ב"ה, ה' אייר תשכ"ה
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה למכתביו, בם שואל בקשר לענין השידוך שהיתה סברא בנוגע לנגיעה בזקן, וכו'.
מובן ופשוט אשר ענין שידוך צ"ל מיוסד על רצון טוב והחלטה תקיפה לעזור זל"ז, בכל הענינים, ועאכו"כ בעניני יהדות תורה ומצותי' שהם היסוד לאושר איש ואשה הישראלים, בזה ובבא.
מובן ג"כ שבעניני טוב וקדושה ישנם דרגות זו למעלה [מ]זו וכלשון חז"ל, מצוה והידור מצוה ומהדרין מן המהדרין, שאפילו לאלו שדרגתם מאיזה סיבה שתהי' רק בגדר מצוה, גם הם יודעים אשר הידור מצוה ענינו כפשוטו, הוספת הידור ויופי בזה, אף שמאיזה סיבה שתהי' אין מקיימים הידור זה.
מובן ופשוט שהצנור וכלי לקבלת ברכת השם בהמצטרך לבני ישראל היא הנהגה בחיי היום יומים ע"פ התורה ועניני', שמזה מובן כשצריכים וזקוקים לברכה מיוחדה, צ"ל התחזקות והידור בהנהגה זו.
מכל הנ"ל מובן, שאפילו לדעת אלו הסוברים, שאי נגיעה בזקן הידור מצוה זה, ח"ו לעשות האמור כשזקוקים לברכה מיוחדה מנותן התורה ומצוה המצוה, ועאכו"כ כשמניחים היסוד לבנין עדי עד, נשואין.
פשוט בהחלט שלדעת הפוסקים שאי נגיעה בזקן, ציווי תורתנו הוא ונהגו ע"פ פוסקים אלו משך כמה שנים, הרי ח"ו וח"ו לשנות ההנהגה אפילו בזמן רגיל, ועאכו"כ בזמן כהנ"ל.
כאמור לעיל, אפילו כשצד אחד חונך על דעת האומרים שאין זה אלא הידור מצוה, הרי מחובתו ראשונה לחזק את הצד השני בהנהגתו הטובה בעניני יהדות אפילו בהידור, ועאכו"כ באם הצד השני נהג בזה כמה שנים ועאכו"כ באם לדעת הצד השני ה"ז ציווי ומצוה ולא רק הידור.
ומובן שכל האמור בנוגע לנגיעה בזקן, יש דוגמתו בכו"כ מצות התורה ועד לענינים בהנהגה יום יומית, ולכן קודם שנכנסים לגמר השידוך, צריכים לברר בהחלט גמור, העמדה בנקודה האמורה, באם יכולים לוותר על דעת עצמו, באם לצד השני יש בזה ענין הידור מצוה, ובפרט שבאופן חיים צ"ל הוויתור לא מצד שכיון שאין ברירה הרי מוכרחים לעשות הדבר, ועושים זה מצד רגש של התמרמרות והתנגדות וכו' וכו' כי אם שמוותרים מתוך רצון וחפץ טוב ושמחה וטוב לבב דוקא, וכנ"ל הדבר אמור לא רק בנדון דנגיעה בזקן כ"א בנוגע לשאר מצות התורה וההידור בהם, שבעיות כהאמורה עלולות להתהוות לעתים קרובות, והפתרון מוכרח שיהי' מתוך קירוב הדעת מתוך שמחה וטוב לבב שעיקר הוא בכל האמור.
מכל הכתוב מובנת דעתי בנוגע לשאלתם, שעליהם להעריך עצמם בשימת לב מיוחדה, האם מוכנים לוויתור כהאמור, שכיוונו ככתבו הוא תמיד לצד אחד ושימת לב יותר ולדייק בקיום המצות יותר ולהידור יותר, ובהתאם לתוצאות הערכה האמורה יחליטו את אשר לפניהם.
עוד להעיר אף שגם זה מובן הוא, אף שהכתוב לעיל בא בקשר לשאלתו בעינן השידוך לאמיתתו של דבר בכל עת ובכל מקום בתקפו עומד, כיון שהתורה נצחית היא ומצותי' נצחיות הן וכל אחד ואחת ובני ישראל נצטוו שמעלין בקדש ולא מורידין ובנוסח רז"ל נצטוינו להעלות בקדש.
ויהי רצון מהשי"ת המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית שינחם בכל האמור בטוב לפניהם, טוב האמיתי.
בברכה לבשו"ט בכל האמור.
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר
נדפסה בלקו"ש חי"ז ע' 499 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.
לנגיעה בזקן: ראה גם לעיל חכ"ב אגרת ח'רצז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ט'א.
וכלשון חז"ל: ראה שבת כא, ב.
ובנוסח רז"ל: ברכות כח, א. וש"נ.