ב"ה, י"ד תמוז, תשט"ו
ברוקלין.
ועד בנין מקוה בשכונת קרית אלי' בחיפה, ובראשם היו"ר הרב מוה"ר אברהם עקיבא שי' רודנר
ד' עליהם יחיו
שלום וברכה!
במענה על מכתבם מכ"ו סיון, בו כותבים אודות המקוה השני' שרוצים להתחיל לסדר במחנם הט', ופונים בזה לכאן בהמשך למה שפעם כבר קבלו סיוע מאגודת חב"ד אשר בתל אביב.
והנה מצב הקופה אשר בכאן אינו מתאים למילוי בקשות כמו אלו, בה בשעה שישנם כמה בקשות שלא עזרו להם אף פעם וממקומות שאין שם אפילו מקוה אחת, והרי הקופה מוגבלת היא וכשזכין לאחד ה"ה במקום וכו', בכל זה לגודל ענין הטהרה וכידוע ג"כ אשר עי"ז מקרבים קץ הגלות המר והחשוך, וכמרומז במשנה סוף יומא[2] עיין שם בתוספת יו"ט[3] וכו', אבקש את אנ"ש שי' שישתתפו בהוצאות המקוה באופן סמלי.
והשי"ת יצליחם לחזק הטהרה ולהשפיע בכיוון זה על כל הסביבה כפשוטו, וגם כמשמעו והרמז שלו, מתאים לדברי המורה הגדול ביד"ו סוף הלכות מקואות[1] אשר גם זה מקרב קץ גלותנו ויקוים היעוד אשר כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.
בכבוד וברכה.
- 1 הלכה י"ב
- 2 אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר, (יחזקאל לו) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר, (ירמיה יז) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל יְיָ, מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל:
- 3 לפני מי אתם מיטהרין מי מטהר אתכם כו' שנאמר וזרקתי כו' ואומר מקוה כו'. לפי שהדרך הישרה הוא שיבור לו האדם בעצמו להתקדש ולהטהר. ואז כשבא לטהר מסייעין לו וע"ז אמר לפני מי אתם מיטהרים. ומפני שלפעמים לפי שיצר לב האדם רע עליו לא יוכל להתגבר עליו לכופו ליטהר בתשובה. והוא רחום יכפר עון יעוררהו ובימין צדקו יתמכהו לבלתי ידח ממנו נדח. וז"ש מי מטהר אתכם ובמאי דסיים פתח שנאמר וזרקתי עליכם וזהו בלי התעוררות האדם. אלא הוא ברחמיו מטהרם. וכן זה הכתוב נאמר (ביחזקאל ל"ו יז). בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו וגו' ואשפוך וגו' ואפיץ וגו' ויבא אל הגוים וגו' ויחללו וגו' לא למענכם וגו' וקדשתי את שמי הגדול המחולל וגו' ולקחתי וגו' וזרקתי וגו' הרי שאמר שאע"פ שמחללין הש"י אפילו בבואם בגלות החל הזה. עם כל זה ולקחתי וזרקתי והדר מייתי קרא דמקוה אמאי דפתח שהש"י מטהר את הבא ליטהר. דהכא כתיב (ירמיה יד ז-ח) אם עונינו ענו בנו וגו' כי רבו משובתינו לך חטאנו מקוה ישראל מושיעו בעת צרה הרי שאחרי שהתודו על חטאם אמרו מקוה וזה דומה לטהרת מי מקוה שמטהרים הבא ונכנס וטובל בתוכם. כן הבא ונכנס תחת כנפי שכינתו יתברך הוא חוסהו בצל כנפיו ומסייעו להטהר כך נ"ל. והש"י ברחמיו יטהרנו מכל טומאתינו. ולבית קדשו יקבץ נפוצותינו. במהרה בימינו. אמן ואמן:
B"H, 14 Tammuz, 5715.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter from the 26th of Sivan, in which you write about the second mikvah you wish to begin arranging in your camp, and you turn here following previous assistance you received from Agudas Chabad in Tel Aviv. The current state of our fund does not allow for fulfilling requests like these, especially since there are several requests from places that have never received help and do not even have one mikvah. The fund is limited and when it benefits one place, it cannot benefit another, etc. Nevertheless, due to the great importance of taharah—and as is also known that through this we bring closer the end of the bitter and dark exile, as hinted at in the Mishnah at the end of Yoma (see there in Tosefet Yom Tov), etc.—I ask that Anash participate symbolically in the expenses of the mikvah.
May Hashem grant you success in strengthening taharah and influencing your entire environment in this direction both literally and figuratively, as is fitting according to the words of the great teacher at the end of Hilchos Mikvaos (see there), that this too brings closer the end of our exile. May the prophecy be fulfilled: "They shall all know Me from their smallest to their greatest." With honor and blessing.
Summary
The Rebbe teaches that while financial resources are limited and must be distributed with care, every community should strive for symbolic participation in communal needs like a mikvah. The mitzvah of taharah is vital and brings spiritual merit that hastens redemption.