יז ְועָשִׂ֥יתָ כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אׇרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רׇחְבָּֽהּ׃
(יז)
כַּפֹּרֶת – כִּסּוּי עַל הָאָרוֹן, שֶׁהָיָה פָתוּחַ מִלְמַעְלָה, וּמַנִּיחוֹ עָלָיו כְּמִין דַּף.
אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ – כְּאָרְכּוֹ שֶׁל אָרוֹן, וְרָחְבָּהּ כְּרָחְבּוֹ שֶׁל אָרוֹן, וּמֻנַּחַת עַל עֳבִי הַכְּתָלִים אַרְבַּעְתָּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן שִׁיעוּר לְעָבְיָהּ, פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה עָבְיָהּ טֶפַח (סוכה ה' ע"א).
יח וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃
(יח) כְּרֻבִים – דְּמוּת פַּרְצוּף תִּינוֹק לָהֶם (סוכה ה' ע"ב).
מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה – שֶׁלֹּא תַעֲשֵׂם בִּפְנֵי עַצְמָם, וּתְחַבְּרֵם בְּרָאשֵׁי הַכַּפֹּרֶת לְאַחַר עֲשִׂיָּתָם, כְּמַעֲשֵׂה צוֹרְפִים שֶׁקּוֹרִין שולדי"ץ [soldez = מולחמים[91]]. אֶלָּא הַטֵּל זָהָב הַרְבֵּה בִּתְחִלַּת עֲשִׂיַּת הַכַּפֹּרֶת, וְהַכֵּה בְּפַטִּישׁ וּבְקוֹרְנָס בָּאֶמְצַע, וְרָאשִׁין בּוֹלְטִין לְמַעְלָה, וְצַיֵּר הַכְּרוּבִים בִּבְלִיטַת קְצוֹתָיו.
מִקְשָׁה – בטידי"ץ [batediz = עשוי בהכאה[92]] בְּלַעַ"ז. כְּמוֹ "דָּא לְדָא נָקְשָׁן" (דניאל ה,ו).
קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת – רָאשֵׁי הַכַּפּוֹרֶת.
יט וַ֠עֲשֵׂ֠ה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו׃
(יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה – שֶׁלֹּא תֹאמַר שְׁנַיִם כְּרוּבִים לְכָל קָצֶה וְקָצֶה, לְכָךְ הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ: "כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה".
מִן הַכַּפֹּרֶת – עַצְמָהּ תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרוּבִים. זֶהוּ פֵרוּשׁוֹ שֶׁל "מִקְשָׁה תַּעֲשֶֹה אוֹתָם", שֶׁלֹּא תַעֲשֵׂם בִּפְנֵי עַצְמָם וּתְחַבְּרֵם לַכַּפֹּרֶת.
כ וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶ֨ל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃
(כ) פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם – שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה כַנְפֵיהֶם שׁוֹכְבִים, אֶלָּא פְרוּשִׂים וּגְבוֹהִים לְמַעְלָה אֵצֶל רָאשֵׁיהֶם, שֶׁיְּהֵא עֲשָׂרָה טְפָחִים בֶּחָלָל שֶׁבֵּין הַכְּנָפַיִם לַכַּפֹּרֶת, כִּדְאִיתָא בְּסֻכָּה (ה' ע"ב).
כא וְנָתַתָּ֧ אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָ֑עְלָה וְאֶל־הָ֣אָרֹ֔ן תִּתֵּן֙ אֶת־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃
(כא) וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת – לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה נִכְפַּל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר "וְנָתַתָּ אֶל הָאָרוֹן אֵת הָעֵדֻת" (לעיל פסוק טז)?! וְיֵשׁ לוֹמַר שֶׁבָּא לְלַמֵּד שֶׁבְּעוֹדוֹ אָרוֹן לְבַדּוֹ, בְּלֹא כַפֹּרֶת, יִתֵּן תְּחִלָּה הָעֵדוּת לְתוֹכוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן אֶת הַכַּפּוֹרֶת עָלָיו (ירושלמי שקלים ו,א). [ביאור] וְכֵן מָצִינוּ כְּשֶׁהֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, נֶאֱמַר (להלן מ,כ): "וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדוּת אֶל הָאָרוֹן", וְאַחַר כָּךְ: "וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרוֹן מִלְמָעְלָה".
[רא"ם: כי פי': "ואל הארון תתן את העדות" - וקודם זה תתן העדות. דאל"כ: "ונתת אל הארון את העדות" מיבעי ליה. וכ"כ החכם ראב"ע: ואל הארון כמשפט הלשון וכבר היית נותן העדות בארון ואחר כך תשים הכפרת עליו. הנה שמשפט הלשון מורה בזה. ולכן מה שטען הרמב"ן ז"ל על זה ואמר ואם היה זה צואה משמעו יותר שאחר שיתן הכפרת על הארון כאשר אמר יתן בארון את העדות כי ארון יקרא גם בהיות הכפרת עליו משפט - הלשון עומד ננגדו: ]
כב וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֮ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כׇּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(כב) וְנוֹעַדְתִּי – כְּשֶׁאֶקְבַּע מוֹעֵד לְךָ לְדַבֵּר עִמְּךָ, אוֹתוֹ מָקוֹם אֶקְבַּע לַמּוֹעֵד, שֶׁאָבֹא שָׁם לְדַבֵּר אֵלֶיךָ.
וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת – וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (ויקרא א,א): "וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר", זֶה הַמִּשְׁכָּן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת. נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְתוּבִים מַכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם (במדבר ז,פט): "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד... וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת..." – מֹשֶׁה הָיָה נִכְנָס לַמִּשְׁכָּן, וְכֵיוָן שֶׁבָּא בְתוֹךְ הַפֶּתַח קוֹל יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם לְבֵין הַכְּרוּבִים, וּמִשָּׁם יוֹצֵא וְנִשְׁמַע לְמֹשֶׁה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי וָי"ו זוֹ יְתֵרָה וּטְפֵלָה, וְכָמוֹהוּ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא. וְכֹה תִפָּתֵר: וְאֵת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר עִמְּךָ שָׁם "אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" הוּא.
כג וְעָשִׂ֥יתָ שֻׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אׇרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃
(כג) קוֹמָתוֹ – גּוֹבַהּ רַגְלָיו עִם עֳבִי הַשֻּׁלְחָן.
כד וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃
(כד) זֵר זָהָב – סִימָן לְכֶתֶר מַלְכוּת (יומא ע"ב ע"ב), שֶׁהַשֻּׁלְחָן שֵׁם עֹשֶׁר וּגְדֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים "שֻׁלְחַן מְלָכִים" (יבמות כ"ד ע"ב).
כה וְעָשִׂ֨יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וְעָשִׂ֧יתָ זֵר־זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב׃
(כה) מִסְגֶּרֶת – כְּתַרְגוּמוֹ: "גְּדָנְפָא". וְנֶחְלְקוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בַּדָּבָר: יֵשׁ אוֹמְרִים לְמַעְלָה הָיְתָה סָבִיב לַשֻּׁלְחָן, כְּמוֹ לְבִזְבְּזִין שֶׁבִּשְׂפַת שֻׁלְחַן שָׂרִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְמַטָּה הָיְתָה תְקוּעָה מֵרֶגֶל לְרֶגֶל בְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשֻּׁלְחָן, וְדַף הַשֻּׁלְחָן שׁוֹכֵב עַל אוֹתָהּ מִסְגֶּרֶת (מנחות צ"ו ע"ב).
וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ – הוּא זֵר הָאָמוּר לְמַעְלָה, וּפֵרַשׁ לְךָ כַּאן שֶׁעַל הַמִּסְגֶּרֶת הָיָה.
כו וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֙ אֶת־הַטַּבָּעֹ֔ת עַ֚ל אַרְבַּ֣ע הַפֵּאֹ֔ת אֲשֶׁ֖ר לְאַרְבַּ֥ע רַגְלָֽיו׃
כז לְעֻמַּת֙ הַמִּסְגֶּ֔רֶת תִּהְיֶ֖יןָ הַטַּבָּעֹ֑ת לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֖את אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃
(כז) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעוֹת – בָּרַגְלַיִם, תְּקוּעוֹת כְּנֶגֶד רָאשֵׁי הַמִּסְגֶרֶת.
לְבָתִּים לְבַדִּים – אוֹתָן טַבָּעוֹת יִהְיוּ בָתִּים לְהַכְנִיס בָּהֶן הַבַּדִּים.
לְבָתִּים – לְצוֹרֶךְ בָּתִּים.
לְבַדִּים – כְּתַרְגּוּמוֹ: "אַתְרָא לַאֲרִיחַיָּא".
כח וְעָשִׂ֤יתָ אֶת־הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָ֑ב וְנִשָּׂא־בָ֖ם אֶת־הַשֻּׁלְחָֽן׃
(כח) וְנִשָּׂא בָם – לְשׁוֹן נִפְעַל: יִהְיֶה נִשָּׂא בָם אֶת הַשֻּׁלְחָן.
כט וְעָשִׂ֨יתָ קְּעָרֹתָ֜יו וְכַפֹּתָ֗יו וּקְשׂוֹתָיו֙ וּמְנַקִּיֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֥ב טָה֖וֹר תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם׃
(כט) וְעָשִׂיתָ קְּעָרוֹתָיו וְכַפּוֹתָיו – "קְעָרוֹתָיו", זֶה דְפוּס שֶׁהָיָה עָשׂוּי כִּדְפוּס הַלֶּחֶם (מנחות צ"ז ע"א). וְהַלֶּחֶם הָיָה עָשׂוּי כְּמִין תֵּבָה פְרוּצָה מִשְׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ, שׁוּלַיִם לוֹ לְמַטָּה (מנחות צ"ד ע"ב). וְקוֹפֵל מִכַּאן וּמִכַּאן כְּלַפֵּי מַעְלָה כְּמִין כּוֹתָלִים. וּלְכָךְ קָרוּי "לֶחֶם הַפָּנִים", שֶׁיֵּשׁ לוֹ פָנִים רוֹאִין לְכַאן וּלְכַאן לְצִדֵּי הַבַּיִת מִזֶּה וּמִזֶּה. וְנוֹתֵן אָרְכּוֹ לְרָחְבּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, וְכוֹתָלָיו זְקוּפִים כְּנֶגֶד שְׂפַת הַשֻּׁלְחָן. וְהָיָה עָשׂוּי לוֹ דְּפוּס זָהָב וּדְפוּס בַּרְזֶל: בְּשֶׁל בַּרְזֶל הוּא נֶאֱפֶה, וּכְשֶׁמּוֹצִיאוֹ מִן הַתַּנּוּר נוֹתְנוֹ בְשֶׁל זָהָב עַד לְמָחָר, בְּשַׁבָּת, שֶׁמְּסַדְּרוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן. וְאוֹתוֹ דְּפוּס קָרוּי "קְעָרָה" (מנחות צ"ז ע"א).
