ב"ה, י"ב אדר, תשי"ג
ברוקלין.
שלום וברכה!
...ועל של עתה באתי שמוסג"פ העתק המענה למר... וכנראה שהוא מיואש בעצמו ועיקר הסיבה בזה הוא מה שלדעתו אין אנ"ש מקרבין אותו וכנראה שאין משתדלים כפי הדרוש בטובתו.
והנה איני נכנס בעובי הענין אודות הסיבה שגרמה לזה אבל בכל אופן הוא היפך כוונת נשיאינו רבוה"ק שדרשו בכל תוקף ענין האחדות בין אנ"ש שי' וא"כ עאכו"כ לאלו שאינם מאנ"ש געבארענע אבל נעשו געווארענע חסידים וכידוע המשל במדרש (במדב"ר פ"ח, ב)[1] איך שצריך לקרב את הצבי המסתפח על העדר יותר מהשיות הנמצאות מכבר בהעדר והאריכות אך למותר...
מוסג"פ קונ' שהו"ל.
בברכת פורים שמח.
- 1 לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ צֹאן, וְהָיְתָה יוֹצֵאת בַּשָֹּׂדֶה וְנִכְנֶסֶת בָּעֶרֶב, כֵּן בְּכָל יוֹם, פַּעַם אֶחָד נִכְנַס צְבִי אֶחָד עִם הַצֹּאן הָלַךְ לוֹ אֵצֶל הָעִזִּים הָיָה רוֹעֶה עִמָּהֶם, נִכְנְסָה הַצֹּאן לַדִּיר, נִכְנַס עִמָּהֶם, יָצָאת לִרְעוֹת יָצָא עִמָּהֶם, אָמְרוּ לַמֶּלֶךְ הַצְּבִי הַזֶּה נִלְוֶה עִם הַצֹּאן, וְהוּא רוֹעֶה עִמָּהֶם, כָּל יוֹם וָיוֹם יוֹצֵא עִמָּהֶם וְנִכְנָס עִמָּהֶם, הָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ, בִּזְּמַן שֶׁהוּא יוֹצֵא לַשָֹּׂדֶה הָיָה מְפַקֵּד מִרְעֶה יָפֶה לִרְצוֹנוֹ, לֹא יַכֶּה אָדָם אוֹתוֹ הִזָּהֲרוּ בּוֹ, וְאַף כְּשֶׁהוּא נִכְנָס עִם הַצֹּאן הָיָה אוֹמֵר לָהֶם תְּנוּ לוֹ וְיִשְׁתֶּה, וְהָיָה אוֹהֲבוֹ הַרְבֵּה, אָמְרוּ לוֹ מָרִי כַּמָּה תְּיָשִׁים יֵשׁ לָךְ כַּמָּה כְּבָשִׂים יֵשׁ לָךְ כַמָּה גְּדָיִים יֵשׁ לָךְ, וְאֵין אַתּ מַזְהִירֵנוּ, וְעַל הַצְּבִי הַזֶּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם אַתְּ מְצַוֵּנוּ. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, הַצֹּאן רוֹצָה וְלֹא רוֹצָה, כָּךְ הִיא דַּרְכָּהּ לִרְעוֹת בַּשָֹּׂדֶה כָּל הַיּוֹם וְלָעֶרֶב לָבוֹא לִישֹׁן בְּתוֹךְ הַדִּיר, הַצְּבָיִים בַּמִּדְבָּר הֵם יְשֵׁנִים, אֵין דַּרְכָּם לִכָּנֵס לְיִשּׁוּב בְּנֵי אָדָם, לֹא נַחֲזִיק טוֹבָה לָזֶה שֶׁהִנִּיחַ כָּל הַמִּדְבָּר הָרָחָב הַגָּדוֹל בִּמְקוֹם כָּל הַחַיּוֹת וּבָא וְעָמַד בֶּחָצֵר. כָּךְ אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְהַחֲזִיק טוֹבָה לַגֵּר שֶׁהִנִּיחַ מִשְׁפַּחְתּוֹ וּבֵית אָבִיו וְהִנִּיחַ אֻמָּתוֹ וְכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וּבָא לוֹ אֶצְלֵנוּ. לָכֵן הִרְבָּה עָלָיו שְׁמִירָה, שֶׁהִזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַצְמָם מֵהֶם שֶׁלֹא יַזִּיקוּ לָהֶם
B"H, 12 Adar, 5713.
Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
...And regarding the current matter, I am enclosing a copy of the response to Mr... It appears he is despondent, mainly because he feels that Anash are not drawing him close and seemingly are not sufficiently concerned for his well-being. I am not delving into the root cause of this situation, but in any case, it is contrary to the intention of our Rebbeim, our holy leaders, who strongly demanded unity among Anash. All the more so regarding those who are not "born Anash," but have become Chassidim. As is known from the parable in the Midrash (Bamidbar Rabbah 8:2) about how one must draw close the deer that joins the flock even more than those sheep already present in the flock—and further elaboration is unnecessary...
I am enclosing a booklet that was published.
With blessings for a joyous Purim.
Summary
The Rebbe teaches that unity within Anash is vital and stresses an even greater responsibility to warmly welcome those who join from outside. Like the deer in the Midrashic parable, newcomers deserve special care and encouragement as they integrate into the community.