ב"ה, ט"ז טבת, תשי"ח
ברוקלין, נ.י.
מר פנחס שי' שטיינוואקס
שלום וברכה!
בקשר עם מה שמסר לי הרב חדקוב שי' אודות שיחתו עם מר, כותב הנני עתה מכתב זה, למרות רבות המכתבים שקדמו לענין זה והמחכים למענה. ומתחילים בתודה.
אישור קבלה ותודה על ספרו "יידן צום געדענקען". ויהי רצון אשר, מתאים לתכליתו של ענין הזכרון, שצריך הוא לקשר את האדם להענינים אותם מעלה בזכרונו, קשר שיביא להשפעה עליו.
הרי גם זכרון אישים אלו אודותם כותב, ישפיע על קוראי הספר, שימשיכו באותה הדרך בה הלכו היידן צום געדענקען, דרך חיים ברוח ישראל סבא.
***
בשאלתו - הערתו בהשיחה עם הרב חדקוב שי':
א) ידועה השיטה בהנוגע לבעית השם: ארץ ישראל, או מדינת ישראל. - מדגיש הנני בעית השם, כי אין כאן המדובר, כי אם בהנוגע לקביעות השם -
והיא:
אשר אין בזה מקום לספק, לאחרי שנקבע השם מאז ומקדם על ידי אלקי ישראל, וכנאמר בתורה בנבואת יחזקאל: במראות אלקים הביאני אל ארץ ישראל, (מ, ב) ועוד.
וחכמינו ורבותינו ז"ל במשנתם, בגמרא ובמדרש כן קוראים לארץ קדושה זו (או בשם הארץ - ארץ המיוחדת, וכלשון הכתוב, כי תבואו אל הארץ). ומובן ופשוט אשר, ככל הענינים שנקבעו ע"י בורא עולם ומנהיגו, עניני התורה ומצותי' גם שם זה אין ביד האדם לשנותו או להחליפו בשם מדינת ישראל, ואפילו אם יסכים עליו הרוב - כי אין זה בגדר הצבעה.
ושלילת הצבעה על ענין שבתורה, הרי זה עיקרון פרינציפיוני, ואין זה פלפול סתם אודות תיבה וביטוי. - ישנה גם נקודה בהנוגע לפועל המבליטה החילוק שבין שני השמות, והיא: מלכות הכוזרים (לאחרי שנתגיירו) מדינת ישראל הייתה, אבל לא ארץ ישראל.
ומדייק הנני בכל מקום שמזכירים הדבר בשמי, שיהי' השם נקרא בו בתורה, שם מסורתי זה כשלשת אלפים שנה.
ב) המושג ישוב ארץ ישראל, והמושג שיבת ציון, מובן שנפרדים הם, ומה שישנם מערבים אותם ומחליפים אחד בחבירו, הביא וגם מביא, לכמה בלבולים, מסקנות בלתי נכונות ועוד.
ישוב ארץ ישראל, הוא ענין בתורה ויש אומרים אשר נוהג הוא בזמן הבית וישראל על אדמתם, ויש אומרים שגם בזמן הגלות. שיבת ציון - הוא כפשוטו, ענין הקשור עם הגאולה מן הגלות. וכמובן חל הוא רק לאחרי החורבן, שהרי זהו ענין השיבה.
כי גם מושג זה לא חדש הוא וגם לא זכינו בו מן ההפקר. והוקבע מכבר בתורה (תהלים קכו, א).
ואלו הם דברי המורה הגדול רבנו הרמב"ם בספרו משנה תורה, בהנוגע לשיבת ציון (הלכות מלכים פרק י"א): המלך משיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל כו' התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו', ובסוף הפרק: יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה כו' ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל כו'.
וידועה דייקנותו של הרמב"ם בכל מלה ומלה שבספרו משנה תורה, ובסדר הדברים בקדימה ואיחור. וכאמור הסדר ע"פ פסק דין התורה הוא, שבתחלה יעמוד מלך המשיח ויחזיר המלכות, ואחרי כן יבנה המקדש, ואחרי כן יקבץ נדחי ישראל. וזוהי ההבטחה שבתורה: ושב וקבצך וגו', אם יהי' נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. וכאמור בסעיף הקודם - פסק דין שבתורה אינו ענין להצבעה ולהכרעה על פי דעת הרוב.
כמה מרז"ל ישנם בביסוס ובהרחבת האמור לעיל, אבל בחרתי בפסק דין שבספר הלכה המקובל על כל עמנו בני ישראל, ואשר כאמור מדוייק הוא בתכלית בביטויו ובסדרם.
בודאי למותר להדגיש, הצד השוה אשר בהאמור לעיל, ובמה שנדבר מאז בהנוגע לעבר הירדן (ולגבולות ארץ ישראל בכלל), אשר חלק הוא מארץ ישראל, וחלק מגאולת עם ישראל.
כי אסור וגם אין אפשריות - לוותר על השם ארץ ישראל, אפילו אם מציעים להחליפו בשם מדינת ישראל, אסור וגם אין אפשריות לוותר על הענין דשיבת ציון אפילו אם מציעים להחליפו בענין דישוב ארץ ישראל ואפילו כשהישוב ע"י אלפי אלפים, אסור וגם אין אפשריות - לוותר על חלק מארץ ישראל איזה שיהי', ואפילו אם יסכים על זה הרוב.
