אסתר פרק ד
א וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַֽעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדוֹלָ֖ה וּמָרָֽה׃
ומרדכי ידע - בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר, ושנהנו מסעודת אחשורוש:
ב וַיָּב֕וֹא עַ֖ד לִפְנֵ֣י שַֽׁעַר־הַמֶּ֑לֶךְ כִּ֣י אֵ֥ין לָב֛וֹא אֶל־שַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ בִּלְב֥וּשׁ שָֽׂק׃
כי אין לבוא - אין דרך ארץ לבוא אל שער המלך בלבוש שק:
ג וּבְכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ וְדָתוֹ֙ מַגִּ֔יעַ אֵ֤בֶל גָּדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְצ֥וֹם וּבְכִ֖י וּמִסְפֵּ֑ד שַׂ֣ק וָאֵ֔פֶר יֻצַּ֖ע לָֽרַבִּֽים׃
דבר המלך ודתו - כשהשלוחים נושאי הספרים עוברים שם, נתנה הדת בעיר:
ד ותבואינה (וַ֠תָּבוֹאנָה) נַֽעֲר֨וֹת אֶסְתֵּ֤ר וְסָֽרִיסֶ֨יהָ֙ וַיַּגִּ֣ידוּ לָ֔הּ וַתִּתְחַלְחַ֥ל הַמַּלְכָּ֖ה מְאֹ֑ד וַתִּשְׁלַ֨ח בְּגָדִ֜ים לְהַלְבִּ֣ישׁ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֗י וּלְהָסִ֥יר שַׂקּ֛וֹ מֵֽעָלָ֖יו וְלֹ֥א קִבֵּֽל׃
ה וַתִּקְרָא֩ אֶסְתֵּ֨ר לַֽהֲתָ֜ךְ מִסָּֽרִיסֵ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶֽעֱמִ֣יד לְפָנֶ֔יהָ וַתְּצַוֵּ֖הוּ עַֽל־מָרְדֳּכָ֑י לָדַ֥עַת מַה־זֶּ֖ה וְעַל־מַה־זֶּֽה׃
ו וַיֵּצֵ֥א הֲתָ֖ךְ אֶֽל־מָרְדֳּכָ֑י אֶל־רְח֣וֹב הָעִ֔יר אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֥י שַֽׁעַר־הַמֶּֽלֶךְ׃
ז וַיַּגֶּד־ל֣וֹ מָרְדֳּכַ֔י אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וְאֵ֣ת ׀ פָּֽרָשַׁ֣ת הַכֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר הָמָן֙ לִ֠שְׁקוֹל עַל־גִּנְזֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ ביהודיים (בַּיְּהוּדִ֖ים) לְאַבְּדָֽם׃
פרשת הכסף - פירוש הכסף:
ח וְאֶת־פַּתְשֶׁ֣גֶן כְּתָֽב־הַ֠דָּת אֲשֶׁר־נִתַּ֨ן בְּשׁוּשָׁ֤ן לְהַשְׁמִידָם֙ נָ֣תַן ל֔וֹ לְהַרְא֥וֹת אֶת־אֶסְתֵּ֖ר וּלְהַגִּ֣יד לָ֑הּ וּלְצַוּ֣וֹת עָלֶ֗יהָ לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֧לֶךְ לְהִֽתְחַנֶּן־ל֛וֹ וּלְבַקֵּ֥שׁ מִלְּפָנָ֖יו עַל־עַמָּֽהּ׃
ט וַיָּב֖וֹא הֲתָ֑ךְ וַיַּגֵּ֣ד לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י מָרְדֳּכָֽי׃
י וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ לַֽהֲתָ֔ךְ וַתְּצַוֵּ֖הוּ אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי׃
יא כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֹֽדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶֽחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵֽאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַֽאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֨אתִי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם׃
יב וַיַּגִּ֣ידוּ לְמָרְדֳּכָ֔י אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֶסְתֵּֽר׃
יג וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים׃
אל תדמי בנפשך - אל תחשבי. כמו (במדבר לג) "והיה כאשר דמיתי". "אל תדמי בנפשך", אל תהי סבורה "להמלט" ביום ההריגה ב"בית המלך". שאין את רוצה לסכן עצמך עכשיו על הספק, לבא אל המלך שלא ברשות:
יד כִּ֣י אִם־הַֽחֲרֵ֣שׁ תַּֽחֲרִישִׁי֮ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַֽעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת׃
ומי יודע אם לעת כזאת הגעת - ומי יודע אם יחפוץ ביך המלך לשנה הבאה, שהוא זמן ההריגה:
לעת כזאת - שהוא היה עומד בניסן וזמן ההריגה באדר לשנה הבאה:
הגעת למלכות - אם תגיעי לגדולה שאת בה עכשיו:
טו וַתֹּ֥אמֶר אֶסְתֵּ֖ר לְהָשִׁ֥יב אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי׃
טז לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּֽאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַֽעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַֽאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי׃
אשר לא כדת - שאין דת ליכנס אשר לא יקרא. ומ"א, "אשר לא כדת", שעד עתה באונס, ועכשיו ברצון:
וכאשר אבדתי אבדתי - וכאשר התחלתי לילך לאבוד, אלך ואמות. ומ"א, "כאשר אבדתי", מבית אבא, אובד ממך. שמעכשיו שאני ברצון נבעלת לגוי, אני אסורה לך:
יז וַֽיַּעֲבֹ֖ר מָרְדֳּכָ֑י וַיַּ֕עַשׂ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוְּתָ֥ה עָלָ֖יו אֶסְתֵּֽר׃
ויעבר מרדכי - על דת. להתענות ביום טוב ראשון של פסח. שהתענה י"ד בניסן וט"ו וט"ז. שהרי ביום י"ג נכתבו הספרים:
Megillas Esther: Chapter 4 (Translation & Commentary)
Mordechai’s Mourning
4:1 Mordechai knew all that had transpired. He rent his clothes, put on sackcloth and ashes, went into the midst of the city, and cried with a loud and bitter cry.
