ב"ה
, מוצאי שבת, ב' דר"ח אדר ראשון — שנה השביעית, ה'תשל"ג
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת המכתבים וכו'
כבר
נדבר
כמה פעמים במשך השנה ע"ד נקודה המיוחדת של שנה זו - שתוכנה וכמה מעניני' קשורים ביום השבת:
כל השנה כולה - שנה השביעית - עלי' נאמר שבת שבתון יהי' לארץ שבת להוי',
ראש השנה, שבו
נידונים
ונקבעים מאורעות כל ימי השנה - חל להיות בשבת,
ר"ה
לדא"ח אשר הנחילונו אבותינו הק' זצוקללה"ה נ"ע זי"ע והיא היא תורת הבעש"ט ז"ל - יט כסלו - חל להיות בשבת,
יום
הסתלקות של נשיא דורנו - כ"ק מו"ח אדמו"ר - יו"ד שבט - חל להיות בשבת,
ובהיותה
שנה
מעוברת - הרי ראש ותחלת
חדש
העבור - חל להיות בשבת.
והנה
ענין העיבור בכללותו - שעל ידו משלימים את החסר (במספר הימים - ביחס לשנת החמה) במשך שנים שעברו וגם מוסיפים כמה ימים על ימי שנת החמה.
ענין יום השבת הוא - מנוחה ועונג וכמש"נ וקראת לשבת עונג
וכל
פעולות האדם בו ועניניו ה"ה מתוך עונג ובאופן דעונג.
ויה"ר שכהנ"ל יעורר את כאו"א, בתוככי כלל ישראל, ועד שיצליח למלאות את כל החסר במשך כל ימי חייו ולהשלימו ולהוסיף עליו, הולך והוסיף ואור
וע"פ הציווי להלך אחר מדותיו של הקב"ה שמהם:
וצדקתך
אלקים עד מרום גו' ומתהומות הארץ גו',
להאיר בעניני מרום (תומ"צ) ובעניני תהום (עוה"ז הגשמי והחומרי ממש שאין תחתון למטה ממנו),
ולעשות כ"ז מתוך מנוחה ועונג אמיתיים,
עדי נזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה
עלי' נאמר
: בשובה ונחת תושעון.
בברכה,
מ. שניאורסאהן
***
מאשר
הנני קבלת המכתבים, וז"ע -
כרך הי"ד
. ואין גומרין עליו (וקודמיו) את ההלל וכו'. ורק אחת
להעיר
- שהדיוק (באיכות) בשלימות שלו - הוא שעכב
וביותר
ההו"ל דשלאחריו (כמות ואיכות - וגם איכות
דכל יד
כרכים שהו"ל כבר, כמובן). ופשוט שלא לדרשא קאתינא וכו'.
- ע"פ הדיוק
לסיים
בדבר טוב -
כדאי הי' להעתיק
"
ובהבטחות נאמר
כו'" (ע' תשנה) - לסוף הערך. ואת"ל - בלאה"כ
שם
מקומו ובכותרת ח"ר
לעת"ל
(ובתיבת נח).
- ולהעיר מפי' הראגוצובי בזה. ועייג"כ צ"צ לתילים צב, א.
הפ"נ יקראו, בל"נ, עה"צ.
בברכה להצלחה רבה בעבוה"ק בערכי התלמוד ומתוך בריאות,
***
מאשר
הנני קבלת המכתב ממוצש"ק וארא וכן הפ"נ ליום ההילולא שיקרא עה"צ הק'.
ההמשך ד"תפארת בחורים"?
***
מאשר
הנני קבלת הספר
"יקאַטרונסלאַב"
, ות"ח ת"ח. ומצו"ב להוצאות המשלוח וכו'.
יציאת בנו שי' לחו"ל - אין נראית לי. וק"ל.
בכבוד ובברכה.
***
בברכת
הצלחה מיוחדת בעריכת
המפתחות
וכו'.
***
בוודאי
יש "פעולה נמשכת" בקשר עם הכינוס.
***
במענה
לשאלתה – תמשיך אצל הרופא שיש לה אימון יותר בו.
מוצאי שבת
: ראה טושו"ע או"ח ס"ש שבמוצ"ש
מלווין
את (היינו שנמצאין עם) השבת.