והובטחנו אשר דוקא שלילת הוויתור - מקרבת קץ הגלות, גלות הגוף וגלות הנשמה, ותביא, סוף סוף, את הגאולה, גאולתנו ופדות נפשנו.
בכבוד ובברכה.
B"H, 16 Teves, 5718.
Brooklyn, NY.
Mar Pinchas Steinwaks.
Shalom u'Vrachah!
In connection with what Rabbi Chadakov told me regarding his conversation with you, I am now writing this letter, despite the many previous letters on this matter that are still awaiting a response. And we begin with thanks. Acknowledgment of receipt and thanks for your book "Yiden Tzum Gedankn." May it be G‑d's will that, in accordance with the purpose of remembrance—which is to connect a person to the matters he recalls in a way that influences him—the memory of these individuals about whom you write will also influence the readers of the book to continue in the same path they followed in "Yiden Tzum Gedankn," a path of life in the spirit of Yisrael Saba.
Regarding your question—your comment in your conversation with Rabbi Chadakov: a) The approach regarding the issue of naming: Eretz Yisrael or Medinat Yisrael is well known. I emphasize that this is an issue of naming because we are speaking only about establishing a name—and it is clear that there is no room for doubt after this name was established long ago by the G‑d of Israel, as stated in Torah in Yechezkel's prophecy: "Bemar'ot Elokim hevi'ani el Eretz Yisrael" ("In Divine visions He brought me to Eretz Yisrael") (Yechezkel 40:2), and more. Our sages and teachers, of blessed memory, in their teachings—in Gemara and Midrash—also refer to this holy land by this name (or as "the special land," as Scripture says: "Ki tavo'u el ha'aretz"—"When you come into the land"). It is understood and obvious that just as with all matters established by the Creator and Ruler of the world—matters of Torah and its mitzvos—so too this name cannot be changed or replaced by humans with "Medinat Yisrael," even if most agree to it; for this is not subject to a vote. The rejection of voting on a matter from Torah is a fundamental principle; it is not merely an argument about words or expressions. There is also a practical point highlighting the difference between these two names: The kingdom of the Kuzarim (after their conversion) was Medinat Yisrael but not Eretz Yisrael. I am particular everywhere my name is mentioned that it be called by its Torah name—this traditional name for three thousand years.
b) The concept "settling Eretz Yisrael" (yeshuv Eretz Yisrael) and "returning to Zion" (shivat Tzion) are clearly distinct concepts; confusing or substituting one for another has led—and continues to lead—to much confusion and incorrect conclusions. Settling Eretz Yisrael is a matter in Torah; some say it applies during Temple times when Israel dwells on its land, others say even during exile. Shivat Tzion means literally returning from exile—a concept relevant only after destruction since it refers to return. This concept too is neither new nor acquired without precedent; it was already established in Torah (Tehillim 126:1). These are also the words of our great teacher Rambam in Mishneh Torah regarding shivat Tzion (Laws of Kings ch. 11): The King Mashiach will arise and restore Davidic sovereignty to its former state, rebuild the Temple, gather in exiles... The Torah testifies about him as it says: "Veshav Hashem Elokecha et shevutcha v'richamecha v'shav v'kibetzcha..." (Devarim 30:3), and at chapter's end: A king from David's house who studies Torah and fulfills mitzvos like his ancestor David according to both Written and Oral Torah will compel all Israel to follow it... build the Temple on its site... gather exiles... Rambam's precision in every word—and order—is well known. As stated above, according to halachic ruling: first Mashiach arises and restores sovereignty; then he builds the Temple; then gathers exiles. This is G‑d's promise: "V'shav v'kibetzcha... If your outcasts are at the ends of heaven... Hashem will bring you." As stated previously—a halachic ruling from Torah cannot be decided by vote or majority opinion.
There are many statements from our sages supporting what was said above, but I chose a halachic ruling from Mishneh Torah accepted by all our people—which as noted is extremely precise in wording and order.
Certainly it goes without saying—the common denominator between all said above, including what has been discussed since regarding Transjordan (and borders of Eretz Yisrael generally)—that it is part of Eretz Yisrael and part of Israel's redemption. It is forbidden—and impossible—to give up on the name Eretz Yisrael even if offered to replace it with Medinat Yisrael; forbidden—and impossible—to give up on shivat Tzion even if offered instead yeshuv Eretz Yisrael—even if settlement numbers reach thousands upon thousands; forbidden—and impossible—to give up any part of Eretz Yisrael whatsoever—even if most agree. We have been assured that precisely refusing such concessions brings closer the end of exile—both physical exile and spiritual exile—and will ultimately bring redemption: our redemption and salvation.
With honor and blessing.
Summary
The Rebbe teaches that names rooted in Torah carry enduring spiritual significance which cannot be altered by human consensus or political change. Distinguishing between concepts like settlement versus return preserves clarity about our mission and destiny regarding Eretz Yisrael.