ב"ה
, ימי חנוכה, ה'תשל"ג — ברוקלין, נ.י.
אל בני ובנות ישראל בכל אתר ואתר ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
רבים הפירושים והרמזים בעניני ימים אלה, בפשטות - עיקר הענין
ד"חנוכה"
הוא חנוכת המזבח ובית המקדש, כמבואר בהודאת "ועל הניסים": "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך, ופינו את היכלך וטיהרו את מקדשך והדליקו
נרות
בחצרות קדשך".
ומזה גם מובן שבפשטות - בענין חנוכת ביהמ"ק נמצאת הוראה עיקרית לכל אחד ואחת מבני ישראל בכל זמן ובכל מקום,
שהרי תכלית כל ימי זכרון בחיי עמנו הוא ללמוד ולעשות כהוראות דהימים ההם - בזמן הזה.
והנה כל בית יהודי ענינו ושלימות שלו הוא להיות משכן ומקדש לשכינה. ובפרטיות יותר - כל איש ואשה בישראל - מקדש ומשכן הוא לו ית'. וכמו שהורונו חכמינו ז"ל בפירושם על
הכתוב
"ועשו לי מקדש ושכנתי
בתוכם
" - בתוך כל אחד ואחד מישראל. כלומר, שכל עשי' ועבודה הנעשית בקשר עם המקדש היא בשביל - תכליתה - שתמשיך ותשכין את הוי' בתוך כאו"א מישראל.
ומשחרב בית-המקדש מפני חטאינו - הרי ע"י תשובה ומעשים טובים, על ידי מעשינו ועבודתנו, של כל או"א מישראל, כל זמן משך הגלות, בונים ומקימים את ביהמ"ק שבתוך כל אחד ואחת ומקרבים את גאולת כל עם ישראל ע"י משיח צדקנו -
שיבנה
בית המקדש (הכללי) במקומו, ועוד
ביתר
שאת וביתר עז.
וככל מה שאירע בימי מתתיהו בן יוחנן כה"ג בנוגע לביהמ"ק - כן הוא (ברוחניות) גם בזמן הזה בנוגע ל"ביהמ"ק" שבכל או"א: לפעמים עומדת עליהם הסביבה וכיו"ב
"להשכיחם
תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך",
וידוע הדיוק בזה
,
תורתך
- לימוד התורה מפני שהיא וכמו שהיא תורת הוי' שזהו שלא בערך למעלה מתורה כמו ש"היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים",
חוקי רצונך
-
קיום
כל המצות, כולל המצות השכליות, במעלתן הכי נעלית, כחוקי רצונך, אך ורק לעשות רצונו של הקב"ה,
ועל כל או"א אשר להוי' הוא - להלחם ועד כדי מס"נ, מבלי התחשב כלל אשר זוהי מלחמת חלשים (בכמות) נגד גבורים וכו'. וסוף סוף הוי' רב את ריבו כו' ומנחילו נצחון עולם ובא לימי חנוכה - חנוכת ביהמ"ק שלו - להודות ולהלל לשמו הגדול.
***
והנה מבין מצוות חנוכה - אמירת הלל שלם בכל יום, אמירת ועל הנסים, קריאה בתורה, איסור הספד ותענית והדלקת נרות - הרי זו האחרונה היא
הראשונה בזמן
לכל שאר מצות חנוכה, אף שנס נצחון המלחמה קדם לנס פך השמן; בה מתחילים ימי חנוכה – שהרי זמן הדלקת נר חנוכה הוא משתקשע
החמה
; ועוד זאת, שבמצות נר חנוכה -
מנהג
ישראל תורה היא - להעלות
בקודש
ולהוסיף בנרות מיום ליום.
וההדגשה דנרות חנוכה - מדגישה עיקר וכלל גדול, והוא שיש לבדוק אפילו בשמנים הנמצאים בהיכל, אם השמן טהור הוא או לא. והרי המדובר הוא לא בשמן לאכילה אלא בשמן להדלקה, ולכאורה מאי איפכת אם נגע בו לרגע בלתי טהור,
ולא עוד אלא
שעל
נס השמן קבעו ימי חנוכה -
זאת אומרת, אשר עיקר קביעות ימי חנוכה הוא להורות שהשמן למאור (בביהמ"ק - הכללי וגם הפרטי) מוכרח להיות טהור, שלא נגע בו בלתי טהור.
מאור המאיר דרך איש ואישה הישראליים בחיי היום-יום, הוא
נר
מצוה ותורה אור
. ובנר ואור זה עליו להיזהר שלא יגע בו בלתי טהור ואז ילך לבטח דרכו,
כי הודיעונו רז"ל
הנרות הללו אינן בטלין לעולם
, הוראה האמורה היא לכל הזמנים ולכל המקומות, וכאמור - בנוגע לכל בית יהודי ולכל איש ואשה מישראל,
אשר כל הנהגת הבית והנהגת כל אנשי הבית, ובמיוחד חינוך הבנים והבנות (שחנוכה הוא ג"כ מלשון חינוך), יהיו מוארים וחדורים אור תורה, אור טהור, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, ועד
שיאיר גם את החושך
שבכל הסביבה, כהוראת נרות חנוכה שמדליקן
על
פתח ביתו מבחוץ
. ועד אשר בצדק יוכל לאמר:
כמופת
הייתי
לרבים
ואתה מחסי עוז, וכמו שהי' בימים ההם בזמן הזה ש"עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם כו' עשית תשועה גדולה ופורקן".