וְכַפּוֹתָיו – בָּזִיכִין שֶׁנּוֹתְנִין בָּהֶם לְבוֹנָה. שְׁתַּיִם הָיוּ לִשְׁנֵי קֻמְצֵי לְבוֹנָה שֶׁנּוֹתְנִין עַל שְׁתֵּי הַמַּעֲרָכוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד,ז): "וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבוֹנָה זַכָּה" (מנחות צ"ז ע"א).
וּקְשׂוֹתָיו – הֵן כְּמִין חֲצָאֵי קָנִים חֲלוּלִים הַנִּסְדָּקִין לְאָרְכָּן (מנחות צ"ו ע"א). דֻּגְמָתָן עוֹשֶׂה שֶׁל זָהָב, וּמְסַדֵּר שְׁלוֹשָׁה עַל רֹאשׁ כָּל לֶחֶם, שֶׁיֵּשֶׁב לֶחֶם הָאֶחָד עַל גַּבֵּי אוֹתָן הַקָּנִים, וּמַבְדִּילִין בֵּין לֶחֶם לְלֶחֶם כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס הָרוּחַ בֵּינֵיהֶם וְלֹא יִתְעַפְּשׁוּ. וּבְלָשׁוֹן עֲרָבִי כָּל דָּבָר חָלוּל קָרוּי קסו"א.
וּמְנַקִּיּוֹתָיו – תַּרְגּוּמוֹ "וּמְכִילָתֵיהּ", הֵן סְנִיפִים כְּמִין יְתֵדוֹת זָהָב, עוֹמְדִין בָּאָרֶץ וּגְבוֹהִים עַד לְמַעְלָה מִן הַשֻּׁלְחָן הַרְבֵּה, כְּנֶגֶד גּוֹבַהּ מַעֲרֶכֶת הַלֶּחֶם. וּמְפֻצָּלִים שִׁשָּׁה פִצּוּלִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְרָאשֵׁי הַקָּנִים שֶׁבֵּין לֶחֶם לְלֶחֶם סְמוּכִין עַל אוֹתָן פִּצּוּלִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְבַּד מַשָּׂא הַלֶּחֶם הָעֶלְיוֹנִים עַל הַתַּחְתּוֹנִים וְיִשָּׁבְרוּ. וּלְשׁוֹן "מְכִילָתֵיה" – סוֹבְלוֹתָיו, כְּמוֹ: "נִלְאֵיתִי הָכִיל" (ירמיהו ו,יא). אֲבָל לְשׁוֹן "מְנַקִּיּוֹת" אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיךְ נוֹפֵל עַל סְנִיפִין. וְיֵשׁ מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים: "קְשׂוֹתָיו" אֵלּוּ סְנִיפִין, שֶׁמַּקְשִׁין אוֹתוֹ וּמַחֲזִיקִים אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר. "וּמְנַקִּיּוֹתָיו" אֵלּוּ הַקָּנִים, שֶׁמְּנַקִּין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִתְעַפֵּשׁ (מנחות צ"ז ע"א). אֲבָל אוּנְקְלוּס, שֶׁתִּרְגֵּם "וּמְכִילָתֵיהּ", הָיָה שׁוֹנֶה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר "מְנַקִּיּוֹת" הֵן סְנִיפִין.
אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן – אֲשֶׁר יְכֻסֶּה בָהֶן. וְעַל קְשֹׂתָיו הוּא אוֹמֵר "אֲשֶׁר יֻסַּךְ", שֶׁהָיוּ עָלָיו כְּמִין סְכַךְ וְכִסּוּי. וְכֵן בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (במדבר ד,ז): "וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ". וְזֶה וְזֶה, "יֻסַּךְ" וְ"הַנֶּסֶךְ", לְשׁוֹן סְכַךְ וְכִסּוּי הֵם.
ל וְנָתַתָּ֧ עַֽל־הַשֻּׁלְחָ֛ן לֶ֥חֶם פָּנִ֖ים לְפָנַ֥י תָּמִֽיד׃
(ל) לֶחֶם פָּנִים – שֶׁהָיוּ לוֹ פָּנִים כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וּמִנְיַן הַלֶּחֶם וְסֵדֶר מַעַרְכוֹתָיו מְפֹרָשִׁים בֶּ"אֱמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים" (ויקרא כד,ה-ט).