ב"ה, ג' מ"ח, תשי"ח
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ח תשרי, בו כותב ראשי פרקים מימי תשרי העבר, ולפלא שמקצר עוד יותר מקיצור נמרץ, ויהי רצון שעכ"פ בהזדמנות הבאה ימלא, ומכאן ולהבא, ויבואו הענינים מפורטים כדי הצורך.
במ"ש שחסר לו חיות הן בנגלה והן בחסידות, שתי נקודות בדבר, א) ידוע המובא בשיחת שמח"ת תר"ץ אות כ"א, וואס מאנסט דו בא מיר, מאן בא זיך, ומובן שהמענה לא בא בכדי לדחות בקש[1] ח"ו, ולא לאמר אני את נפשי הצלתי, כ"א זהו נתינת כח, וכידוע גם המשל מהבעש"ט מאנשי העיר שסמכו על הגיבור, שעי"ז שהתבוננו אח"כ שאין להשען על הגיבור נתעוררו בהם כחות עצומים ונפלאים, וה"ה בנדון דידי', והרי מוכרח לומר כן מפני הנקודה השני' (הועתק בהיום יום כ"ג סיון) שכל התבוננות המונעת פעולות טובות, לא ממקום טהור מקורה, שמזה מובן וגם פשוט, שענין המבטל התבוננות זו, הוא ע"ד מ"ש ולאום מלאום יאמץ, מהטוב באמת בא, וחבל על זמנו בהתבוננות האמורה נוסף להמניעה בהפצת המעינות, וכידוע פתגם נשיאנו אשר הנה זה עומד אחר כתלנו, ועוד רגע ויבואו ימים, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר, אז מ'וועט זיך כאפען פארן קאפ, וואס מ'האט דורכגעלאזען אזא זמן יקר וואס מ'האט געקאנט אזויפיל אויפטאן וק"ל.
בברכה לבשו"ט ופ"ש לכל מושפעיו שיחיו.