אדר ראשון
: ע"ד הקבלה - ראה לקוטי לוי יצחק למג"א (צט, א).
כבר נדבר
: ראה ג"כ המכתבים לר"ה ודוא"ו בתשרי, תשל"ג.
עלי' נאמר . . שבת להוי'
: בהר כה, ד. ובפרש"י (שם, ב) כשם שנאמר בשבת בראשית. וראה טעהמ"צ להאריז"ל פ' בהר ובמקומות המקבילים.
יהי' לארץ
: כנס"י (ראה כתבי האריז"ל שם) מקור נש"י (תו"א בתחלתו; ס"פ שמות ועוד). וראה תורת הבעש"ט עה"פ כי תהיו אתם ארץ חפץ (היום יום, יז אייר).
נידונים ונקבעים
: כיחס הראש לכל האברים. וראה לקו"ת ד"ה והי' גו' בשופר גדול.
ר"ה . . ז"ל
: מכתב כ"ק אדנ"ע (מבוא לקונטרס ומעין ע' יז).
יום הסתלקות
: ראה אגה"ק סי' כח: מתגלה ומאיר כו' בעת פטירתו כו' ופועל ישועות בקרב הארץ. וראה סידור סד"ה אתה הצבת וסד"ה עד הגל.
ותחלת חדש
: משא"כ א' דר"ח שהוא למ"ד דחדש שלפניו (טושו"ע או"ח סתכ"ז. שו"ע אדה"ז או"ח סנ"ה סעי' יג).
חדש העבור
: אדר ראשון: רש"י ותוס' ר"ה (יט, ב). ירוש' מגילה (פ"א, ה"ה. הובא בתוס' שם). שו"ע או"ח סנ"ה ס"י (וצע"ג שלא הביאו אדה"ז בשולחנו שם. ויתרה מזו שבסעיף יב בשולחנו
השמיט
התיבות
ושנת העיבור בת יג חודש
. ואולי רצה להביאם בסי' תכ"ח או תרפ"ה, תרצ"ז. וראה סרפ"ד סו"ס יג שכ' "כמ"ש בס' תכ"ח". ואכ"מ).
וגם מוסיפים
: ואפילו בשנת ג' למחזור (וכיו"ב) - הרי באדר (שאז מעברים) חסר רק כז יום לערך (ראה רמב"ם הל' קדה"ח פ"ו, הי"א וה"ד). ולהעיר מטעם הוספת חודש העיבור בשנות גו"ח אדז"ט למחזור - ראה מפרש להרמב"ם (קדה"ח פ"א ה"ב). ובשו"ת אור המאיר (להרה"ג שפירא. לובלין) סי"ג שזהו מתאים לתקופת ר' אדא, שהיא העיקר.
השבת . . מנוחה
: ראה כתר ש"ט ד"ה ענין השבת (נט, ב) בבי' באה שבת באה מנוחה (רש"י מגילה ט, א בשם מדרש חכמים) ורזא דשבת כו' (זח"ב קלה, א ושם).
וקראת לשבת
: ישעי' (נח, יג) וממשיך אז תתענג גו'. וראה פע"ח שער השבת פכ"א. לקו"א להה"מ ד"ה בשעה כו' אנכי (כח, ד). אוה"ת להצ"צ בראשית ד"ה ויכולו השמים.
וכל פעולות . . מתוך עונג
: ראה שו"ע אדה"ז סש"ו סוסכ"א: ואין לך עונג גדול מזה. וה"ז במשך כל המעל"ע. (וצע"ק שלא הזכירו
כלל
בר"ס רמ"ב). וראה ד"ה למען דעת, תר"ץ.
ובאופן דעונג
: ראה גטין נו, ב.
הציווי . . מדותיו
: סוטה יד, א.
וצדקתך . . הארץ
: תהלים עא, יט-כ.
עוה"ז . . ממנו
: ראה תניא רפל"ו.
בשובה ונחת
: ראה ירוש' תענית פ"א סוף ה"א: שבת כו' ואומר בשובה כו'. ובויק"ר רפ"ג: שאין ישראל נגאלין אלא בזכות שבת שנאמר בשובה כו'. וראה המשך וככה בסופו.