין זה,

ופשוט הוא ע"י שמסיחים עצמם לגמרי מכל עניני העולם, לא רק עולם הגשמי אלא גם עולם הרוחני, ולא רק מטו"ד אנושי אלא גם מטו"ד דקדושה, והעבודה היא למעלה מטו"ד עד עבודת דבכל מאדך[5], ומרומז במאמר רז"ל, עבודה שלא על מנת לקבל פרס[6], גם לא פרס רוחני,

שזהו גם ענין הכתוב, מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, וכפירוש רבנו הזקן, שהי' אומר בזה"ל, איך וויל זע גאר ניסט, איך וויל ניט דאיין ג"ע איך וויל ניט דאיין עוה"ב כו' איך וויל מער ניט אז דיך אליין[7], (שרש מצות התפלה לאדמו"ר הצ"צ, פרק מ' בסופו).

וגם על זה נאמר, לא נפלאת היא וגו' לא בשמים היא וגו' וכמרז"ל שם, שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחרי' וללמדה[8] (דברים ל, יב),

וכיון שהובטחנו שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו[9], הרי בודאי שניתנו הכחות על זה, וק"ל.

בברכת חג שמח.

  1. 1 נוסח ברכת המזון לשבת — "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים". ומקורו במשנה תמיד פ"ז מ"ד.
  2. 2 אבן עזרא (ויקרא כה, ב): "וטעם שבת לה'. כיום השבת וסוד ימי עולם רמוז במקום הזה". והרמב"ן שם מביא דבריו ומבאר: "כבר כתבתי בסדר בראשית כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם ויום השביעי שבת לה' אלהיך, כי בו יהיה שבת לשם הגדול, כמו ששנינו (תמיד פ"ז מ"ד) בשביעי מה היו אומרים מזמור שיר ליום השבת, לעתיד לבוא שכלה שבת ומנוחה לחיי העולמים". ר"ל שכשם שיום השבת רומז ל"יום שכולו שבת", כן שנת השמיטה שנקראת "שבת לה'".
  3. 3 ע"פ [ברכות סד, א]: "אמר רבי חייא בר אשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון" (תהלים פד, ח). ר"ל שבתקופה הראשונה עולים תמיד מדרגא לדרגא ("מחיל אל חיל"), ולכן אין בה מנוחה; ומזה מתעלים לתקופה השני' — "שבת ומנוחה לחיי העולמים".
  4. 4 תניא ריש פרק לז: "והנה תכלית השלימות הזה של ימות המשיח ותחיית המתים, שהוא גילוי אור א"ס ב"ה בעוה"ז הגשמי, תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות". ובמכתב: "כל משך זמן הגלות".
  5. 5 מטו"ד — מטעם ודעת. ו"בכל מאדך" (דברים ו, ה) — כמבואר בכ"מ בחסידות, שהיא אהבה ועבודה בבחינת בלי גבול, שלמעלה מטעם ודעת.
  6. 6 אבות פ"א מ"ג: "אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם". ובמכתב מבאר שנרמז בזה שלילת כל פרס — "גם לא פרס רוחני", וכהמשך דבריו (שאינו רוצה לא ג"ע ולא עוה"ב).
  7. 7 בלה"ק: אינני רוצה מאומה; אינני רוצה את הגן עדן שלך, אינני רוצה את העולם הבא שלך וכו'; אינני רוצה אלא אותך לבדך. ודברים אלו הובאו גם ב[היום יום, יח כסלו], ושם לפני זה מדברי הצמח צדק: "אהבה דבחינת ועמך לא חפצתי (היינו) שלא לחפוץ שום דבר זולתו יתברך, ולא אפילו שמים וארץ שהם גן עדן עליון ותחתון... אלא תהיה האהבה רק לו יתברך לבד, דהיינו למהותו ועצמותו יתברך ממש".
  8. 8 לשון המכתב כלשון פירש"י על הפסוק (דברים ל, יב): "לא בשמים היא - שאלו הייתה בשמים, היית צריך לעלות אחריה וללומדה". ומקורו בדברי רז"ל בעירובין נה, א: "לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה".
  9. 9 ע"ז ג, א: "אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו", ופירש"י: "בטרוניא - בעלילה". כלומר, אין הקב"ה תובע מן האדם דבר שאין בכחו, ומכיון שנדרשה ממנו עבודה זו — בודאי ניתנו לו הכחות לכך.

וכפירוש רבנו הזקן: ראה גם לעיל ח"ה אגרת א'תנד. ח"ו א'תקמט.

B"H, 11 Tishrei, 5719. Brooklyn.

To the participants in the first farbrengen of the Shemitah year, the year 5719 may it be upon us for good, in the city of Toronto — may Hashem be upon them and grant them life.

Shalom u'Vrachah!

It was with pleasure that I received your letter from Motzaei Shabbos Shuvah, reporting about the aforementioned first farbrengen,

and may it be G‑d's will that this be a good beginning for the entire year — the seventh year, which is "a Sabbath for Hashem,"

which is alluded to in, and connected with, "the day that is entirely Shabbos and rest for life everlasting" (see Ibn Ezra and Ramban, "like the day of Shabbos," etc., Vayikra 25:2).

And it is explained in Chassidus that this is the loftiest level in the reward of the Time to Come, which is generally divided into two periods: the period in which there is no rest in Olam HaBa, when "they go from strength to strength," and from this they are elevated to the period of Shabbos and rest for life everlasting.

And since the ultimate perfection of the world at that time depends on "our deeds and our service throughout the duration of the exile" (Tanya, beginning of chapter 37), it follows that our service too must be of this nature.

And it is simple that this is by completely removing oneself from all matters of the world — not only the physical world but even the spiritual world; and not only from human reason and understanding but even from the reason and understanding of holiness — and the service is above reason and understanding, reaching the service of "with all your might" (Devarim 6:5), and it is alluded to in the saying of our Sages, "service not in order to receive a reward" — not even a spiritual reward.

This is also the meaning of the verse "Whom have I in heaven? And with You I desire nothing on earth" (Tehillim 73:25), and as the Alter Rebbe explained it, saying in these words: "I want nothing at all; I do not want Your Gan Eden, I do not want Your World to Come, etc.; I want nothing but You alone" (Shoresh Mitzvas HaTefillah of the Tzemach Tzedek, end of chapter 40).

And regarding this too it is said: "It is not beyond you... it is not in heaven...," and as our Sages say there, that were it in heaven you would have to ascend after it and learn it (Devarim 30:12),

and since we have been assured that "the Holy One, blessed be He, does not come with unreasonable demands upon His creatures," certainly the powers for this have been given — and this is readily understood.

With blessings for a joyous festival.

"And as the Alter Rebbe explained it": See also above, vol. 5, letter 1454; vol. 6, 1549.


Summary

This letter teaches that true divine service means serving G‑d selflessly — not for any material or spiritual reward — as exemplified by Shemitah's message of ultimate rest and devotion. Every Jew has been given the strength to reach this lofty level through sincere effort.

Leave Feedback