ב"ה, כ"ג אלול, תשכ"א
ברוקלין.
האברך הוו"ח אי"א נו"נ התמים הרב אהרן שי'
שלום וברכה!
נעם לי לקבל מכתבו בצירוף לגיוני ההגהה של הספר פירוש ופסקי רי"ד על מסכת שבת, אשר זכה להתעסק בעבוד הכתבי-יד ובעריכתם להו"ל.
ואשרי חלקו להיות עוסק בתורתן של ראשונים, ראשונים כמלאכים, בעלי התוספת אשר מפיהם אנו חיים.
ואשר לפעמים רבות בסגנונם הזך והקצר, מאירים דרך. בים התלמוד ובאופן אשר מלכתחלה אין מקום לקושיות, פירכות וכו'.
וכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בזה, בשם אבותיו רבותינו נשיאנו, בחילוק סגנונם של ראשונים, אשר בשורות ספורות מבארים דבר הקשה, פוסקי דין להלכה למעשה וכו', והדברים מאירים. משא"כ סגנונם של אחרונים, המאריכים בפלפולא דאורייתא שקו"ט ומו"מ במלחמתה של תורה עד שבאים לידי מסקנא ופס"ד, וגם אז - אינה באותה הפשיטות והאור כמו בספרי הראשונים.
ואמרו דוגמא לזה - איש הנמצא בהיכל גדול ומלא ההיכל כולו אורה, הנה תומ"י מוצא את הדרוש לו, באם זהו דלת, חלון וכיו"ב; משא"כ בדורות האחרונים, אשר נתגבר החשך עד אשר ימש חשך ונתמעטו הלבבות וכו' - הרי האיש הנמצא בהיכל ורוצה למצוא פתח, מגשש עד שמוצא חלל, מתחיל לחפש ראיות האם זהו הפתח המוליך חוצה או אינו אלא חלון פתוח ואולי גם חלון אטום, ראיות מן הצד ומסביב, ואינה דומה שמיעה הבנה והשגה, לראי'; אשר גם בהשכלה נמצאות דרגות אלו, מסקנא ע"י שקו"ט ושלילת ענינים סותרים וכו', או ראי' בעין השכל, שרואה את הענין ברור, עד שכל קושיות ופירכות לא יוכלו לסתור המסקנא ואפילו לא להחלישה,
וכידוע הדוגמא בזה מהענין דשתק רב, ואף שהקשו לו קושיות על פסק הדין, בכל זה לא הדר בו*, בידעו ברור בשכלו אשר כן הוא הפסק למרות הקושיא והפירכא.
ויהי רצון אשר ירבה חיילים בלימוד התורה, הנגלה והפנימית גם יחד, שהרי תורה אחת היא, לימוד - כהוראת חז"ל - המביא לידי מעשה שגם הו"ל דספרים כהנ"ל בכלל זה, ולכוון אל האמת בפירוש הדברים והענינים, ע"י לימוד מתוך יראת ה' וביטול אליו ית' דוקא שזוהי הדרך לכוון אל האמת, וכהוראת חז"ל, עה"פ וה' עמו - (סנה' צג, ב) שאפשר לדעת לישא וליתן במלחמתה של תורה להבין דבר מתוך דבר ולהראות פנים בהלכה, אבל לכוון אל האמת שהלכה כמותו, הוא דוקא, כשהוי' עמו, אשר רק את דכא ושפל רוח ישכון (עיין מאמר וידבר גו' אנכי - תרכ"ז, ושלאחריו).
בברכת הצלחה בכל הנ"ל ולכוח"ט.
מנחם. שניאורסאהן
נ.ב.
לחביבותא דמלתא באתי עכ"פ באיזו הערות, אף שמיוחד הזמן בימי חדש אלול, ימי הרחמים והרצון עאכו"כ בימי הסליחות, לעסוק בתפלה ובתחנונים ולהשתתף עם הצבור השופכים לב כמים לפני אבינו שבשמים מלך חפץ בחים.
