ב"ה, ועש"ק פרשת קדושים תהיו, ה'תשכ"ה
ברוקלין, נ.י.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו...
ומענין פרשת שבוע זה: הציווי הראשון בה, תיכף בהתחלת וראש הסדרה, ציווי שהוא גם כולל כל עניני התורה ומצותי': קדושים תהיו.
בהקדמה - שהציווי מופנה - אל כל עדת בני ישראל, ובהסברת טעם הציווי - כי קדוש אני הוי' אלקיכם.
והנה ידועה השאלה מהו תוכן הציווי קדושים תהיו והחידוש בו, כי הרי זהו ענין התורה בכללותה ומצותי' וענין כל אחד ואחד מציוויי התורה. והביאור בזה, אשר הציווי הוא בדבר כללי, שנהי' פרושים מן המותרות, אע"פ שלא הוזהרנו מהם בתורה ולא נאסרו עלינו, יזהיר שנהי' נקיים טהורים ופרושים מהם.
ולכאורה יאמר האדם ובפרט בעשותו חשבון צדק בנפשו ויעריך מצבו אליבי' דנפשי' - דייך מה שאסרה תורה, והלואי שיקיים כל ציווי התורה המפורשים, אלו שהן מדאורייתא, מדרבנן ועד לדקדוק קל של דברי סופרים וחומרות האחרונים. ורק מי שכבר הגיע לדרגא זו - עליו להתעסק בעבודה הנעלית הזו - פרושים הן המותרות.
ולכן מקדים הכתוב ומגדיש, שהדבור הוא - אל כל עדת בני ישראל, אין יוצא מן הכלל. וטעם הציווי הוא - כי קדוש אני ה' אלקיכם, שעפי"ז מובן ופשוט כי לכל אחד מופנה הציווי, כיון שכל אחד ואחת נאמר אנכי ה' אלקיך, טעמו של הציווי וסיבתו.
ועדיין הקושיא במקומה עומדת - איך יעלה לעבודת קדש עצמך במותר לך והרי כשל כחו בעונו באסור לו (עכ"פ עון עקיביו - שאדם דש בעקביו). והתירוץ בכתוב זה עצמו, ע"פ עוד פירוש בו - לפיו תובן האפשריות ויכולת המלאה למלאות הציווי - כי הדיבור הי' אל כל עדת בני ישראל כולם ביחד אשר אז קומה אחת ושלימה הם, ובפרט שפרשה זו נאמרה בהקהל, ז.א. שגם במעשה בפועל נקהלו כולם יחד, וגדול כח הרבים וגדול זכות הרבים ובפרט של כל עדת בנ"י. ותוספת נתינת כח ע"י הודעת הטעם - כי קדוש אני ה"א, לומר אם מקדישים אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי,
שמובנת ההתעוררות וההתלהבות בהתבונן האדם אשר במילוי ציווי זה מעלין עליו כאילו קדש את ה' אלקיו, התעוררות כחות הפנימים שלו כחות עצומים להתגבר על כל מונע ומעכב ולקיים הציווי קדושים תהיו, במילואו ובשלימות.
וע"י קיום קדושים תהיו - באים על השכר (כפי' עוד בכתוב זה) - כי (עי"ז) קדוש אני ה' (יהי') אלקיכם, נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים.
***
ויהי רצון אשר יקיים כל אחד ואחת את כל האמור למעלה
וכעוד פי' בכתוב זה - מיוסד על הידוע אשר לשון ציווי הוא גם לשון עתיד והבטחה -
תקויים ההבטחה במילואה - שתהיו קדושים, קדושה נעלית כל כך עד ש"יכול לומר" שהיא "כמוני" - כקדושתי אני ה"א - (אלא שבא הכתוב וממעט זה)
ועוד זאת: אלקיכם - כוחכם וחיות שלכם יומשכו מן קדושתי, קדוש אני.
בברכה
מ. שניאורסאהן
***
מזכיר שהתמונה נעשית בחוה"מ. וכדאי לברר (בנוגע לעת"ל) - היש לעשות פוטו בחוה"מ, ובפרט עתה שע"פ רוב מכוונים כו'.
כללי פרטי. נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 322 והושלמה עפ"י צילום האגרת.
שפרשה זו: פרש"י (מתו"כ) עה"פ - יט, א.
מזכיר: קטע זה נדפס בלקו"ש חי"ז ע' 504.
שע"פ רוב מכוונים: כלומר שמכוונים לעשות הפוטו במועד - והר"ז "מכוון מלאכתו במועד". וראה גם התוועדויות תשד"מ ח"א ע' 485 ואילך.
ענין התורה בכללותה: ומקרא כתיב ואתם תהיו... וגוי קדוש וכתיב אלה הדברים (זח"ג ר"פ זו - פא, א).
ומצותי': קדושים תהיו... הי' קדוש בעשותך כל מה שצויתיך (סהמ"צ להרמב"ם שרש ד) .
וענין כל אחד: כמרז"ל: כשהק' מחדש מצוה על ישראל הוא מוסיף להם קדושה (מכילתא לשמות כב, ל).
והביאור בזה: רמב"ן קדושים יט, ב. וצ"ע שלא מנאו במנין מ"ע (וגם לא והתקדשתם).
אבל מדשתק הרמב"ן להרמב"ם (בהשגותיו לשרש ד' שבסהמ"צ) בנוגע לקדושים תהיו משמע דלהלכה ס"ל כהרמב"ם שהוא ציווי לקיים כל התורה, ולא כבפי' כאן - פרושים מן המותרות (וכן בנוגע ל[ו]התקדשתם - אף שמתרץ שם דעת בה"ג - לי' לא ס"ל). ובס' חרדים (סוף חלק מ"ע מה"ת) שממנין תרי"ג - לגאון ור"ש ן' גבירול - קדושים תהיו...