וקיום המצוות (ביטול
"חטאינו"
- סיבת הגלות) וקיום מצות
נר
חנוכה
בפרט, מביא קיום היעוד דגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו.
ויהי רצון שיהי' כן בקרוב ממש.
בברכה לימי חנוכה מאירים, מאירים גם את כל ימי השנה כולה הלוך ומוסיף ואור,
מנחם שניאורסאהן
ד"חנוכה" הוא חנוכת המזבח ובית המקדש
: ראה מגלת תענית פ"ט. יל"ש מלכים סוף רמז קפד. רש"י מגילה ל, סע"ב. מרדכי ואו"ז הובאו בדרכי משה לטאו"ח (ורמ"א) רסתר"ע. חדא"ג מהרש"א לשבת (כא, ב). וראה ג"כ תו"א ושערי אורה סד"ה בכ"ה בכסלו. סידור חנוכה ד"ה מזמור שיר חנוכת. ורד"ה נ"ח, תרנ"ט: שהי' אז חנוכת הבית דביהמ"ק וחנוכת המזבח.
ומש"כ במור וקציעה סתר"ע שזהו זכרון לחנוכת הבית בימי חגי לא זכיתי להבין, שהרי כל השנים שעד החשמונאים לא הזכירו זה! ומה שהקשו דקדושה הקודמת לא בטלה וא"צ חינוך (ועד"ז ג"כ ברד"ה זאת חנוכת, תר"ם וראה שם סופ"ט) - י"ל דאין כאן הכוונה כבדין עבודתן
מחנכתן
(שבועות טו, א), כ"א
כפשוטו
- התחלה לאחרי הפסק ארוך ולאחרי שפינו וטיהרו וכו'. ועפ"ז יומתק ג"כ הל' וקבעו ח' ימי
חנוכה אלו
(רק וע"י) להודות ולהלל. ואכ"מ.
נרות בחצרות
: ידועה הקושיא נרות בחצר מאי בעי. וי"ל דנמשך לאחריו דכשראו הנסים הדליקו נרות (של שמחה וכבוד שכינה - ע"ד נרות דשמחת בית השואבה בעזרת נשים (סוכה נא, א) ונרות ביהכנ"ס (ברכות נג, א). וכל אלו א"א בהיכל, כ"א) בחצרות קדשך ו(גם) קבעו כו'.
לכל אחד ואחת
: שהרי גם נשים חייבות בנ"ח (טושו"ע או"ח סתרע"ה, ס"ג. ולהעיר שלא הובא זה בר"ס תרע"א). ואפילו עני (שם ר"ס תרע"א).
שהורונו חכמינו ז"ל
: ר"ח שער האהבה פ"ו. של"ה ש' האותיות אות ל' ובכ"מ. ועוד.
כלומר, שכל . . מישראל
: להעיר מסידור שם רעו, ב.
על ידי . . הגלות
: תניא רפל"ז. וראה הערות לקוטי לוי יצחק (שם).
ועוד ביתר שאת
: ועד"ז הוא ג"כ בבנין "ביהמ"ק" הפרטי לאחר חורבנו וכמחז"ל שבמקום שבע"ת עומדין אין צד"ג יכולין לעמוד (ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז, ה"ד). וראה אור תורה להה"מ עה"פ ויאהב יצחק.
כה"ג
: השייכות לנס חנוכה ראה תו"א לד, א. ובכ"מ.
להשכיחם . . רצונך
: הודאת ועל הנסים. וראה ד"ה מאי חנוכה, תש"א.
חכמתכם . . העמים
: דברים ד, ו.
כל המצות . . כחוקי רצונך
: וכנוסח השווה בברכת
כל
המצות: קדשנו במצותיו וציוונו.
אך ורק לעשות רצונו
: להעיר מתורת הבעש"ט ד"ה ושבתם וראיתם (כתר ש"ט סקנ"ה, הוצאת קה"ת).
מנהג ישראל
: ובפרט שבנדו"ד ה"ז "מנהג פשוט" (רמ"א שם רסתרע"א).
להעלות בקודש
: ראה תו"א מקץ לד, א.
בשמנים הנמצאים בהיכל
: שבת כא, ב. וגליון הש"ס שם.
שעל נס השמן קבעו
: רש"י ד"ה מאי (שבת כא, ב).
הודיעונו רז"ל
: במדב"ר ותנחומא ר"פ בהעלותך ע"פ הרמב"ן שם.
שחנוכה . . חינוך
: תו"א סד"ה בכ"ה בכסלו. אוה"ת שם בארוכה.