הערה כללית - בכ"מ בספר זה - מעתיק ל' הש"ס כמו שהוא מבלי כל הוספה ופי', ואפילו - כשאינו פס"ד ואינו נוגע להלכה. וכמו א"ר אלעזר כו' כאגמון ראשו (בס' ע' קנו) .
ואולי היו לפני המחבר שינויי גרסאות במקומות אלה ובהעתקתו בא לקבוע גירסא הנכונה.
- כמעט ולא נמצא בכל הספר פי' על חלק האגדה שבמסכתא.
ע' א'. יציאות השבת ב' שהן ד' בחוץ כו' בפנים. ובהערה שכן גירסת משניות קעמברידז תקס"ב (בחוץ ואח"כ בפנים).
והנה, כמש"כ בשינוי נוסחאות שבמשניות דפוס ראם, לא מצאנו לנוסח זה חבר.
ואינו מובן איך זה לא נמצא כל זכר לנוסח אשר הרי"ד בחר בו.
אבל כד דייקת, עכצ"ל שגם המחבר - הרי"ד - גריס בפנים ואח"כ בחוץ, וכמוש"כ תיכף בפירושו: פי' יציאות השבת ב' הן מה"ת בפנים כו' וב' כו' מה"ת בחוץ וכו'.
ואפילו את"ל שגם במפרשים נוהג דפתח במה דסליק מיני' - כאן אאל"פ כן, כיון שמתחיל הפי' בהתיבות "יציאות השבת" שבהתחלת משנתנו.
גם לקמן משמע דגירסת המחבר בפנים ואח"כ בחוץ, וכמוש"כ (סע"ב): זהו פירוש ב' הכנסות בפנים כו' וב' הוצאות בחוץ כו'. ובסע"ג: הרי פירש כו' נמצאו עכשיו ב' הכנסות בפנים כו' וב' הוצאות בחוץ וכו'.
וכדי ליישב הסתירה בין העתקת ל' המשנה והפי' - י"ל,
דהנה כמה ראשונים בפי' לש"ס - אין מעתיקים מהש"ס, בתחלת ד"ה של פירושם, אלא ב-ג תיבות, או שכתבו הפי' על הגליון דהש"ס, וכן עשה הרי"ד כאן. והמעתיק שלא הי' דייקן (שהרי לא הבחין בסתירה הנ"ל) לא דייק גם בהעתקת ל' המשנה, או שנזדמן לו משניות קעמברידז. אבל לאו גברא רבא כהרי"ד חתום על נוסח זה, ולכם לא מצינו לו חבר כנ"ל, אף שרבים שתו ממימי הרי"ד.
שם: בפנים דהיינו כו' הכנסות. - כאן מקום להעיר שזהו כפירש"י בשבועות (ה, א) ודלא כרש"י תוס' וכו' כאן.
שם. שהן ארבע - אין זה התחלת פיסקא חדשה, כ"א המשך פיסקא הראשונה. וסיומה "ואצל העני" - כי ע"כ הוא פי' הבבא שהתחיל לפרשה. ולאחר זה "ומקשה בגמרא" - מתחיל ענין חדש.
בסוף הספר. ע' תפט, מאי אמור. - צ"ל (?) מי אמור.
שם. מתעסק אני לשחוק ואיני צריך לדעת מידת המים. התיבה שהוסיף הרי"ד לשחוק (וצריך חיפוש אם נמצאה הוספה זו, או כיו"ב - במפרשים) - לכאורה י"ל מל'' משחקין בכדור בשבת. היינו אף שצ"ל מדידה מדויקת, בכ"ז מתעסק בעלמא נקרא ומותר, כיון שהוא מודד רק בשביל השחוק וא"צ לדעת מידת המים. והוא כדעת אבי העזרי (טואו"ח סוסש"ו) דמותר למדוד ג' אמות ג"פ וללחוש כו', והטעם - כי מתעסק הוא.
אבל יל"פ "לשחוק" מל' שחוק וקלות ראש, משחק אני (משלי כו, יט) דאין הכוונה כלל למדידה, כ"א מתעסק בעלמא. וראה בפי' הר"ח: ומתעסק בעלמא א"א כלומר אני מודד ולא מתכוון למדידה אני. וכל' רבינו הזקן בשו"ע שלו (סש"ו סעיף יח-יט): מודד שלא לצורך כלל ואז דוקא מותר, ובהנ"ל דלחישה - מדידה חשיבה (אלא מפני שהיא מדידה דמצוה). וצ"ע.
