יח כסלו
בְּמִנְחָה אֵין אֹומְרִים תַּחֲנוּן.
הַצֶמַח צֶדֶק כֹּותֵב: אַהֲבָה דְבְּחִינַת וְעִמְךָ לֹא חָפַצְתִּי (הַיְינוּ) שֶׁלֹא לַחֲפֹּוץ שׁוּם דָבָר זוּלָתֹו יִתְבָּרֵך, וְלֹא אַפִילוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁהֵם גַן עֵדֶן עֶלְיֹון וְתַּחְתֹּון, כִּי רַק בְּיוּ"ד נִבְרָא כוּ', אֶלָא תִּהְיֶה הָאַהַבָה רַק לֹו יִתְבָּרֵך לְבַד, דְהַיְינוּ לִמְהוּתּו וְעַצְמוּתֹו יִתְבָּרֵך מַמָשׁ.
וְכַּך הָיָה נִשְׁמַע הַלָשֹׁון מִמֹורֵינוּ וְרַבֵּינוּ נִשְׁמָתֹו עֵדֶן (רַבֵּינוּ הַזָקֵן) בִּדְבֵיקוּתֹו, שֶׁהָיָה אֹומֵר בָּזֶה הַלָשֹׁון: אִיך וִויל זֶע גָאר נִיסְט, אִיך וִויל נִיט דַיין גַן עֵדֶן אִיך וִויל נִיט דַיין עֹולָם הַבָּא כוּ' אִיך וִויל מֶער נִיט אַז דִיך אַלֵיין.