ב"ה, ז' אדר, ה'תשכ"ח
ברוקלין, נ.י. — לכל המשתתפים בחנוכת הבית — של מרכז ליובאַוויטש בלונדון, — ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
חנוכת בנין החדש של מרכז ליובאַוויטש והמשך טקס החגיגה הנערכים בשבוע של ימי הפורים הבע"ל, בודאי שיהיו חדורים אצילות רוח והתעוררות של ימי סגולה אלה.
נקודת פרשת ימי הפורים היא, אשר כל עם בני ישראל,
וכלשון הכתוב
– מנער ועד זקן טף ונשים, היו בסכנת הגזירה, עד שבא מרדכי היהודי ואסף כ"ב אלף ילדי ישראל והלהיב את לבבם בדברים ובחינוך עד שהיו מוכנים למסור נפשם על יהדותם, ואז בטלה הגזירה,
כמסופר
בדברי רבותינו חכמינו זכרונם לברכה.
ידוע
פתגם
מורנו הבעל שם טוב, מייסד תורת החסידות הכללית, אשר רבנו הזקן בעל התניא והשלחן-ערוך ואבי שיטת חב"ד-ליובאַוויטש הי' תלמיד תלמידו, שביאר בדרך רמז דבר המשנה (מגילה יז, א):
הקורא את המגילה למפרע
– פירוש: שסובר שאז הי' הנס ולא עתה –
לא יצא
.
וההוראה שבזה היא, שכל עניני פרשת ימי הפורים בתקפם עתה כמו בתקפם אז. ואף שאין עתה סכנת גזירה כהאמורה ח"ו, ואדרבה הצליח השם יתברך ויהודים יכולים לחיות במנוחה ואפילו בהרחבה, אין זה משנה סוד קיום עם בני ישראל – הוא חינוך הכשר של בני ובנות ישראל עד כדי מסירת נפש בעד היהדות.
והרי זהו תפקידו היסודי של מרכז ליובאַוויטש בלונדון: לאסוף ילדי ישראל – ילדים כפשוטם, ו"ילדים" בדיעה את ה' ותורתו ומצותיו – כדי לגלות בהם פנימיות נפשם ומהותם ועצמותם שיכירו במוחש שהם –
כלשון
הכתוב "בנים אתם לה' אלקיכם", וימשיכו את שרשרת הזהב של מסורת אבותיהם, עד כדי מסירת נפש בעד חיי יהדות התורה והמצות.
שמסירת נפש זו כוללת כמובן גם מסירת נפש בעד הזולת, לבוא לעזרתו בצרכיו הרוחניים והגשמיים גם יחד.
וכמו שנבלטו קוים אלו בדמותו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא חב"ד-ליובאוויטש של דורנו, כידוע מדברי ימי חייו (ולדוגמא: כשהי' עדיין בן אחת עשרה
נאסר
והוטל לבית האסורים על שבא לעזרת יהודי מן השוק שהתעולל בו גוי).
ויהי רצון שהבנין החדש של מרכז ליובאַוויטש בלונדון יימלא
"בנערינו
ובזקנינו בבנינו ובבנותינו" ההולכים ברוח זה. ואין די באר גודל הזכות של כל אלו שנתנו יד להקים בנין החדש הזה והיו ויהיו מעוזריו ותומכיו והמשתתפים בפעולותיו, שהרי כל פעולה טובה של המחונכים והמושפעים בבית הזה ומחוצה לו היא גם לזכותם חלקם ונחלתם של כל אחד מהעושים והמעשים שיחיו.
בכבוד ובברכה להצלחה רבה ולבשורות טובות בכל האמור, ולפורים שמח,
מנחם שניאורסאהן