ב"ה, שלהי שבט, תשכ"ד
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר בן ציון שי' המכונה פרופ. דינור
שלום וברכה!
זה עתה נתקבל התדפיס מתוך הקובץ האישיות ודורה, ות"ח עבור שימת לבבו לשלחו לי.
ובהזדמנות זו עלי להתנצל שמפני כמה סיבות, ובעיקר מפני רבוי הטרדות, לא הבעתי לו ע"ע תודתי הלבבית בעד התדפיסים וספרים הקודמים ששלח לי. ותקותי שדנני לכף זכות, כהוראת חכמינו ז"ל.
ובהיותי עדין תחת רושם יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר, ועל יסוד דברי האריז"ל קדושה אינה זזה ממקומה, ובפרט על פי הפתגם השגור בפי חסידים "איינמאל א חסיד - אלעמאל א חסיד" ארשה לי להעירו על זכותו שזכה והצליח להסתופף באהלה של ישיבת תומכי תמימים כמה חדשים; ועל פי האמור בטוחני שלא רק שלא זזה ממקומה, אלא זזה ממקומה למעליותא, ומוצאת בטוי מזמן לזמן בפעולות טובות אשר "מתנגד" לא הי' מסוגל להן, כי זקוקות הן לאור וחום אשר מקורם בחסידות ועניני'.
ומענין לענין באותו ענין, והוא אישור בת"ח (ובהמשך לאישור) ספרו "עולם ששקע", אשר מובן מהכתוב לעיל שאפשר לומר כן רק בנוגע לעולם גשמי וחומרי ואפילו בנוגע לביהמ"ק - באם הוא זה עשוי מעצים ואבנים, ואם גוילין נשרפין אבל האותיות קיימות ולא עוד אלא שחוזרות למטה ונכתבות מחדש, ועד - באופן של חקיקה בלבות אלפים ורבבות בני ובנות ישראל, ועד לחקיקה באותיות של אש, וכשתי הגרסות שבזה. אש לבנה (וגם) אש שחורה, שהרי צריכים להיות שני הקוים, ימין מקרבת ושמאל דוחה, ובכללות יותר סור מרע ועשה טוב, ובעבודת הנפש הוא ענין האהבה והיראה, אשר הדרך לבוא אליהן היא מהנושאים העקריים של ספר תניא קדישא.
מובן שבהתענינות מיוחדה קראתי העמודים האחרים בספרו הנ"ל בהם מדבר על זמן שהותו, כנ"ל, בד' אמות של קדושת תו"ת ולמרות שכמה ביטויים "לכאורה" חילופם עיקר וראוי הי' להחליפם בהפכיים מהם, אבל ביחד עם זה הנה גם מבטויים אלה נתחזק אצלי הרגש אשר עדין נמצא תחת השפעת תקופה ההיא ועניני', ועד כדי כך - שמוצא הכרח להגן על עצמו מפני ההשפעה דאז, ולהצדיק צעדים ופעולות וכולי וכולי. במילים אחרות, נראה לי שגם בעולמו הפרטי לא שקע עולם זה, ויהי רצון שלא לבד שלא יתנגד להשפעה זו, אלא אדרבה, ינצלה ככל האפשריות שלו, ועד לסיסמה הידועה - דהפצת המעינות. ואם יצא פס"ד עלי ש(מזמן לזמן) אהי' בעל דמיון וכו' יהי רצון שהכתוב לעיל אף שלכאורה ובקריאה ראשונה יאמר שפרי דמיון הוא, יומשך לעולם המעשה, והרי בתקופתנו רבת הפלאות ותופעות בלתי מצויות - נפגש הדמיון ונתגשם במעשה - שהוא העיקר.
וכאן מקום אתי לאשר בתודה רבה גם קבלת כרך א' מחבורו "ישראל בגולה".
וכדרך בני ישראל ארשה לעצמי לבא גם בזה בהערה, מיוסדת על השוני אשר בספרי גדולי ישראל - הראשונים וגם מימי הבינים, והוא אשר בנוגע לעניני תורה או ענינים הקשורים בתורה - דנים עליהם כאילו היו חלק מחיי היום-יום והזמן של זה הדן עליהם, וכדוגמת השקו"ט בעניני קדשים וטהרות כמה מאות שנים לאחרי חורבן בית המקדש, וכדומה. וכן לא רק בנוגע למפרשי המשנה וכולי, אלא אפילו בספרי שאלות ותשובות שגם בהם נמצאים כמה וכמה ענינים הדנים על דברים שאירעו לבני ישראל במדבר וכו'. מהאמור מובן שכשמצטטים מספרים שנתחברו בתקופה מסויימת שדנים הם באיזה ענין או מאורע, אין מזה ראי' כלל שבזמנו של בעל הספר הי' ענין זה אקטואלי בחיי היום יום, וצריך בירור מיוחד בראיות צדדיות שאכן כן הוא.
הדברים אמורים בפרט כלפי שאלת קריאת התורה שכ' נוגע בה בספרו.ענין זה נזדמן לידי - שעה שנתקבל ספרו וחפשתי גם בו ומצאתי שכאילו בזמן רש"י הי' סדר קריאת התורה אחת לשלש שנים, והראי' על זה - שרש"י דן בזה בספר פלוני וכולי. ועל פי האמור לעיל אין מזה הוכחה כלל. ואף שכעת איני בענין זה, אבל כמדומה לי - ברור שזמן רב לפני תקופת רש"י, ובפרט במדינות בהן דר רש"י והסמוכות להן, היתה הקריאה לסיום התורה אחת לשנה.
דרך אגב, אבל באותו ענין, בודאי ידוע גם לכ' אשר יש בזה גירסא דשלש שנים וחצי שנה, וציוני המקומות לזה בספרו של מרדכי מרגליות על החילוקים שבין אנשי מזרח ובני א"י חילוק מח.
אתענין לדעת אם יש לכ' חומר היסטורי על דבר המלכה של שבטים יהודים בצפון אפריקה (סהרה) בימי הבינים. כרשום בזכרוני הי' שמה כהן או דומה לזה, וסוף סוף נפלה ג"כ במלחמה ופסקה מלכותה.
כנהוג בישראל לסיים מעין הפתיחה, הנני מרשה לעצמי לצרף בזה עלון תדפיס שהופיע בקשר עם הילולת כ"ק מו"ח אדמו"ר.
בכבוד ובברכה.
ח'תשעג
חלקה נדפס בלקו"ש חל"ג ע' 250 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.
מר.. דינור: אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ז ו'תכח. חי"א ג'שצו.
כהוראת חכמינו: אבות פ"א מ"ו.
דברי האריז"ל.. תמימים: ראה לקו"ש חי"ד ע' 313. וש"נ.
וכשתי הגרסות: ראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"א. פרש"י ברכה לג, ב מתנחומא בראשית א.
ימין מקרבת: ראה סוטה מז, א. וש"נ.
במעשה: אבות פ"א מי"ז.