אבל נדרים ונדבות - דברי הכל אין קריבין ביום טוב.
אבל נדרים ונדבות כו' - ועולא דקאמר כי האי תנא:
והני תנאי כי הני תנאי,
והני תנאי - דלקמן פליגי כי הני תנאי דלעיל בנדרים ונדבות:
דתניא: אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה,
מפני חמץ שבה - על חלות לחם חמץ וגו' (ויקרא ז, יג):
ולא בעצרת מפני שהוא יו"ט.
ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב - ותודה נדרים ונדבות היא:
אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות.
בחג הסוכות - בחולו של מועד:
ר' שמעון אומר: הרי הוא אומר (דברים טז, טז) בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות - כל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות, וכל שלא בא בחג המצות אינו בא בחג השבועות ובחג הסוכות.
רבי שמעון אומר כו' - לקמיה מפרש לה:
ר"א בר"ש אומר: מביא אדם תודתו בחג הסוכות, ויוצא בה ידי חובתו משום שמחה,
מביא אדם תודתו בחג הסוכות - לקמיה מפרש אפילו ביום טוב קאמר ויוצא בה משום שלמי שמחה ואף על פי שמחויב בתודה זו ועומד דתניא במסכת חגיגה (דף ח.) ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות של בשר לשמחה מדלא כתיב והבאת שלמים ואכלת שם ושמחת ומיהו פשיטא לן דכל זמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר (דברים כז, ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת והאי קרא בהר גרזים כתיב ולא בשלמי שמחת י"ט כתיב דשמחת י"ט אם יש לו בכורות ומעשר בהמה אין צריך להביא שלמים:
ואין יוצא בה משום חגיגה.
ואין יוצא בה משום חגיגה - דדבר שבחובה הוא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ותודה זו כבר מחויב הוא בה ואין זו מן החולין שיהא פוטר בה חגיגתו:
אמר מר:
אמר מר - השתא מהדר אמילתיה לפרושי מאי דאמר לעיל בהקרבת נדרים ונדבות פליגי:
אין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה. פשיטא!
אמר רב אדא בריה דרב יצחק, ואמרי לה רב שמואל בר אבא: הכא בארבעה עשר עסקינן, וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול.
לבית הפסול - שממעט זמן אכילתן שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ארבע שעות ומתוך כך חמץ שבה בא לידי נותר:
ולא בעצרת מפני שהוא יו"ט - קסבר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב.
אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות. אימת? אילימא ביום טוב עצמו - והא אמרת ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב! אלא בחולו של מועד.
ר"ש אומר: הרי הוא אומר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות - כל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות, וכל שלא בא בחג המצות אינו בא בחג השבועות ובחג הסוכות.
ר"ש אומר כו' - קס"ד למיסר נדרים ונדבות בחולו של מועד אתא:
מתקיף לה ר' זירא: השתא
השתא - לרבי שמעון דאסר הני:
סלותי מסלתינן, נדרים ונדבות מבעיא?
סלותי מסלתינן - לוקטין עצים בשדה מן המחובר בחולו של מועד דתניא במועד קטן (דף יב:) קוצצין עצים מן המחובר במועד לצורך המועד:
אמר אביי: בהקרבה כולי עלמא לא פליגי דשרי.
אמר אביי בהקרבה כ"ע ל"פ דשרי - בחולו של מועד:
כי פליגי - למיקם עליה בבל תאחר.
כי פליגי למיקם עליה בבל תאחר - וכולה הך מתני' לענין בל תאחר איירי תנא קמא סבר כל המאחר נדרו שלש רגלים אפילו שלא כסדרן עובר בבל תאחר וטעמא יליף בר"ה (דף ד:) מהאי קרא שלש פעמים בשנה וגו' למה לי למיכתב בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות כיון דכתיב שלש פעמים פשיטא דהני נינהו דהא מינייהו קסליק דלעיל מיניה כתיב שמור את חדש האביב שבעה שבועות תספור לך חג הסוכות תעשה לך ש"מ לבל תאחר לומר אלה קבעתי לך לתשלום מתנותיך ונדריך והיינו דקא אתא לאשמועינן עצה טובה כל מי שיש עליו תודה יביאנה בחג הסוכות ואפילו הוא רגל ראשון אחר נדרו שאם לא יביאנה עכשיו יצטרך לבא בשבילה לירושלים שהרי בעלותו ברגל בפסח לא יביאנה מפני חמץ שבה ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב נמצא שאיחרה ג' רגלים שלא כסדרן ואתא ר"ש למימר הרי הוא אומר כו' כסדרן אין שלא כסדרן לא הלכך הנודרה לפני סוכות יש לו שהות עד לשנה הבאה וה"ק כל שבא בחג המצות כגון שנדר קודם הפסח והיה עליו להביאה בחג המצות בא בחג השבועות שלאחריו או בחג הסוכות ואין לו עוד שהות וכל שאינו בא בחג המצות שלא היתה עליו להביאה בפסח כגון שנדר אחר הפסח אינו בא כלומר אינו צריך להביאה לא בחג השבועות שלאחריו ולא בחג הסוכות שיש לו שהות עד הסוכות של שנה הבאה שעברו שלש רגלים כסדרן:
ת"ק סבר: שלש רגלים אמר רחמנא - אפילו שלא כסדרן. ור' שמעון סבר: כסדרן אין, שלא כסדרן לא.
רבי אלעזר בר' שמעון אומר: מביא אדם תודתו בחג הסוכות. אימת? אילימא בחולו של מועד - היינו ת"ק!
אלא ביו"ט, וקסבר נדרים ונדבות קריבין ביו"ט.
אלא ביום טוב וקסבר כו' - והיינו תנאי:
ומאי שנא חג הסוכות דנקט? רבי אלעזר בר' שמעון לטעמיה,
דתניא: רבי שמעון אומר: לא יאמר חג הסוכות, שבו הכתוב מדבר - למה נאמר?
לא יאמר חג הסוכות - כשהחזיר הכתוב להזכירן לשלש רגלים לבל תאחר לא היה צריך לכתוב ובחג הסוכות כיון שכתוב שלש פעמים בשנה וכתב בחג המצות ובחג השבועות דממילא ידענא דבו היה הכתוב מדבר שבפרשת סוכות הוא עסוק ובו נכתב כתוב זה:
לומר שזה אחרון.
שזה אחרון - דבעינן כסדרן:
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לומר שזה גורם:
שזה גורם - את בל תאחר שאפילו נדר לפני החג כיון שעבר עליו חג הסוכות עובר:
ויוצא בה משום שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה:
פשיטא! דבר שבחובה הוא,
דבר שבחובה הוא - דכתיב וחגותם:
וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין!
מן החולין - ולא ממעות מעשר שני ולא מנדרים ונדבות שהוא מחויב ועומד בהן:
לא צריכא, דאף על גב דפריש.
דאף על גב דפריש - דכשנדר התודה פירש על מנת שיוצא בה ידי חגיגתו:
כדבעא מניה רבי שמעון בן לקיש מר' יוחנן: האומר הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה, הריני נזיר