Rashi: How did he know? The "Master of Dreams" informed him that the Heavenly Court had concurred with the decree. This was a punishment for two sins: prostrating to Nebuchadnezzar’s image years prior and enjoying Achashverosh’s feast. Mordechai was more perturbed by the Heavenly agreement than by the earthly decree itself.
4:2-3 He came as far as the king’s gate, for one may not enter in sackcloth. In every province the edict reached, there was great mourning, fasting, and weeping; the most prominent (Rabbim) donned sackcloth and ashes.
Rashi: It was considered disrespectful to the king to wear mourning clothes at the palace. The "prominent" refers to the great leaders who led the mourning as the couriers passed.
The Exchange Between Mordechai and Esther
4:4-6 Esther’s maidens told her of Mordechai’s state, and she was terrified. She sent clothing to him, but he refused. She then sent Hatach to find out "what and why" this was happening.
Rashi: Note that Esther first tried to simply "fix" the problem by sending clothes. When Mordechai refused, she realized it was a deeper spiritual matter and sent Hatach, a more distinguished messenger, to investigate.
4:7-9 Mordechai told Hatach everything, including the specific amount of silver Haman offered the king. He gave a copy of the decree for Esther to see, ordering her to go to the king and beg for her people.
Rashi: Mordechai emphasized the "full account of the silver" to show the depth of Haman’s hatred—that he was willing to pay a fortune just for the right to kill them.
Esther’s Hesitation and Mordechai’s Ultimatum
4:10-12 Esther replied that anyone who enters the inner court unsummoned is put to death unless the king extends the golden scepter. She noted she hadn't been called for 30 days.
4:13-14 Mordechai replied: "Do not imagine you will escape in the king’s house. If you remain silent, rescue will come from elsewhere, but you and your father’s house will perish. Who knows if you attained royalty for a time such as this?"
Rashi: Mordechai argued that the risk of going now (a doubt) was better than the certainty of being killed later during the massacre. He suggested that her very rise to royalty was specifically for this moment of crisis.
The Three-Day Fast
4:15-16 Esther told Mordechai: "Assemble all the Jews in Shushan and fast for me for three days, night and day. I and my maidens will do the same. Then I will go to the king, contrary to the law (Asher lo kha-das). If I perish, I perish."
Rashi: "Contrary to the law" has a double meaning. Legally, it refers to the king's law of entry. Spiritually, it refers to the Torah's law. Until now, she was coerced; by going willingly to the king now, she would become forbidden to her husband, Mordechai. "If I perish, I perish" means "just as I am lost to my father's house (my past), I am now lost to you."
4:17 Mordechai passed (Va-ya’avor) and did all that Esther commanded.
Rashi: "Passed" means he "transgressed" the joy of the holidays. He led the community in fasting on the 14th, 15th, and 16th of Nissan—which included the first days of Pesach—prioritizing the urgent need for salvation over the festival.
Summary
Chapter 4 shifts from earthly politics to spiritual warfare. Mordechai recognizes that the threat is a result of spiritual failings and demands a spiritual response. Esther moves from a position of protected royalty to a selfless savior, recognizing that her mission requires her to lose her personal status and her relationship with Mordechai forever. The chapter ends with the Jewish community united in a desperate three-day fast, coinciding with the holiday of Pesach, setting the stage for Esther's fateful approach to the king.