ב"ה, י' אייר, תשי"ח
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתבו ממוצש"ק, מענה על שאלתי בהנוגע לשידוכין וכותב ומונה נמוקים שעכבו בידו עד עתה מזה.
והנה מובן שכיון שתורתנו תורת חיים ציותה עלינו [1], ולערב אל תנח ידיך[2], ונפסק הדין גם בשו"ע (אבה"ע בתחלתו) הרי ודאי שהנמוקים האמורים יש לתרצם ולהבטיחם (באווארענען), והרי ראו במוחש בעבר הקרוב שהיו כו"כ במצב כשלו והשתדכו ונשאו ושבעי רצון הם וחיים חיים מאושרים. ובמ"ש שמא יגרום הדבר לריחוק ילידיו שי', מסופקני במאד, היש מקום לחשש זה ואדרבה קרוב לומר שזה גם רצונם. ולשאלתו בהנוגע שלש רגלים[3], הרי כשיתחיל להתענין בהצעות בהאמור דורש זה זמן עד שמוצאים ומתדברים הפרטים וכו' ובינתים יעברו שלש רגלים, משא"כ אם לא יתחיל גם להתענין.
במ"ש אם לחלק הרכוש שלו וכו'. - הנה אף שיש מקום לחלק זה שרוצה לתת לצדקה דוקא ע"י עצמו, וכמאמר תורתנו מצוה בו יותר מבשלוחו, וראה ג"כ שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר מיוסד על המאמר עולמך תראה בחייך[4], אבל בהנוגע שרוצה לחלק עתה הראוי להוריש לאחרי אריכות ימים ושנים, לא נראה לי סברא זו, והרי רואים בתקופתנו, שהנהגה זו הביאה לתוצאות בלתי רצויות. והשי"ת הזן ומפרנס לכל בטוב בחן ובחסד וברחמים ימלא צרכיהם של כל אלו שרוצה לשתפם בהחלוקה באופן טוב, ולאורך ימים ושנים טובות ישתמש בנכסיו לעניני תורה ומצותי'...
בברכה לבשו"ט בכל האמור.
- 1 וַיֹּ֙אמֶר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא־ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶעֱשֶׂה־לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ: (בראשית פרק ב פסוק יח)
- 2 בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵינְךָ֨ יוֹדֵ֜עַ אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־זֶ֔ה וְאִם־שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים: (קהלת פרק יא פסוק ו)
- 3 מועד קטן כג, א ת"ר: כל שלשים יום לנישואין. כל שלשים יום לנישואין - עד שלשים יום לאחר אבלו אינו יכול לישא אשה: מתה אשתו - אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליו שלשה רגלים.
- 4 ברכות יז, א
With the help of Heaven, 10 Iyar, 5718, Brooklyn
Greetings and blessings!
In response to your letter from Motzaei Shabbat, in which you answered my question regarding shidduchim and listed the reasons that have held you back until now: it is clear that since our Torah, the Torah of Life, has commanded us, “In the evening do not let your hand rest,” and as ruled in Shulchan Aruch Even HaEzer at its beginning, certainly the aforementioned reasons can be resolved and addressed.
We have clearly seen in the recent past that many in your situation have become engaged and married, and they are satisfied and live happy lives.
Regarding your concern that this might cause distance from your children, I am very doubtful that there is any reason to fear this. On the contrary, it is likely that this is also their wish.
To your question about the three festivals: when you begin to consider suggestions as mentioned, it takes time until suitable matches are found and discussed, and in the meantime the three festivals will pass—unlike if you do not even begin to consider it.
Regarding whether to divide your assets: although there is reason to separate what you wish to give to charity specifically by your own hand—as our Torah says, “It is a greater mitzvah to do it oneself than through an agent,” and see also the talk of my father-in-law, the Rebbe, based on the saying, “You shall see your world in your lifetime”—nevertheless, regarding dividing now what is appropriate to bequeath after a long life, I do not see the logic in this. We see in our times that such conduct has led to undesirable outcomes.
May the Almighty, who nourishes and sustains all with goodness, grace, kindness, and mercy, fulfill the needs of all those you wish to include in the division in a good manner. May you, for many long and good years, use your assets for matters of Torah and mitzvos.
Blessings for good news in all the above.
Summary
Trust in Divine guidance and take practical steps toward shidduchim, setting aside doubts. When considering asset division, act thoughtfully and prioritize using your resources for Torah and mitzvos during your lifetime.
בעזרת השם, י׳ אייר תשי״ח, ברוקלין
שלום וברכה!
במענה למכתבו ממוצש״ק, מענה על שאלתי בהנוגע לשידוכין, וכותב ומונה נימוקים שעכבו בידו עד עתה מזה.
והנה מובן שכיון שתורתנו תורת חיים ציותה עלינו, “ולערב אל תנח ידיך”, ונפסק הדין גם בשו״ע (אבה״ע בתחלתו), הרי ודאי שהנימוקים האמורים יש לתרצם ולהבטיחם. והרי ראו במוחש בעבר הקרוב שהיו כו״כ במצב כשלו והשתדכו ונשאו, ושבעי רצון הם וחיים חיים מאושרים.
ובמה שכותב שמא יגרום הדבר לריחוק ילדיו שי׳—מסופקני במאד אם יש מקום לחשש זה, ואדרבה קרוב לומר שזה גם רצונם.
ולשאלתו בהנוגע לשלש רגלים—הרי כשיתחיל להתעניין בהצעות, בהאמור דורש זה זמן עד שמוצאים ומתדברים הפרטים וכו׳, ובינתים יעברו שלש רגלים, משא״כ אם לא יתחיל גם להתעניין.
במה שכותב אם לחלק הרכוש שלו וכו׳—הנה אף שיש מקום לחלק זה שרוצה לתת לצדקה דוקא ע״י עצמו, וכמאמר תורתנו מצוה בו יותר מבשלוחו, וראה ג״כ שיחת כ״ק מו״ח אדמו״ר מיוסד על המאמר “עולמך תראה בחייך”; אבל בהנוגע שרוצה לחלק עתה הראוי להוריש לאחרי אריכות ימים ושנים—לא נראה לי סברא זו, והרי רואים בתקופתנו שהנהגה זו הביאה לתוצאות בלתי רצויות.
והשי״ת הזן ומפרנס לכל בטוב בחן ובחסד וברחמים ימלא צרכיהם של כל אלו שרוצה לשתפם בהחלוקה באופן טוב, ולאורך ימים ושנים טובות ישתמש בנכסיו לעניני תורה ומצותי׳.
בברכה לבשורות טובות בכל האמור.