לומר שאף על פי שמקיימין אותן אין מקבלין עליהם שכר.
לומר שאם מקיימין כו' - התרה זו לא טובתם היא אלא שאין מצווין לקיימן ואם יקיימו לא יקבלו שכר:
ולא? והתניא: היה רבי מאיר אומר: מנין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה, שהוא ככהן גדול?
תלמוד לומר: (ויקרא יח, ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
כהנים לוים וישראלים לא נאמר, אלא האדם.
הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה, הרי הוא ככהן גדול.
אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה.
דאמר ר' חנינא: גדול המצווה ועושה, יותר משאינו מצווה ועושה.
[אלא כך אומרים [העובדי כוכבים] לפני [הקב"ה רבש"ע, ישראל שקיבלוה, היכן קיימוה?
אמר להם הקב"ה: אני מעיד בהם שקיימו את ]
אומרים לפניו: רבש"ע, כלום יש אב שמעיד על בנו?
דכתיב: (שמות ד, כב) בני בכורי ישראל.
אמר להם הקב"ה: שמים וארץ יעידו בהם שקיימו את התורה כולה.
אומרים לפניו: רבש"ע, שמים וארץ נוגעין בעדותן.
שנאמ': (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה,
אם לא בריתי יומם ולילה - אם לא בריתי שכתבתי שתהא נוהגת יומם ולילה והיינו תורה דכתיב (יהושע א) והגית בו יומם ולילה וכתיב (דברים כט) אלה דברי הברית:
חוקות שמים וארץ לא שמתי.
(דאר"ש) בן לקיש: מאי דכתיב: (בראשית א, לא) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי?
ה' דהששי - יתירה וכתבה בסוף מעשה בראשית לדרשה זו והכי משמע ויהי ערב ויהי בקר יום הששי של ששה בסיון שעתידין ישראל לקבל התורה:
מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, ואמר: אם ישראל מקבלין את תורתי, מוטב, ואם לאו, אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו.
(והיינו דאמר חזקיה) מאי דכתיב: (תהלים עו, ט) משמים השמעת דין,
השמעת דין - מתן תורה:
ארץ יראה ושקטה?
אם יראה, למה שקטה? ואם שקטה, למה יראה?
אלא בתחלה יראה,
בתחלה יראה - שמא לא יקבלו ישראל התורה ותחזור הארץ לתוהו ובוהו:
ולבסוף שקטה.
ולבסוף - כשקבלוה בנעשה ונשמע שקטה:
אמר להם הקב"ה: מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה.
יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים.
נמרוד - השליך את אברהם אבינו באור כשדים על שלא קיבל עליו לעבוד עבודת כוכבים שנאסרה לבני נח ואברהם בן נח הוא שלא היה בשעת מתן תורה ועל שם כך נקרא אמרפל בכיצד מעברין (עירובין נג.) שאמר והפיל אברהם בכבשן האש:
יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל.
שלא נחשד על הגזל - דכתיב מה מצאת מכל כלי ביתך אפי' סכין אפילו המנק אפילו מחט והחתן הדר בבית חמיו עשרים שנה כשיוצא אינו נוטל עמו כלי קטן ובני נח נצטוו על הגזל ויעקב קיים:
תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה.
ביוסף שלא נחשד על העבירה - אשת איש נאסרה לבני נח דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חבירו (סנהדרין דף נח.) ויוסף קיים:
יבא נבוכד נצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם, יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה,
יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני (ואליהו בן ברכאל הבוזי)
ואליהו בן ברכאל - לא גרסינן דישראל הוה כדמפרשינן בבבא בתרא בהשותפין (דף טו:):
ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כולה.
שנאמר: (ישעיהו מג, ט) יתנו עידיהם ויצדקו.
אמרו לפניו: רבש"ע, תנה לנו מראש ונעשנה.
אמר להן הקב"ה: שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת
בערב שבת - בעולם הזה:
יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת?
אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה, לכו ועשו אותה.
ומי מצית אמרת הכי?
והא אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: (דברים ז, יא) אשר אנכי מצוך היום?
היום לעשותם,
היום לעשותם - בעולם הזה:
ולא למחר לעשותם.
ולא למחר - דאינו יכול לעשותם לעולם הבא:
היום לעשותם, ולא היום ליטול שכר.
אלא שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.
בטרוניא - בעלילה:
ואמאי קרי ליה מצוה קלה?
משום דלית ביה חסרון כיס.
מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו,
בראש גגו - רוב תשמישתן על הגגות שאין גגותיהן משופעין:
והקדוש ברוך הוא מקדיר
מקדיר - [לשון נוקב כלומר] מנקבת בכח חום גדול כמו מקדרין בהרים דעירובין (דף נח.) ענין נקב וחתך:
עליהם חמה בתקופת תמוז,
בתקופת תמוז - שנוהגת ומושכת עד שלשה חדשים עד יום תקופת תשרי הויא תקופת תמוז:
וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא.
שנאמר: (תהלים ב, ג) ננתקה את מוסרותימו,
ננתקה את מוסרותימו - על ה' ועל משיחו קאמר לע"ל כדכתיב למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק כלומר ננתקה מצות סוכה שהטילו עלינו:
ונשליכה ממנו עבותימו.
מקדיר? והא אמרת: אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו?
משום דישראל נמי זימני