ב"ה, י"ד סיון, תש"כ
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ צנמ"ס וכו' מוהרש"י שי'
שלום וברכה!
במענה למכתבו הדחוף מי"ב סיון, חתימת תשלומין דחג השבועות, ולכן בא המענה ג"כ דחוף.
... בעברי על מכתבי כת"ר ראיתי, שעדיין לא עניתי במה שכתב אודות העשירי יהי' קדש בענין יציאה מן הדיר. ונשמט במכתבי הנ"ל הציון ומראה מקום - ללקוטי הש"ס להאריז"ל מסכת בכורות. וז"ל שם בהנוגע לעניננו: מעשר קדש ויוצא דרך הפתח כו' והבן זה. - ולהערת כת"ר מהדין ע"פ נגלה שגם בדיר קדוש, הנה בהקדם - שכמה ענינים מצינו כגון דא, שמבוארים הדברים ע"פ פנימיות התורה כפי שצ"ל הענין מסודר, ומעין דוגמא - ענין הכי כללי, הביאור שכל המצות צ"ל במחשבה (כוונה) דבור (ברכה) ומעשה (קיום המצות בפועל), אף שחלק גדול מהמצות אין צריך כוונה, וברכות לא מעכבות.
כתבתי רק "דוגמא", כיון שעכ"פ לכתחלה כדאית כוונה וברכה. משא"כ יציאה מהדיר, שאפשר הי' לומר שגם לכתחלה אין צריך. אבל באמת אינו, כי אדרבה מה"ת מצוה שיצאו וימנם בשבט. והעיקר - דלפענ"ד, גם בדיעבד הנה לקושטא דמילתא, לא כן הוא ע"פ דין הנגלה, ויסודי:
(א) בסוגיא דבכורות (נח, ב ושם) לכאורה אינו מובן - דרז"ל בפשיטות העשירי קדש מכל מקום, אף שלא קרא שם וכו', משא"כ בהנוגע ליציאה מדיר - שמחפשים ראיות והוכחות. ולכאורה שקולים הם וכו'.
(ב) דברי הרמב"ם (הלכות בכורות פרק ח' הלכה ח') שכותב הטעם דפוטר מנין הראוי, דלכאורה הוא רק אליבא דקס"ד שצריכה להיות יציאה בפועל, וכקושית הלחם משנה.
(ג) לשון מפרשי הש"ס דשם וגם נ"ט עמוד ב', דמשמע דמנין הראוי הוא מעין דכל הראוי לבילה - יציאה - אין בילה מעכבת.
(ד) והוא העיקר, איך אפשר לומר דבהעדר יציאה מדיר קדוש לגמרי דמתי חלה הקדושה, שהרי באם יוציאו העשירי דרך דלת אחרת - אינו קדוש, כי אינו מצורף לתשעה המנוים, ועוד - מאי שנא מיתה ויציאה מגדר חי לגמרי - ממוציא החי דרך דלת אחרת.
וכל הנ"ל מתורץ - באם נאמר אשר הדין הוא דנשתייר עשירי בדיר העשירי מעשר, רק באם אחרי כן יצא חי באותה הדלת, שאז הוברר הענין מלכתחלה דשייך אליהם, משא"כ במת עשירי בדיר, שלא אמרו בברייתא דהעשירי מעשר, וכנ"ל דהוה דוגמא יצא בדלת אחרת - שתשעה המנוים יפטרו רק מטעם דמנין הראוי, ולכן רש"י (בכורות נ"ט ע"ב) צירף מת בעשירי בדיר ויצא בפתח אחר וכתב הטעם דמנין הראוי. ומזה - בהנוגע לעניננו דעכ"פ בתור בירור היציאה מוכרחת ובלקוטי הש"ס להאריז"ל שם, והביאני על החילוק - שאאפ"ל בהנוגע לספירת המלכות דנעשה כל הענין מעצמו, ע"ד שאומרים בספינת הבינה שהיא למעלה מהשתלשלות, וכמ"ש מאז.
במ"ש אודות הגבהה, לפלא קצת שאינו מוזכר בהערך באנציקלופדיא ע"ד אופן הגבה הנהוג בחב"ד, דמניחים הס"ת על השולחן לאחרי הגבה וקודם הגלילה, וראה זה חדש - שדוקא בעל ערוך השולחן, מאשר ומשבח מנהג זה.
נעם לי לקרות בחותם מכתבו אודות ענינים הקשורים בשנת המאתים וכו' ופעולותיו בזה, ותקותי חזקה, אף שאינו מזכיר, שהודגש ובתוקף הדרוש, שלילת הטעות שכאילו הבעש"ט וכו' הקילו בהנוגע לקיום מצות בהידור וכו'. ואחד הטעמים שהנני כותב בזה, שבאם ע"ע לא הודגש כדרוש - מהנכון לעשות זה בכל עת מצוא עכ"פ מכאן ולהבא, כי רבו הטועים, אף שחלק מהם טעות ברצון וכו'.
שיחתו שמזכיר בסוף מכתבו - ת"ח על המשלוח לכאן, ובעיקר - הנאומים בעת הכינוס - כי לע"ע לא באו לידי.
מ. שניאורסאהן
נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 362 והושלמה ע"פ צילום האגרת.
מוהרש"י: זוין. אגרות נוספות אליו - לעיל ז'סו, ובהנסמן בהערות שם.
אודות העשירי יהי' קדש: בהמשך לזה - לקמן אגרת ז'שנו.
במכתבי הנ"ל: ז'קצט.
במ"ש אודות הגבהה: לעיל אגרת ז'רפב.
שלילת הטעות: ראה גם לעיל אגרת ז'נב, ובהנסמן בהערות שם.