ב"ה, א' טבת, תשי"ז
ברוקלין.
האברך וו"ח אי"א נו"נ וכו'
מוה' אברהם אביש מרדכי שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מא' דחנוכה.
א) הוראת רבנו הזקן בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשולחן ערוך - פוסק בנגלה דתורה -, דהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש הוא ע"ד הרגיל, משא"כ כשעושה לרפואת הנפש, נמצאת בכ"מ ומהם באגרת התשובה שלו סוף פרק ג'.
ב) שאלת רז"ל (כתובות ס"ז ב) בהנוגע למר עוקבא, למה בזבז יותר מחומש,[2] אף שהי' ע"ד בעל תשובה וכמובא ברש"י סנהדרין ל"א ב'[3].
אין בזה סתירה להנ"ל, כיון שהי' זה לאחרי שכבר גמר תשובתו, זאת אומרת שנגמרה רפואתו, וק"ל. וכמש"כ אדה"ז באגה"ק ס"י[4].
ג) מאמר רב פפא בר שמואל (ב"ב ע"ג ב[5]) אי לאו דהואי התם לא הימני, אין שייכים בזה דברי רבי יוחנן (שם עה, א[6]) שאמר אלמלא ראית לא האמנת, ומכמה טעמים. א) כי התלמיד דר"י לגלג על דברי חכמים, משא"כ בנדון דידן. ב) רב פפא לא אמר אלא שלא מאמין, שבזה יש לפרש שלא הי' מאמין שהדברים כפשוטם משא"כ המלגלג שהפריך כל הענין, כדמוכח מלגלוגו. ג) לגלג עליו אותו תלמיד הי' כפשוטו של הלשון ברבים ומקודם, משא"כ אמירת רב פפא ושבאה לאחר מעשה, שכבר האמין. ד) ידוע שלכמה ראשונים סיפורי רבב"ח כאן אינם אלא רמזים. ועיין ג"כ בזהר הק' (ח"ג רכג, ב. הק' ת"ז) , ומובאים הרמזים בכל מפרשי הש"ס ועין יעקב על אתר. ומזה מובן דאי לאו דהואי התם כו' - אינו ענין לליגלוג אותו תלמיד.
ד) מרז"ל (ב"ב ע"ד ב) שהרגו הקב"ה לשרו של ים בעת בריאת העולם ומקשה ע"ז ממרז"ל (חולין מ"א ב) אין שוחטין לתוך ימים, דאמרי לשרא דימא קא שחיט.
ואינה מובנת קושיתו כלל, דמה בכך דשרו של ים מת הוא, והרי כל השוחט לאלילים דעץ ואבן גם הם אינם בע"ח. וכן - הרי אפשר שיהי' שוחט ולא ידע ע"ד מארז"ל דבבא בתרא.
ה) כן מקשה ממרז"ל (פסחים קי"ח, ב) דבשעת יצי"מ אמר לו הקב"ה לשרו של ים כו', ויעוין בשמות רבה פ' ט"ו דשרו של ים דבב"ב הוא של ים אוקינוס ולא של שאר הימים, משא"כ במרז"ל דפסחים - המדובר בשרו של ים סוף, כמובן.
והנה לאמיתתו של ענין בלאה"כ ל"ק כלל, כי מובן שלאחרי שנהרג שרו של ים, נמנה אחר במקומו, שהרי לכל דבר צ"ל שר ומזל למעלה. כמובן.
כן להעיר, אשר בהנוגע למרז"ל בב"ב מדרשות חלוקים הם, דבב"ב סבר דרהב שר של ים אוקינוס, ובכ"מ דרהב שמו של שר מצרים ושל ים סוף. ועוד בכ"מ דיעות שונות בזה.
אינו מזכיר אודות סדרי לימודו בכלל אבל בודאי עכ"פ מכאן ולהבא יקבע לו שיעור בלימוד תורת החסידות, וכלשון רבנו הזקן קביעות בזמן וקביעות בנפש. והשי"ת יצליחו.
בברכה
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
א. קווינט
מזכיר
- 1 פרוש-גליקמן, ירושלים.