שיפרוש מן המותרות. ולהעיר מהשינוים בנדו"ז בתניא ספכ"ז וספ"ל.
דייך... תורה: ירוש' נדרים רפ"ט. וראה ח"פ להרמב"ם פ"ד. לקו"ת מטות (פד, ב).
וסיבתו: בתו"כ כאן: קדושים תהיו כי קדוש אני ה"א - פמליא למלך ומה עלי' להיות - מחקה למלך.
כשל כחו: לקו"ת דברים (סב, ד). ומרז"ל גטין (ע, א) מוסיף שגם בכח הגוף כושל.
עון עקיביו: ראה תהלים מט, ו ובתנחומא ומפרשי התורה ר"פ עקב. אוה"ת שם.
עוד פירוש: כי דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע (רש"י וישלח לג, כ) ולפעמים רבות לא פליגי.
כולם ביחד: ראה תניא פל"ב.
שגם במעשה בפועל: ראה לקו"ת ר"פ נצבים.
לומר... אותי: תורת כהנים עה"פ.
קדשתם אותי... שתהיו קדושים, קדושה נעלית... כוחכם וחיות שלכם יומשכו מן קדושתי: עיין תניא ספכ"ז שמוסיף בפעולת קדש עצמך במותר לך על אתכפיא דאיסור "אסתלק קדושתו (דקוב"ה) הרבה ומקדושה זו נמשכת קדושה עליונה על האדם למטה לסייעו סיוע רב ועצום לעבודתו ית'".
כפי' עוד: רמב"ן כאן.
לשון ציווי... והבטחה: ראה אוה"ת להצ"צ עה"פ (ע' קט).
ש"יכול לומר": ויקרא רבה ספכ"ד. וראה אוה"ת להצ"צ ר"פ קדושים.
אלקיכם כוחכם: טושו"ע או"ח ס"ה.
מן קדושתי: שע"י העבודה דקדש עצמך במותר לך גם בחי' זו יאיר בגילוי בנש"י לעת"ל (סד"ה ואתם תהיו, תר"ס. אוה"ת יתרו ע' תתיא). ובזה יובן פי' התנחומא (קדושים סו"ס ה): הק' הנקרא קדוש כו' וקרא לישראל קדושים כו' אמר הק' בעוה"ז קדושים נקראתם לעתיד והי' הנשאר... קדוש יאמר לו. וראה ב"ב עה, ב (ובפרש"י שם). לקו"ת נצבים נא, ג.
B"H, Erev Shabbat Kodesh Parshat Kedoshim Tihyu, 5725.
Brooklyn, NY.
Shalom u'Vrachah!
I hereby acknowledge receipt of your letter... and regarding this week's Torah portion: the very first commandment in it, right at the beginning and head of the section, is a command that also encompasses all matters of Torah and its mitzvot: Kedoshim Tihyu (You shall be holy). By way of introduction—the command is directed to the entire congregation of Bnei Yisrael, and in explaining the reason for the command—it is because 'I am holy, Hashem your G‑d.'
It is well known that there is a question about the content of the command 'Kedoshim Tihyu' and what is novel about it, since this is essentially the theme of all Torah and its mitzvot and each individual commandment. The explanation is that this command concerns something general: that we should separate ourselves from permitted things—even though we were not warned against them in Torah nor are they forbidden to us—we are cautioned to be clean, pure, and separated from them.
Seemingly one might say—especially when making an honest self-assessment and evaluating one's own situation—that it suffices to avoid what Torah forbids; if only one would fulfill all explicit commandments—those from the Torah itself, from our Sages, down to even minor stringencies. Only someone who has already reached such a level should engage in this higher work—separating even from permitted things. Therefore, Scripture prefaces and emphasizes that this directive is addressed to all of Bnei Yisrael without exception. The reason for the command is 'for I am Hashem your G‑d,' which makes it clear that every single person is included in this directive since each one was told 'I am Hashem your G‑d,' which is both its reason and basis.
Yet still the question remains: How can one attain such holy service—to sanctify oneself even with what is permitted—when he struggles with what is forbidden (at least with minor transgressions that people tend to tread upon)? The answer lies within this very verse itself—according to another explanation—which clarifies how it is possible to fulfill this command: The directive was given to all of Bnei Yisrael together; then they are like one complete entity. Especially since this section was said in assembly—that is, everyone actually gathered together—and great is the power and merit of the many, especially when it comes to all Bnei Yisrael.
An additional empowerment comes through stating the reason: 'for I am holy.' If you sanctify yourselves, I consider it as if you have sanctified Me. This inspires excitement when a person contemplates that by fulfilling this commandment it is considered as if he has sanctified his G‑d; such contemplation arouses his inner strengths—tremendous powers—to overcome any obstacle or hindrance and fulfill 'Kedoshim Tihyu' fully and completely.
And by fulfilling 'Kedoshim Tihyu,' we receive its reward (as further explained on this verse): for (through this) 'I will be holy among you,' so we merit cleaving to Him by being holy.
May it be G‑d's will that each and every one fulfills all of the above—and as further explained on this verse—based on what is known that a command also implies future fulfillment and assurance—the promise will be completely fulfilled: you will be holy—a holiness so elevated that "it could be said" it resembles Mine—as My own holiness ('as I am holy')—(though Scripture qualifies this). And furthermore: "your G‑d"—your strength and vitality will flow from My holiness—for I am holy.
Summary
The Rebbe teaches that striving for holiness applies equally to every Jew—not only those already spiritually refined—and that communal unity empowers individuals to reach higher levels. By sanctifying ourselves even in permissible matters, we draw Divine strength into our lives.