וכיון דאתינא להאי - צ"ע למה לא הובא דין דמתעסק במדידה דמותר - ברמב"ם, שו"ע, רמ"א וכו'.
שם. ניטל חבית - כנראה צ"ל: נוטל חבית.
שם. בהערה. בריך רחמנא דסי' - כנראה הפירוט: בריך רחמנא דסיי[ען].
חלקה נדפס בלקו"ש חי"א ע' 280 וחלקה בחכ"ד ע' 367 ובשלימות בס' פירוש ופסקי הרי"ד על מס' שבת.
הרב אהרן שי': חטריק.
*) (ביצה ו, א) דרוב הפוסקים פסקו כרב. ועיי"ש ר"ן, רא"ש, השגות הראב"ד על הרז"ה בסוכה (ז, א). קונטרס הרמ"ע, שברי לוחות ועוד. וא"כ פליגי אתוד"ה ומודה (ב"ב סב, א).
ווערט אלעמאל כו': לקוטי תורה (פון אלטן רבי'ן) אנהייבס פ' נצבים.
היום גייט אויף ראש השנה: זע זוהר ח"ג רלא, א.
B"H, 23 Elul, 5721.
Brooklyn.
The Avrech vavac"h iy"a nu"n hatamim Harav Aharon.
Shalom u'Vrachah!
I was pleased to receive your letter along with your editorial notes on the book "Commentary and Rulings of Rid on Tractate Shabbat," which you merited to work on by preparing manuscripts and editing them for publication. Fortunate is your portion to be engaged in the Torah of the Rishonim—Rishonim are like angels, Baalei HaTosafot from whose words we live. Often, their pure and concise style illuminates a path through the sea of Talmud in such a way that there is no room for questions or difficulties from the outset.
As is known from the saying of my father-in-law, the previous Rebbe, quoting his ancestors our Rebbeim, about the difference in style between Rishonim—who in a few lines clarify difficult matters and rule decisively for practical law—and how their words shine forth. In contrast, the style of Acharonim is to elaborate at length in pilpul (dialectical analysis), debate and discussion in "the battle of Torah," until they reach a conclusion and ruling; even then it does not have the same simplicity and clarity as found in the works of Rishonim.
An example was given: a person standing in a great hall filled with light immediately finds what he needs—be it a door or window. In later generations, as darkness increased and hearts diminished, someone seeking an exit gropes around until he finds an opening, then searches for evidence whether it is indeed a door leading outside or just an open or even sealed window—seeking proofs from all sides. Hearing, understanding, and perception are not alike; even in intellectual comprehension there are levels: reaching a conclusion through debate and elimination of contradictions versus seeing with the eye of intellect so clearly that no question can undermine or even weaken it.
This is illustrated by "shatak Rav" (Rav was silent)—even when questions were raised against his ruling he did not retract because he knew with certainty that this was indeed the law despite any questions or difficulties.
May it be G‑d's will that you increase strength in Torah study—both revealed and inner aspects together—for it is one Torah. Study—as our Sages teach—should lead to action; publishing books like this is included. The goal should be to aim for truth in interpreting matters through learning with awe of Hashem and self-nullification before Him specifically; this is the way to reach truth. As our Sages teach on "and Hashem was with him" (Sanhedrin 93b): one may know how to engage in Torah debate and show reasoning in halachah, but to truly reach truth so that halachah follows him requires that "Hashem is with him," Who dwells only with those who are humble and contrite (see Maamar Vayedaber...Anochi 5627 and following).
With blessings for success in all the above and for being inscribed for a good year.
Menachem Schneersohn
Summary
The Rebbe highlights the unique clarity of Rishonim's Torah scholarship compared to later generations, urging humility and awe before G‑d as keys to discovering truth in Torah study. He encourages diligent learning that leads to action—including publishing Torah works—and careful textual analysis.