- 2 מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל לשדורי ליה ארבע מאה זוזי כל מעלי יומא דכיפורא יומא חד שדרינהו ניהליה ביד בריה אתא אמר ליה לא צריך אמר מאי חזית חזאי דקא מזלפי ליה יין ישן אמר מפנק כולי האי עייפינהו ושדרינהו ניהליה כי קא ניחא נפשיה אמר אייתו לי חושבנאי דצדקה אשכח דהוה כתיב ביה שבעת אלפי דינרי סיאנקי אמר זוודאי קלילי ואורחא רחיקתא קם בזבזיה לפלגיה ממוניה היכי עביד הכי והאמר ר' אילעאי באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש הני מילי מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לית לן בה:
- 3 רש"י ד"ה לדזיו ליה כבר בתיה: ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי ואשת איש היתה לימים נצרכה ללות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה ר' נתן צוציתא במסכת שבת (דף נו:)
- 4 ומ"ש: "המבזבז, אל יבזבז יותר מחומש"? - היינו דוקא במי שלא חטא, או שתקן חטאיו בסיגופים ותעניות כראוי, לתקן כל הפגמים למעלה. אבל מי שצריך לתקן נפשו עדיין, פשיטא דלא גרעה רפואת הנפש מרפואת הגוף, שאין כסף נחשב. "וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו" כתיב
- 5 אמר רבה בר בר חנה לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא כי אקרא דהגרוניא ואקרא דהגרוניא כמה הויא שתין בתי אתא תנינא בלעה אתא פושקנצא ובלעה לתנינא וסליק יתיב באילנא תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא אמר רב פפא בר שמואל אי לא הואי התם לא הימני. רש"י: אקרוקתא - צפרדע: כאקרא דהגרוניא - גדול היה כאותו כרך: ואקרא דהגרוניא כמה הוה שיתין בתי - הגמרא קאמר ליה: אתא תנינא - רבה קאמר ליה: פושקנצא - עורב נקבה: באילנא - על ענף אחד כדרך העופות: לא הימני - לא האמנתי:
- 6 יתיב רבי יוחנן וקא דריש עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא דציצלא לא משכחינן כולי האי משכחינן לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם ל' על ל' וחקוק בהן עשר ברום עשרים אמר להו הני למאן אמרו ליה שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה דרוש רבי לך נאה לדרוש כאשר אמרת כן ראיתי אמר לו ריקא אלמלא (לא) ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות
B"H, 1st of Teves, 5717. Brooklyn.
Haavrech vavac"h iy"a nu"n etc. Avraham Avish Mordechai
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter from the first day of Chanukah.
a) The directive of our master the Alter Rebbe, author of Tanya—the halachic authority in the hidden dimension of Torah—and the Shulchan Aruch—the halachic authority in the revealed dimension of Torah—that "one who spends [on charity] should not spend more than a fifth" applies under ordinary circumstances. However, when it is done for healing the soul, this is different; see also his Iggeres HaTeshuvah at the end of chapter 3.
b) The question of our Sages (Kesubos 67b) regarding Mar Ukva—why did he give more than a fifth [to tzedakah], even though he was considered like a baal teshuvah (as brought in Rashi Sanhedrin 31b)? There is no contradiction to the above since this was after he had already completed his teshuvah—meaning his healing was complete. This is as explained by the Alter Rebbe in Iggeres HaKodesh section 10.
c) The statement of Rav Pappa bar Shmuel (Bava Basra 73b): "If I had not been there, I would not have believed." The words of Rabbi Yochanan (ibid. 75a), who said: "If you had not seen it, you would not have believed," do not apply here for several reasons: (1) Rabbi Yochanan's student mocked the words of the Sages, which is not so in our case; (2) Rav Pappa only said he would not have believed—which can be interpreted as doubting whether things were literal—not like one who mocks and rejects the entire matter; (3) The student's mockery was public and prior to seeing it, whereas Rav Pappa's statement came after witnessing it and believing; (4) It is known that according to several early authorities, these stories in Bava Basra are only allusions—see also Zohar III:223b and its commentaries on Shas and Ein Yaakov at that place. From this it is understood that "if I had not been there..." has no connection to the mockery by that student.
d) Our Sages say (Bava Basra 74b) that the Holy One killed the angelic prince of the sea at creation. He questions this from another teaching (Chullin 41b): "One does not slaughter into seas," because people might say it's for the prince of the sea. The question is unclear: what difference does it make if the prince died? After all, one who slaughters for idols made of wood or stone—which are also lifeless—is still forbidden. Also, perhaps someone might slaughter without knowing about our Sages' teaching in Bava Basra.
e) He also asks from another teaching (Pesachim 118b): At the Exodus from Egypt, G‑d told the prince of the sea... See Shemos Rabbah ch.15 that the prince in Bava Basra refers to Oceanus and not other seas; whereas in Pesachim it's referring to the prince of Yam Suf—as is clear. In truth there is no difficulty at all: after one prince was killed another took his place—for everything must have a ministering angel above. Also note that regarding these teachings about Bava Basra there are differing interpretations: some say Rahav is the prince of Oceanus; elsewhere Rahav refers to Egypt's minister or Yam Suf's minister; and there are other opinions as well.
You do not mention your general study schedule but certainly from now on you will establish a fixed time for learning Chassidus—as stated by our master, with consistency both in time and soul. May Hashem grant you success.
Blessings,
In the name of His Honor our Rebbe shlita,
A. Kuint
Secretary
Summary
This letter explores nuanced halachic perspectives on tzedakah limits and Talmudic narratives about faith and skepticism toward sages’ words. It concludes with encouragement to set regular times for studying Chassidus as essential for spiritual well-being.