אלמלא בגדי כהונה,
אלמלא בגדי כהונה - שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל:
לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.
רבי שמואל בר נחמני אמר דבי ר"ש תנא: בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן,
שגורדין אותן כברייתן מכליהן - כשהיו חותכין אותן בגרדין שלהן מתוך כלי אריגתן היו עושים כברייתן חלולין כדרך לבישתן ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחתכה למדת הלבוש ולתפור במחט:
ומשרדין מהן כלום.
ומשרדין מהם כלום - ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן וזהו לשון שרד:
מאי היא?
מאי היא - אותו שיור:
ריש לקיש אמר: אלו מעשה מחט.
אלו מעשה מחט - מקצתו היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט:
מיתיבי: בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט, אלא מעשה אורג, שנאמר: (שמות כח, לב) מעשה אורג.
אמר אביי: לא נצרכה אלא לבית יד שלהם.
כדתניא: בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה, ונדבקת עם הבגד, ומגעת עד פיסת היד.
אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל.
שלש ארונות - שנאמר מבית ומחוץ תצפנו ושל עץ באמצע והושיבו בתוך של זהב וחזר ונתן של זהב שני בתוך של עץ וחיפה שפתו העליונה בזהב נמצא מצופה מבית ומחוץ:
אמצעי של עץ, תשעה.
תשעה - גבהו תשעה טפחים מבחוץ שנאמר אמה וחצי קומתו (שמות כה) ורגלים לא היו לו אלא עץ חלול היה:
פנימי של זהב, שמונה.
פנימי של זהב ח' - טפחים גבהו מבחוץ עם עובי שוליו ועובי שולי העץ של אמצעי טפח נמצא פנימי ממלא חללו של אמצעי:
חיצון,
וחיצון - של זהב:
עשרה[1] ומשהו.
י' ומשהו - תשעה כנגד גובה האמצעי ומשהו עובי שולי זהב של חיצון וטפח עשירי עולה למול עובי הכפורת שהוא טפח ומכסה חיבור הכפורת והארון:
והתניא: אחד עשר ומשהו?
והתניא אחד עשר ומשהו - ומשני הא כמאן דאמר יש בעובי שולי הזהב טפח כאשר יש בעובי שולי העץ:
לא קשיא, הא כמ"ד יש בעביו טפח, הא כמ"ד אין בעביו טפח.
הא כמאן דאמר אין בעוביו טפח - אלא משהו ולא ידענא היכא איפליגו בה:
ומאי משהו - דקתני בברייתא בתרייתא:
זיר.
זיר - העולה היה עודף למעלה על עובי הכפורת משהו בגובה החיצון להיות זר לכפורת סביב ומשהו דקאמר רב יהודה בעובי שולי החיצון קאמר ובזר לא איירי כלל:
א"ר יוחנן: שלשה זירים הן, של מזבח, ושל ארון, ושל שלחן.
שלשה זירין - נעשו בכלי הקודש של מזבח סימן לכתר כהונה ושל ארון סימן לכתר תורה ושל שולחן סימן לכתר מלכות שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים:
של מזבח, זכה אהרן ונטלו. של שלחן, זכה דוד[2] ונטלו.
הכי גרסינן של מזבח זכה אהרן ונטלו של שולחן זכה דוד ונטלו - שהכהונה נתנה לאהרן ברית מלח (במדבר יח) וכן המלכות לדוד ולזרעו (תהלים יח):
של ארון, עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח[3] יבא ויקח.
שמא תאמר: פחות הוא?
ת"ל: (משלי ח, טו) בי מלכים ימלוכו.
בי מלכים ימלוכו - וגדול הממליך מן המלך והתורה אמרה מקרא זה:
רבי יוחנן רמי: כתיב זר, וקרינן זיר.
זכה, נעשית לו זיר.
זכה - ללמוד לשמה ולקיימה:
לא זכה, זרה הימנו.
זרה - משתכחת ממנו:
ר' יוחנן רמי: כתיב: (דברים י, א) ועשית לך ארון עץ, וכתיב: (שמות כה, י) ועשו ארון עצי שטים.
מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו.
מצווין לעשות מלאכתו - שהארון בתחילה הטיל הכתוב המלאכה על משה ואח"כ הטילו על הציבור ואע"ג דקראי לאו בהאי סידרא כתיבי אסמכתא בעלמא הוא דקאמר:
(שמות כה, יא) מבית ומחוץ תצפנו.
אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו, אינו תלמיד חכם.
אביי ואיתימא רבה בר עולא [אמר]: נקרא נתעב.
שנאמר: (איוב טו, טז) אף כי נתעב ונאלח, איש שותה כמים עולה.
איש שותה - תורה כמים ויש בו עולה:
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מאי דכתיב: (משלי יז, טז) למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה, ולב אין?
אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים, שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים.
מכריז ר' ינאי: חבל על דלית ליה דרתא,
דרתא - חצר:
ותרעא לדרתיה עביד.
ותרעא לדרתיה עביד - שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים:
אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, לא תירתון תרתי גיהנם.
תרתי גיהנם - להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה ולא תקיימוה ותירשו גיהנם במותכם ובחייכם לא נהניתם בעולמכם:
אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה?
זכה, נעשית לו סם חיים. לא זכה, נעשית לו סם מיתה.
והיינו דאמר רבא: דאומן לה, סמא דחייא. דלא אומן לה, סמא דמותא.
אמר רבי שמואל בר נחמני רבי יונתן רמי: כתיב: (תהילים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב, וכתיב: (תהילים יח, לא) אמרת ה' צרופה.
זכה, משמחתו. לא זכה, צורפתו.
צורפתו - ביסורין ובגיהנם:
ריש לקיש אמר: מגופיה דקרא נפקא, זכה, צורפתו לחיים. לא זכה, צורפתו למיתה.
(תהילים יט, י) יראת ה' טהורה עומדת לעד.
אמר רבי חנינא: זה הלומד תורה בטהרה.
מאי היא?
נושא אשה, ואחר כך לומד תורה.
נושא אשה - ניצול מהרהור עבירה:
עדות ה' נאמנה.
אמר רבי חייא בר אבא: נאמנה היא להעיד בלומדיה.
להעיד בלומדיה - מי קיים ומי לא קיים:
(שמות כו, לו) מעשה רוקם, (שמות כו) מעשה חושב.
אמר רבי אלעזר: שרוקמין במקום שחושבין.
שרוקמין במקום שחושבים - בתחילה מתקן הצורה על הבגד על ידי צבע ואחר כך רוקמה במחט:
תנא משמיה דרבי נחמיה: רוקם - מעשה מחט, לפיכך פרצוף אחד[4].
חושב - מעשה אורג, לפיכך שני פרצופות:
חושב מעשה אורג - שיש לה ליריעה שתי קירות ושתי צורות על שתי קירותיה אין דומות זו לזו פעמים שמצד זה ארי ומצד זה נשר כמו לחגורות של משי והיינו ב' פרצופים אבל רוקם כצורתו מכאן כך צורתו מכאן:
באלו נשאלין באורים ותומים:
כי אתא רב דימי אמר: בגדים שכהן גדול משמש בהן, משוח מלחמה
משוח מלחמה - כהן שמשחוהו למלחמה לדבר דברי מערכי המלחמה שנאמר ונגש הכהן ודבר אל העם (דברים כ):
משמש בהן.
משמש בהן - אם בא לעבוד בבית המקדש לובש ח' בגדים:
שנאמר: (שמות כט, כט) ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו.
יהיו לבניו אחריו - האי אחריו קרא יתירא הוא למדרש בה כל גדולות נוהגות בזרעו אחריו ומשוח מלחמה גדולה היא:
למי שבא בגדולה אחריו.
מתיב רב אדא בר אהבה, ואמרי לה כדי: יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו, כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו.
יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו וכו' - יכול תהא גדולת משוח מלחמה ירושה להיות בנו קודם לכל אדם כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו רישא דברייתא הכי תניא לה בת"כ גבי עשירית האיפה והכהן המשיח אין לי אלא משיח מרובה בגדים מניין תלמוד לומר והכהן יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה תלמוד לומר תחתיו מבניו מי שבנו עומד תחתיו יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו תלמוד לומר שבעת ימים ילבשם הכהן וגו' יצא זה שאין ראוי לבוא אל אהל מועד לכפר בקודש וגבי כהן גדול תניא בדוכתא אחריתי בתורת כהנים לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם יכול אף על פי שאין וממלא את מקומו ת"ל ואשר ימלא: