ב"ה אחד באדר, ה'תשכ"ד
ברוקלין, נ.י.
הנהלת קופת גמילות חסד ע"י בית הכנסת חב"ד אשר בבני ברק בארצנו הקדושה תבנה ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
בנועם קראתי הדו"ח ור"פ מפעולות הקופה בתקופה שעברה, מכתב יו"ר הקופה הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ רב פעלים וכו' מו"ה מנחם ישראל שי' - ממוצש"ק פ' אם כסף תלוה.
וה"ז גם מענין יומא דא - אחד באדר, וכהוראת חכמינו ז"ל במשנתם: באחד באדר משמיעים על השקלים ועל הכלאים,
והנה לכאורה אינה מובנת השייכות דשני הענינים, ועד - שמשמיעים ומכריזים על שניהם ביום אחד.
ויש לבאר בדרך אפשר- ע"פ דברי מפרשי טעמי המצות, באיסור ענין כלאים, כי משנים עי"ז חוקי הטבע ודרכיו, שהטביע בורא עולם ומנהיגו שיה' דשא עשב ועץ עושה פרי למינהו דוקא,
ובהתאם לזה - משמיעים על השקלים, שיהיו קרבנות צבור מתרומה חדשה דוקא, שאין לערב קרבנות שנה ועניני' באלו דשנה אחרת.
ואדרבה - מקדימה המשנה, (שגם ההקדמה - תורה היא), ההכרזה על השקלים להכרזה על הכלאים,
אף שלכאורה דין קדימה להכרזה על הכלאים, כי ההקדמה בזה מוכרח (בכדי שיעקור הכלאים בהקדם ועוד יותר - בכדי שלא יזרע בנתיים כלאים) וגם איסור זה - כל השנה תדיר הוא, וכאו"א מוזהר ע"ז - מה שאין כל זה בשקלים, ובפרט שאפשר לשקלם גם באיחור זמן, ולא עוד אלא שכשהוא תורם את הלשכה - מתכוון לתרום גם על העתיד לגבות.
ומובן ע"פ האמור - כי בכדי שתהי' הנהגה הרצוי' בעולם, ההתחלה היא ותלוי זה בהנהגת בני ישראל בעניניהם באופן זה, ומרוחניות - משתלשל בגשמיות.
ולכן לאחרי שבי"ד שולחים בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהן, כי אין לערב שנה בשנה בנוגע לקרבנות וענינים רוחניים אשר בעולם, משתלשל מזה גם בנוגע לזרע (הצומח) בארץ (הדומם) שיהי' למינהו דוקא.
ועד"ז במצות גמ"ח, שהיא מעלה הגדולה בצדקה השקולה כנגד כל הקרבנות - על ידי שבני ישראל עושים בזה בסבר פנים יפות, הנה מעשיית המצוה - משתלשל למטה בהמצטרך לאדם בכל צרכיו בבני חיי ועד למזוני (לחם - צומח) ועד לקיום ההבטחה, עשר בשביל שתתעשר כפשוטה - בכסף וזהב (דומם),
ובמדה כנגד מדה - בספ"י של מלכו של עולם - כל הנ"ל, רוויחי.
בברכת הצלחה בעבודתם, בכל האמור ומתוך שמחה וטוב לבב.
מצו"ב המחאה - השתתפותי, בל"נ, בהנ"ל.
מו"ה מנחם ישראל: מלוב.
וכהוראת: ראה גם לעיל אגרת ח'תשסז.
שגם ההקדמה: ראה גם לקמן אגרת ט'כז. וש"נ.
ומרוחניות: ראה תניא פ"ג.
ההבטחה: שבת קיט, א.
ובמדה: פס"ז שמות ג, ו.
B"H, First of Adar, 5724.
Brooklyn, NY.
Shalom u'Vrachah!
With pleasure I read the report and summary of the activities of the fund during the past period, as well as the letter from the chairman of the fund, the vavac"h iy"a nu"n one involved with tzt"z, a man of many deeds etc., Menachem Yisrael—dated Motzaei Shabbos Parshas Im Kesef Talveh.
This is also connected to today's date—the first of Adar—and as our Sages teach in their Mishnah: "On the first of Adar they announce about shekalim and about kilayim (forbidden mixtures)." At first glance, it is not understood what connects these two matters to be announced together on one day.
This can be explained based on the commentators on mitzvah reasons regarding the prohibition of kilayim: by mixing species one changes the laws of nature and its ways that the Creator established—that there should be grass, herbs, and fruit trees each according to its kind. Correspondingly, they announce about shekalim so that communal offerings come only from new contributions; offerings from one year should not be mixed with those from another year.
In fact, the Mishnah (and even its introduction is Torah) places announcing shekalim before announcing kilayim—even though logically kilayim should come first since it is necessary to uproot forbidden mixtures early (and even more so—not to plant them in between), and this prohibition applies all year round and everyone is warned about it—unlike shekalim which can even be given late; moreover, when contributing to the treasury one intends for future collections as well.
From this we understand that for proper conduct in the world, everything begins with—and depends on—the way Bnei Yisrael conduct themselves in these matters; from spirituality it descends into physicality. Therefore, after Beis Din sends out announcements throughout all cities in Israel that everyone should bring their shekalim—so that years are not mixed regarding offerings and spiritual matters—this results also in regard to planting (vegetation) in Eretz Yisrael (the mineral world), that each species remains distinct.
Similarly with Gmilus Chasadim (acts of kindness), which is a great virtue in tzedakah—equivalent to all offerings: when Bnei Yisrael perform this mitzvah with a pleasant countenance, then fulfilling this mitzvah brings down what a person needs for all his needs—children, life, even sustenance (bread—vegetation), up to fulfilling the promise "tithe so that you may become wealthy" literally—with silver and gold (mineral), measure for measure—in abundance from the King of Kings. All this brings profit.
With blessings for success in your work in all these matters—with joy and gladness of heart.
Enclosed is my check—my participation, G‑d willing—in all of the above.
Summary
The Rebbe teaches that spiritual diligence in mitzvos like giving tzedakah and maintaining boundaries brings tangible blessings into our lives. Announcing both shekalim and kilayim together highlights how orderliness in spiritual matters leads to harmony and abundance physically as well.