ב"ה, ג' תשרי, תשי"ט
ברוקלין.
האברך יצחק שי'[1]
שלום וברכה!
מאשרים קבלת מכתבו מכ"ו אלול, ומוסגר בזה המענה לקבוצת הנוער החרדי, שבטח יסבירם, באם זקוקים לזה, מתאים להבנתם והשגתם, ובודאי למותר להעיר שהיגיעה ע"ד הוספת חברים עיקר גדול ובפרט מבין אלו שכבר פעם השתתפו בקבוצה זו, כפי שכותב במכתבו.
ויהי רצון שכפי שכותב, שהוא כבר טעם מפרי השתדלותו בהאמור הנה יוסיף השי"ת העזר גם בהשתדלותו וגם בהטעימה, שילך מחיל אל חיל[2] בתורה ומצות וכן בהשפעתו בכיוון האמור.
בברכה לבשו"ט וחתימה וגמח"ט[3].
נ.ב.
בשאלתו במכתבו במרז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול[4], שאינו מובן, שהרי כשזה קם זה נופל[5],
והפירוש בהאמור הוא, כשנותנים לאדם נשמה גדולה נפש אלקית נעלית
במדריגתה, הרי מתאים לזה גם כן נפש הבהמית[6] גדולה היא במדותי' וענינה ז.א.
בהתנגדותה [והוא מכמה טעמים, שלא יבואו בטענות, שנצח המלחמה ע"י שנתנה לו נפש אלקית נעלית ונפה"ב חלושה ביותר], ולאחרי זה[7] כשלוחם בכחות נפשו האלקית להאיר בנר מצוה ותורה אור[8], הרי מתחילה הפעולה דאור דוחה חשך[9] וכשזה קם זה נופל[10], עד שסו"ס יכול להגיע גם להדרגא שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית וע"ד המבואר בתניא קדישא בנוגע לדוד מלך ישראל[11].
- 1 אוחיון, אגאדיר.
- 2 ע"פ לשון הכתוב: "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון" [תהלים פד, ח].
- 3 בשו"ט: בשורות טובות. גמח"ט: גמר חתימה טובה – ברכה הנהוגה בימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, והמכתב נכתב בג' תשרי.
- 4 סוכה נב, א
- 5 רש"י בראשית כה, כג
- 6 ע"ד המבואר בתניא, "דלכל איש ישראל, אחד צדיק ואחד רשע, יש שתי נשמות" (פרק א, ובפרק ב נתבאר ענין הנפש האלהית), ו"שתי הנפשות: האלהית והחיונית הבהמית שמהקליפה, נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו" [תניא פרק ט].
- 7 ר"ל שאין סתירה בין שני המאמרים, כי מדברים בשני שלבים: "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" – בנתינת הכחות מלכתחילה, שכנגד נפש אלקית נעלית ניתנת לו גם נפש הבהמית גדולה וחזקה בהתנגדותה; ו"כשזה קם זה נופל" – לאחר מכן, בשעת המלחמה בפועל, שכל התגברות של הנפש האלקית מחלישה את נפש הבהמית, עד שיכול לבטלה לגמרי.
- 8 משלי ו, כג
- 9 ע"ד לשון אדה"ז בתניא: "כמו שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך, שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החשך, שנדחה ממנו מאליו וממילא" [תניא פרק יב].
- 10 כן הביא אדה"ז בתניא בענין מלחמת הנפש האלהית בנפש הבהמית: "כדכתיב 'ולאום מלאום יאמץ' – כשזה קם זה נופל וכשזה קם כו'", "שנפש האלהית מתאמצת ומתגברת על נפש הבהמית"; ושם: "אבל לא נתבטל לגמרי בבינוני אלא בצדיק שנאמר בו 'ולבי חלל בקרבי'" [תניא פרק יג].
- 11 תניא פרק א
B"H, 3 Tishrei, 5719. Brooklyn.
HaAvrech Yitzchak sheyichyeh
Shalom u'Vrachah!
We acknowledge receipt of your letter from the 26th of Elul, and enclosed is the response for the group of religious youth. You will surely explain it to them as needed, according to their understanding and comprehension. Certainly, it is unnecessary to point out that the effort to add members is of great importance—especially from among those who have already participated in this group before, as you wrote in your letter.
May it be G‑d's will that, as you wrote that you have already tasted the fruits of your efforts in this matter, Hashem will increase His help both in your efforts and in experiencing their results; may you go from strength to strength in Torah and mitzvos, as well as in your influence in this direction.
Blessings for good news and for inscription and sealing for a good year.
P.S. Regarding your question in your letter about our Sages' statement: "Kol HaGadol MeChaveiro Yitzro Gadol Mimenu" (the greater the person, the greater his inclination), which is difficult to understand since when one rises the other falls—its explanation is: when a person is given a great soul, an elevated Divine soul according to its level, correspondingly his animal soul is also great in its traits and nature; that is, in its opposition [and this is for several reasons: so there should be no claim that victory in the battle comes only because he was given an exalted Divine soul while his animal soul was extremely weak]. After this, when he fights with the powers of his Divine soul to illuminate with "Ner Mitzvah v'Torah Or" (the candle of mitzvah and light of Torah), then initially there is the effect of light pushing away darkness—when one rises the other falls—until ultimately one can reach a level where he has no evil inclination because he has killed it through fasting, as explained in Tanya Kadisha regarding David King of Israel.
Summary
The Rebbe encourages perseverance both in personal growth and communal influence. He explains that spiritual struggle matches one's potential but can be overcome through persistent effort with one's Divine soul until negativity is nullified.