ב"ה, ט"ז שבט, תשי"ז
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ
מו"ה אפרים אליעזר שי' הכהן[1]
שלום וברכה!
נעם לי לקרות במכתבו של כת"ר מי"ב שבט תוכן דבריו בההתועדות בעת רעווא דרעווין ולית זעפין כי בי' מלכא בגלופין, ובפרט ביום ההילולא של צדיק יסוד עולם אשר עבד במס"נ בהקו שיוסיף לי ה' בן אחר, וכמדובר מאז מאחר לעשות בן, ובאחר, הרי נכנס גם הסוג היותר פחות שעליו מכריזין חוץ מאחר[2], ושגם בשבילו עצה היעוצה בתורתנו תורת חיים שידחק ואז יכנס[3], ומי שנסי נסים נעשו לו (וכדרז"ל ברכות נ"ז ריש ע"א יוחנן נסי נסים נעשו לו) שהוא מפסיק גם העשן[4].
וי"ל רמז נוסף בזה ע"פ הנראה במוחש שככל שירבה גשם וחומר העץ יתרבה ג"כ העשן ולהיפך כשנזדכך החומר וגם הגשם שנעשה רוחני, אין מקום לעשן, כי כבר הוא כולו רוחני ואור.
יצחק דמייחד הקב"ה שמו עליו (תנחומא תולדות ז' כי אפרו (יסוד היותר גס העפר. אגה"ק סט"ו) ג"כ צבור ע"ג המזבח)[5].
ובמה שהעיר אודות הסבר להנקודה של הענג והרצון שלאחרי הצמצום וסילוק, מצויין בשולי הגליון איזה מקומות משם מובן הענין*.
באיחולים ע"פ מאמר הידוע המתחיל במצוה אומרים לו גמור שימשיך בהפצת המעינות באותם החוגים אודותם כותב ויהי רצון שיהי' בהצלחה.
*) ד"ה מרגלא בפומי' תש"ט (בס' המאמרים תש"ט).
- 1 יאלעס, פילדלפיה.
- 2 חגיגה טז ב כְּבָר שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: ״שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים״ — חוּץ מֵאַחֵר
- 3 תניא פרק כה ואף שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין כו' היינו שאי מחזיקים ידו להיות לו שעת הכושר לעשות תשובה אבל אם דחק השעה ועשה תשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה.
- 4 חגיגה או ב כי נח נפשיה דאחר אמרי לא מידן לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי לא מידן לידייניה משום דעסק באורייתא ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא אמר ר"מ מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי מתי אמות ואעלה עשן מקברו כי נח נפשיה דר' מאיר סליק קוטרא מקבריה דאחר אמר ר' יוחנן גבורתא למיקלא רביה חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה אי נקטיה ביד מאן מרמי ליה מאן אמר מתי אמות ואכבה עשן מקברו כי נח נפשיה דר' יוחנן פסק קוטרא מקבריה דאחר פתח עליה ההוא ספדנא אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך
- 5 אתה מוצא כל מי שנתייסם בעיניו כאלו הוא מת כיצד אמר רשב"י אין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הצדיקים בחייהן אלא לאחר מיתתן שנאמר (תהלים, טז) לקדושים אשר בארץ המה וגו', אימתי הן קדושים כשהן קבורים בארץ שכל זמן שהן חיין אין הקב"ה מייחד שמו עליהן, כל כך למה שאין הקדוש ברוך הוא מאמין בהן שלא יטעה אותן היצר הרע, וכיון שמתים הקב"ה מיחד שמו עליהן, והרי מצינו שיחד הקדוש ברוך הוא שמו על יצחק הצדיק בחייו שכן הוא אומר ליעקב (בראשית, כח) אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, רבי ברכיה ורבנן רבנן אמרי רואה את אפרו כאלו הוא צבור על גבי המזבח, ורבי ברכיה אמר הואיל ונתייסם בעיניו כאלו הוא מת לפי שהיה גנוז לתוך הבית ויצר הרע פסק הימנו לכך כתיב ויהי כי זקן יצחק:
B"H, 16 Shevat, 5717.
Brooklyn.
Haraha"g Haraha"ch iy"a nu"n oseik b'tzt"z Ephraim Eliezer Kohen Yolas
Shalom u'Vrachah!
I was pleased to read in your letter from the 12th of Shevat the content of your words at the farbrengen during the time of 'Rava d'Ravin v'Leis Za'afin ki b'y Malka b'Gelufin,' especially on the yahrzeit of a tzaddik, foundation of the world, who served with self-sacrifice in fulfillment of 'May Hashem add for me another son.' As discussed previously regarding making a son and regarding 'another,' this includes even those on a lower level about whom it is proclaimed 'except for Acher,' and even for him there is advice given in our Torah, the Torah of life: if he pushes himself, he will enter. One to whom miracles upon miracles have occurred (as our Sages say in Berachos 57a: 'Yochanan—miracles upon miracles happened to him') can even interrupt smoke.
There is an additional hint here based on what we see: the more material and moisture in wood, the more smoke is produced; conversely, when the material becomes refined and even the physical becomes spiritualized, there is no place for smoke—it has become entirely spiritual and light. Regarding Yitzchak, whom Hashem uniquely associates His Name with (Tanchuma Toldos 7: that his ashes—the coarsest element—are also gathered upon the altar), this too applies.
Regarding your question about explaining the point of delight and will that follow tzimtzum and withdrawal: noted in the margin are some sources from which this matter can be understood.*
With blessings according to the well-known saying that one who begins a mitzvah is told to complete it—that you should continue spreading the wellsprings among those circles about which you write. May it be G‑d's will that you succeed.
Summary
The Rebbe encourages perseverance in spiritual work and spreading Chassidus, teaching that even those who feel distant can return through effort and teshuvah. Refinement transforms obstacles into light; continued dedication brings blessing and success.