ב"ה, כ"ו תשרי, תשי"ט
ברוקלין.
שלום וברכה!
... ובהנוגע לסיום מכתבו, שעדיין לא מצא שום מקור פרנסה, - בודאי במח"כ[1], לא דייק בביטוי האמור[2], שהרי ברור הדבר, ואומרים זה בשם ומלכות[3], אשר ה' אלקינו מלך העולם הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים וכו'[4], ואף שברכת המזון מן התורה אבל לא הנוסחא[5], הנה נוסף על אשר ערבים דברי סופרים וחומר בד"ס[6], הרי נוסח דברכה ראשונה דברכת המזון נתקן ע"י משה רבנו[7], מקבל הראשון של התורה, רעיא מהימנא[8] של כל בני ישראל בכל הדורות עד הים, א"ת הים אלא היום, האחרון (ספרי עה"פ שם)[9].
אלא שלימוד זכות על הביטוי[10], שגם יעקב אבינו נשא עיניו אל ההרים מאין יבוא עזרי[11], אבל כמובן אין זה מספיק, שהרי סיפור ע"ד יעקב אבינו הוא סיפור ע"מ להורות לכל הבאים אחריו, שבאם מי שהוא יעמיד השאלה, תשובה מוכנה מאבינו יעקב - עזרי מעם ה'[12].
ויהי רצון שבקרוב ממש, תומשך ברכת השי"ת בנוסח הברכה האמורה למטה מעשרה טפחים[13].
בכבוד ובברכה לבשו"ט בכהנ"ל.
נ.ב.
אף שאינו מזכיר ע"ד לימוד החסידות, תקותי שקובע עתים לה[14], ועכ"פ יקבע מכאן ולהבא וכציווי הידוע באופן דמעלין בקדש[15], וכמדובר עד"ז בעת התראותנו[16].
- 1 במחילת כבודו.
- 2 הרבי אינו חולק על המציאות שלפניו, כי אם על הלשון: "לא מצא שום מקור פרנסה" — כאילו אין מקור כלל. שהרי המקור קיים ועומד תמיד — הקב"ה הזן את העולם כולו — ורק ההמשכה לידי גילוי היא שעדיין לא באה. וזהו יסוד כל המכתב.
- 3 ברכה בנוסח שלם — בהזכרת שם שמים ומלכותו ("ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם"). והראי' מזה: דבר שאנו קובעים עליו ברכה בשם ומלכות ג' פעמים ביום אינו בגדר ספק כלל.
- 4 מנוסח ברכת "הזן" — ברכה ראשונה דברכת המזון. ואין להאתר דף לנוסח הסידור, ולכן בא כאן בפנים ולא בקישור.
- 5 חיוב ברכת המזון הוא מן התורה, ונלמד מהכתוב "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך" (עקב, דברים ח, י); אבל נוסח הברכות אינו מן התורה כי אם מתקנת חכמים. וע"ז בא כל המשך דברי הרבי — לבסס את תוקף הנוסח דוקא. ומקור הדרשה: [ברכות מח, ב] — "מנין לברכת המזון מן התורה? שנאמר 'ואכלת ושבעת וברכת', זו ברכת הזן".
- 6 "חומר בדברי סופרים" — היינו שיש חומרא מיוחדת בדברי חכמים, ולפעמים אף יתירה על של תורה. ומקורו במשנה סנהדרין פי"א. ו"ערבים דברי סופרים" — מלשון רז"ל בשבח דברי סופרים שהם ערבים וחביבים. וכוונת הרבי: אף שהנוסח מדרבנן, אין בכך הקלה כי אם אדרבה.
- 7 "אמר רב נחמן, משה תקן לישראל ברכת 'הזן', בשעה שירד להם מן" [ברכות מח, ב]. ודיוק הרבי: הנוסח נתקן דוקא בשעה שירד המן — בשעה שנתגלה לעין כל שהקב"ה הוא הזן ומפרנס שלא בדרך הטבע.
- 8 "הרועה הנאמן" — כינויו של משה רבנו בזהר. ושתי משמעויות בו: שהוא רועה נאמן לישראל, ושהוא זן ומפרנס אותם באמונה. ומתאים לענין המכתב, שמשה הוא שתיקן נוסח ברכת הפרנסה.
