ב"ה, כ"ד מנ"א, תשט"ז
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מט"ז מנ"א, בו מעיר:
א) ע"פ המבואר בס' תניא קדישא סוף פרק כ"ב בביאור מאמר רז"ל שגסות הרוח שקולה כע"ז ממש, - איך אפשר לבאר דעת המ"ד אשר ת"ח צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית (סוטה ה, ע"א).
והנה מובן, אשר הערתו אינה על הכתוב בתניא, אלא על ב' מאמרי רז"ל, איך שיפרשו אותם. ובפרט ששניהם בסוגיא אחת שם. וראה ג"כ שו"ע לרבנו הזקן או"ח סי' קנ"ו סעיף ג'.
וישוב דרמינהו הנ"ל הוא - שמה שהת"ח יש בו שמינית שבשמינית הוא מהכרתו במעלת התורה שלומד שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ולא גסות עצמו אפילו לאחר שלמד התורה. משא"כ גסות הרוח הוא כמבואר בתניא שם, והביאור בארוכה בדרך החסידות ימצא בהוספות לתורה אור מגילת אסתר ד"ה ויקח המן סעיף ג' ואילך.
ב) במה שהעיר בתניא פרק כ"ג, והוא דמי שאין תורתו אומנתו צריך להפסיק מאחר שמפסיק ומבטל בלא"ה, ומתמה, דמי שאכל שום כו' יחזור ויוכל שום.
מובן שאינו דומה להנ"ל - כיון שאין ציווי על כאו"א להיות תורתו אומנתו, ואין זה ענין דאכילת שום, אלא כמה סוגים באנשים, ומתאים לזה אופן חיובם בתלמוד תורה. ו"כיון שמבטל בלא"ה" - המדובר בעושה ע"פ תורה, וכמוכח בסוגיא דש"ס שבת (יא, א) - הרי הוא מסוג זה שגם בתפלה חייב. ומבוארים סוגי האנשים - בהלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן פרק ג'. ועיי"ש ג"כ פרק ד' ושייך למ"ש לעיל.
בברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
א. קווינט
מזכיר
נ.ב.
בודאי יודע משלשת השיעורים הידועים - בחומש תהלים ותניא - וישמור עליהם עכ"פ מכאן ולהבא
B"H, 24 Menachem Av, 5716.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In response to your letter from the 16th of Menachem Av, in which you raise: a) Based on what is explained in Sefer Tanya Kadisha at the end of chapter 22 regarding the statement of our Sages that arrogance is equivalent to actual idol worship—how can one explain the opinion that a Torah scholar should possess one-eighth of an eighth (Sotah 5a)? It is understood that your comment is not on what is written in Tanya itself, but rather on both statements of our Sages—how to reconcile them. Especially since both are found in the same sugya there. See also Shulchan Aruch by Rabbeinu HaZaken Orach Chaim section 156:3. The resolution to this apparent contradiction is that the "one-eighth of an eighth" a Torah scholar should have refers to his recognition of the greatness of the Torah he studies—that it is the wisdom and will of the Holy One Blessed Be He—and not personal arrogance even after learning Torah. In contrast, arrogance itself is as explained in Tanya there. A lengthy explanation according to Chassidus can be found in the additions to Torah Or, Megillas Esther, discourse beginning "Vayikach Haman," section 3 and onward.
b) Regarding your comment on Tanya chapter 23—that one whose occupation is not exclusively Torah must interrupt his study since he interrupts and neglects it anyway—and you wonder: "If one ate garlic... should he eat more garlic?" It is clear this case does not resemble the previous one—since there is no command for everyone to make Torah their exclusive occupation; this is not like eating garlic but rather different types among people, and accordingly their obligation in Torah study varies. And "since he neglects anyway"—the discussion concerns someone acting according to Torah law, as shown by the sugya in Shas Shabbat (11a)—he belongs to those who are also obligated in prayer. The types of people are explained in Hilchos Talmud Torah by Rabbeinu HaZaken chapter 3; see also there chapter 4, which relates to what was mentioned above.
With blessing,
In the name of the Rebbe shlita,
A. Kuentz
Secretary
P.S. Surely you know about the three well-known daily study portions—in Chumash, Tehillim, and Tanya—and will keep them from now on at least.
Summary
The Rebbe distinguishes between healthy recognition of Torah's greatness and personal arrogance for scholars, clarifies that not everyone must make Torah their sole pursuit, and encourages maintaining daily study routines.