ג"כ מלשון חינוך
: וגם ע"ש ש"חנו כה" (תקו"ז תי"ג. טאו"ח סתר"ע. ובפע"ח ש' החנוכה: פי' חנוכה חנ"ה כ"ו).
ועוד
.
ובכו"כ
שמות כן הוא. ולהעיר מ"לא יעקב יאמר עוד שמך" -
עקבה
- אף שמפורש "וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב" (בראשית לב, כט. שם כה, כו).
כמופת . . עוז
: תהלים עא. ז.
נר חנוכה בפרט
: כמובן ממשנ"ת שעי"ז כליא ריגלא דתרמודאי - אותיות מורדת (אוה"ת חנוכה ע' תתקמא, ב. ובכ"מ).
חנוכה . . משיח . . בית מקדשנו
: להעיר דחנוכה ח' ימים, משיח משמונה נסיכים וכנור דמקדש הג' דח' נימין (תו"א לד, א. לקו"ת תזריע כא, ד).
B"H, the days of Chanukah, 5733.
Brooklyn, NY.
To the sons and daughters of Israel in every place—may Hashem be upon them for life.
Shalom u'Vrachah!
There are many interpretations and hints regarding these days. Simply put, the main aspect of Chanukah is the rededication of the altar and the Beis HaMikdash, as explained in Al HaNissim: "Afterwards Your children came into Your sanctuary, cleansed Your Temple, purified Your Mikdash, and lit candles in Your holy courtyards." From this it is understood that practically speaking—the matter of dedicating the Beis HaMikdash contains a fundamental lesson for every Jew at all times and places. The purpose of all commemorative days in our nation’s life is to learn from them and act according to their lessons—those days then, these days now.
Every Jewish home’s purpose and fulfillment is to be a dwelling place and sanctuary for the Shechinah. More specifically—every Jewish man and woman is a sanctuary and dwelling for Hashem. As our Sages taught on "They shall make Me a sanctuary and I will dwell among them"—within each individual Jew. That is, every act or service connected with the Mikdash has as its ultimate goal—to draw down and cause Hashem’s presence to rest within each Jew.
Since the destruction of the Beis HaMikdash due to our sins—through teshuvah and good deeds, through our actions during exile—each Jew builds and establishes their inner Mikdash, bringing closer the redemption of all Israel through Moshiach Tzidkeinu who will rebuild the (general) Beis HaMikdash in its place with even greater strength. Just as what happened in Matityahu ben Yochanan Kohen Gadol’s time regarding the Beis HaMikdash occurred then physically—so too spiritually now regarding each person’s inner Mikdash: sometimes their environment tries to make them forget Your Torah or transgress Your statutes. It is known that "Your Torah" refers to Torah study as it is Hashem’s Torah—which is infinitely higher than Torah as it is "your wisdom before the nations"; "Your statutes" refers to fulfilling all mitzvos—even rational ones—in their highest form: simply doing Hashem’s will. Every Jew must fight—even self-sacrifice—without considering that this may seem like a battle of few against many. Ultimately Hashem fights his battle...and grants eternal victory so he reaches Chanukah—the dedication of his own Mikdash—to thank and praise His great Name.
Among Chanukah’s mitzvos—reciting full Hallel daily, Al HaNissim prayer, Torah reading, prohibition of eulogies/fasting, lighting candles—the last comes first chronologically even though military victory preceded the oil miracle; Chanukah begins with candle lighting at sunset. Furthermore, in Ner Chanukah—the custom (which has halachic weight) is to increase light daily. The emphasis on Chanukah candles highlights a major principle: one must check even oils found in the Heichal if they are pure or not. This oil isn’t for eating but for lighting; why does it matter if impurity touched it briefly? Yet on this oil miracle we established Chanukah—meaning its main establishment teaches that light (in both communal/general Mikdash and personal) must be pure—not touched by impurity.
The illuminating force guiding Jewish men/women daily is Ner Mitzvah v'Torah Or (a mitzvah candle and Torah light). In this candle/light one must ensure no impurity touches it; then he walks securely—for our Sages taught: "These candles are never nullified." This lesson applies always/everywhere—to every Jewish home/man/woman: all household conduct—and especially educating sons/daughters (Chanukah also means education)—should be illuminated/imbued with pure Torah light that increases daily until even surrounding darkness shines—as shown by lighting candles at one’s doorway facing outward.
So much so that one can rightly say: "I have been a wonder to many but You are my strong refuge," just as then—in those days at this time—You stood by them in distress, fought their battle...wrought great salvation/deliverance.
Fulfilling mitzvos (removing our sins—the cause of exile), especially Ner Chanukah, brings about fulfillment of true/complete redemption through Moshiach Tzidkeinu and rebuilding our Beis HaMikdash. May it be so very soon.
Blessings for illuminating Chanukah days that brighten all year ever-increasingly.
Summary
The Rebbe teaches that just as Chanukah marked rededication of the Temple after defilement, so too each Jew must purify their own life and home as a sanctuary for G‑dliness. By increasing pure light through mitzvos—especially Ner Chanukah—we hasten personal and collective redemption.