ב"ה, כ"ט אייר, תשי"ג
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו המהיר מיום כ' אייר, בו מתפלא על מה שכתבתי לו, שענין הפשרות מרחיק את הבע"ב ולא להיפך, וכותב שאם כן הרי צריך הי' שהרבנים הכי אדוקים שיהי' להם הבתי כנסיות היותר מפוארים וכו'.
הנה דבריי הם מיוסדים על: א) מרז"ל (סוטה מא, ב כגירסת הע"י) כל המחניף כו' לסוף נופל בידו. והרי ענין הפשרה זהו מעין חניפה לאותם הבע"ב חפשים מתורה ומצות, ובמילא על-זה קאי מרז"ל הנ"ל, כי לולא הענין דנופל בידם, הנה -
ב) פשוט שפרנסתו של אדם היא תלוי' בהקב"ה ובעניניו של אותו הזקוק לפרנסה, והרי זהו מעיקרי האמונה של איש ואשה הישראלים אשר הקב"ה הוא הזן ומפרנס, והאומר אשר ביד אדם חבירו לקלקל את פרנסתו אף שהקב"ה פסק אחרת, הרי לא לבד שזה היפך האמונה דישראל אלא היפך האמונה דהשגחה בכלל אפילו של אינם יהודים, ויוצא מן הכלל הוא זה שעליו קאי מרז"ל הנ"ל, שאז אין על הקב"ה תלונה במה שנופל הוא במדה ידועה בידי הרשע, היינו שהרשע חפשי להשפיע על פרנסתו.
ג) הקושיא שלו ע"פ שיטה הנ"ל מפני מה אין להרבנים הכי אדוקים הבתכ"נ היותר מפוארים, הרי זו קושיא נושנה, ובלשון הכתוב, מדוע דרך רשעים צלחה, ועיין ג"כ ברכות ז' ע"א, שגם משה רבינו נתקשה ע"ז, ובקש הודיעני נא את דרכיך, וכשיעיין בש"ס הנ"ל ובכמה מקומות בספרים הקדושים, ימצא תירוץ על זה, ואם גם לא ימצא תירוץ, הרי אין זה נוגע לפועל. וכמ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר באחד ממכתביו, שאין כדאי לבלות הזמן על הטפול בהשאלה מדוע דרך רשעים צלחה, וטוב להחזיק בעניני עצמו, וה"ה בנדון דידי', ובכל אופן פשוט בעיני כל איש ומובן שאף שצריך להחזיק בדרכי הטבע ובמילא לדבר ולהשתדל אצל אלו שבהם תלוי קבלת משרה המתאמת, אבל אין זה שבאישים האלה תלוי' פרנסתו, אלא אך ורק מפני שפסקה תוה"ק שאין סומכין על הנס, ובמילא צריך לעשות ענינים בדרכי הטבע לקבל הפרנסה מידם, ובמילא מובן אשר אי אפשר שקיום מצוה והידור מצוה תקלקל ח"ו את ההשפעה מהקב"ה שהוא הוא המצוה את המצוה.
ד) ובנוגע לפועל. הנה לא כתבתי במכתבי שגזירה היא שישאר ב... אלא אך ורק שאין לשלול הצעה זו, ועליו לשקול את כל ההצעות שישנן לפניו ולבחור בהטוב יותר לפניו ולפני ב"ב שי' בגשמיות וברוחניות גם יחד, וכפי הידיעות שכתב אודותם עד עתה, הרי לכאורה בהשקפה שטחית עכ"פ הצעת המשך משרת... יותר טובה בערך השאר, והשי"ת ינחהו בטוב לפניו ולפני כל ב"ב שיחיו בגשמיות וברוחניות.
בברכה.
B"H, 29 Iyar, 5713.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
In response to your prompt letter from the 20th of Iyar, in which you are surprised by what I wrote to you—that the matter of compromises distances the baalebatim and not the opposite—and you write that if so, then the most devout rabbis should have the most magnificent synagogues, etc.
My words are based on: a) The saying of our Sages (Sotah 41b according to the Vilna edition): "Anyone who flatters... ultimately falls into their hands." The idea of compromise is a form of flattery to those baalebatim who are distant from Torah and mitzvos. Therefore, this teaching applies here; for if not for the matter of falling into their hands—b) It is clear that a person's livelihood depends on the Holy One Blessed Be He and on matters concerning the one who needs sustenance. This is a fundamental belief for every Jewish man and woman: that Hashem is the One Who nourishes and sustains. To say that another person can harm one's livelihood even if Hashem decreed otherwise is not only contrary to Jewish faith but even to general belief in Divine Providence—even among non-Jews. Such a person is an exception about whom our Sages spoke above: then there is no complaint against Hashem when he falls to some degree into the hands of the wicked—that is, when the wicked person has free rein to affect his livelihood.
c) Your question based on this approach—why don't the most devout rabbis have the most beautiful synagogues—is an old question. In scriptural language: "Why does the way of the wicked prosper?" (see also Berachos 7a), even Moshe Rabbeinu struggled with this and asked: "Show me now Your ways." If you study that Gemara and several places in holy books, you'll find answers; but even if you do not find an answer, it does not affect practical action. As my father-in-law, the previous Rebbe, wrote in one of his letters: it is not worthwhile to waste time dealing with why the way of the wicked prospers; it is better to focus on one's own matters. The same applies here. In any case, it is obvious and understood by everyone that although one must act through natural means—speaking and making efforts with those upon whom receiving a suitable position depends—one's livelihood does not depend on these people but only because Torah says we do not rely on miracles; therefore one must act through natural means to receive sustenance from them. It follows that fulfilling mitzvos or enhancing mitzvah observance cannot possibly harm G‑d's blessing—which comes from Him Who commands us regarding mitzvos.
d) Regarding practical action: I did not write in my letter that it is decreed you must remain at [your current place], but only that this option should not be dismissed out of hand. You should weigh all available offers and choose what seems best for yourself and your family both materially and spiritually. Based on what you've written so far, at least superficially it appears that continuing your current position seems better than other options. May Hashem guide you for good—for yourself and all your family—in both material and spiritual matters.
Summary
The Rebbe teaches that true trust in G‑d means refusing to compromise Torah values for material gain; one's livelihood comes from Hashem alone. Decisions should be made considering both spiritual and material well-being while maintaining faith in Divine Providence.