- 9 הכתוב הוא "ואת כל ארץ יהודה עד הים האחרון" [וזאת הברכה, דברים לד, ב], ודרשת הספרי שם (פיסקא שנז) הובאה בפירש"י עה"פ: "דבר אחר: אל תקרי, 'הים האחרון' אלא 'היום האחרון'. הראהו הקב"ה, כל המאורעות שעתידין לארע לישראל, עד שיחיו המתים". ז.א. שהנהגתו ורעייתו של משה רבנו אינה לדורו בלבד, כי אם נמשכת עד היום האחרון — וממילא גם הנוסח שתיקן שייך לכל אחד בכל דור.
- 10 דרכו של הרבי לבקש זכות אף על מה שהעיר עליו: אולי כוונת הכותב היתה כלשון הכתוב "מאין יבוא עזרי", שאף הוא לשון שאלה ותמיהה.
- 11 "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" [תהלים קכא, א]. והרבי מייחסו ליעקב אבינו — כדרשת רז"ל שמזמור זה נאמר ע"י יעקב.
- 12 "עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" [תהלים קכא, ב]. ותוכן דברי הרבי: השאלה והתשובה שניהן בפסוקים סמוכים, ובמילא אין ליטול את השאלה בלי התשובה שבצדה.
- 13 ביטוי רגיל בלשון הרבי: שתומשך הברכה לא בעולמות העליונים בלבד אלא בגשמיות ממש, בעולם הזה התחתון. ומקורו במרז"ל שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים — והחידוש הוא שהברכה תרד גם לשם.
- 14 "קביעת עתים" — זמן קבוע ומוגדר, ולא לימוד באקראי לפי הפנאי. ודיוק הלשון "אף שאינו מזכיר... תקותי" — שהרבי תולה את השתיקה לזכות.
- 15 "מעלין בקודש ואין מורידין" — כלל בדברי רז"ל, שבעניני קדושה יש להוסיף תמיד ולא לעמוד במקום אחד. ז.א. שאין די בקביעות שהיתה עד עתה, כי אם להוסיף עלי'.
- 16 בעת שנכנס אל הרבי ליחידות. והרבי מזכירו שאין זו הוראה חדשה, כי אם המשך למה שכבר דובר עמו בעל-פה.
B"H, 26 Tishrei, 5719. Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
... Regarding the end of your letter, that you still have not found any source of livelihood—certainly, with all due respect, you were not precise in your wording. For it is clear—and we say it in a blessing with G‑d's Name and Kingship—that "the L‑rd our G‑d, King of the universe, sustains the entire world in His goodness, with grace, with kindness and with mercy," etc. And although Birkas HaMazon is from the Torah while its wording is not, in addition to the fact that the words of the Scribes are pleasing and that there is a greater stringency in the words of the Scribes, the wording of the first blessing of Birkas HaMazon was instituted by Moshe Rabbeinu—the first to receive the Torah, the faithful shepherd of all Jews in every generation, "until the last sea": do not read ha-yam ("the sea") but ha-yom ("the day"), the last day (Sifri on the verse there).
However, to judge favorably regarding your expression—even Yaakov Avinu lifted his eyes to the mountains: "From where will my help come?" (Tehillim 121:1). But obviously this is not sufficient; for the story about Yaakov Avinu is told to teach all those who come after him that if someone raises such a question, Yaakov our father already prepared an answer: "My help is from the L‑rd" (Tehillim 121:2).
May it be G‑d's will that very soon G‑d's blessing will be drawn down in the wording of this blessing below ten handbreadths.
With honor and blessing for good news in all mentioned above.
P.S.
Even though you do not mention anything about studying Chassidus, I hope you set aside time for it; and at least from now on you should establish such times—as is well known regarding always increasing in holiness—as we discussed when we met.
Summary
The Rebbe teaches that one must trust fully in G‑d's providence for sustenance and always use positive expressions regarding livelihood. He also encourages establishing regular study of Chassidus as a means to increase in holiness and spiritual strength.