בס"ד. י"ב תמוז ה'תשל"ח*
זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו[1], ומביא כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל הגאולה במאמרו ד"ה זה [שאמרו בחגיגת י"ב תמוז הראשונה (בסעודת הודאה), בשנת תרפ"ח[2]], דאיתא במדרש[3], אמר ר' אבין אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה, בא שלמה ופירש[4] נגילה ונשמחה בך בהקב"ה, בך ביראתך, בך בתורתך, בך בישועתך[5]. אמר ר' יצחק בך בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורה, ב' תרין כ' עשרין, הרי בך. ומדייק בהמאמר, מהו אומרו אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה, דמכיון שזה היום עשה ה' [היינו, דגם מעלתו של היום הוא לא מצד עצמו אלא שזה היום עשה ה'], הרי מובן לכאורה שהשמחה צריכה להיות בהקב"ה, ומהו אומרו אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה. וגם מה הם ג' הענינים דיראה תורה וישועה. וגם צ"ל המאמר דר' יצחק בך בעשרים ושתים אותיות כו', הרי בך בפשטות הוא בך בהקב"ה, ולמה מפרש בך בעשרים ושתים אותיות.
ב) והנה ביאור מעלת היום (ועד שיש קס"ד לשמוח בהיום) הוא[6], כי היום שבו נעשה נס[7] הוא יום נעלה. ושני ענינים בזה. דהיום שבו נעשה נס הוא יום זכאי מצד עצמו (גם מקודם), שלכן נעשה בו נס, כי מגלגלין זכות ליום זכאי[8]. ועוד דע"י הנס שהי' בו, נעשה יום זכאי ויום סגולה וכו' (עוד יותר מכמו שהי' לפני זה). ולא עוד אלא שביום זה עצמו עיקר העילוי הוא בהזמן הפרטי (יום או לילה) שבו נעשה הנס. כדאיתא במדרש[9] בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום אנו אומרים לפניך שירה ביום (ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום וגו'[10]), ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה אנו אומרים לפניך שירה בלילה (השיר יהי' לכם כליל התקדש חג[11]).
ויש לומר, דהחילוק בהזמן שבו נעשה הנס, יום או לילה, הוא בהתאם לדרגת ואופן הנס, אם הנס באופן של אור וגילוי (יום) או שהוא באופן דהעלם (לילה). ועפ"ז יומתק גם זה שהנס הוא באופן של יום, אור וגילוי[12].
ג) וביאור הענין (השייכות דהזמן שבו נעשה הנס להנס) יובן בהקדים הידוע דנס הוא מלשון הרמה[13]. דע"י הנס נעשה הרמה ועלי' בהטבע[14]. דזהו מה שאומרים ברוך שעשה לי נס במקום הזה[15], דגם המקום שהוא גבול וטבע מתעלה בהבל"ג דהנס שלמעלה מהטבע. ומזה מובן שעד"ז הוא בנוגע לזמן שנעשה בו הנס, וכמו שאומרים בברכת הנסים (דחנוכה ודפורים) שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.
ד) וביאור הענין בפרטיות יותר, הנה ידוע[16] דבנסים יש (בכללות) שני סוגים. נסים שלמעלה מהטבע [כהנסים שהיו ביציאת מצרים, הפיכת מים לדם וכו' ועד להנס דקריעת ים סוף שנהפך ים ליבשה], ונסים המלובשים בדרכי הטבע. ובהם גופא ישנם שני אופנים. שלבושי הטבע הם באופן שניכר בהם שהם רק לבוש להנס שמתלבש בהם. כהנסים דחנוכה ופורים (ועד"ז הנסים של הגאולה די"ט כסלו[17] ודי"ב תמוז), דעם היותם מלובשים בדרכי הטבע, מ"מ הי' ניכר בגילוי (ועד שראו כל אפסי ארץ[18]) הנס שבהם[19]. ושלבושי הטבע מעלימים ומסתירים על הנס שמלובש בהם. ועד שלפעמים הם מעלימים ומסתירים לגמרי, שאין ניכר כלל שהוא נס, אין בעל הנס מכיר בנסו[20].
ה) והנה ידוע[21], דשרש הטבע הוא משם אלקים (אלקים בגימטריא הטבע[22]), דבכללות הוא אור הממלא שמתלבש בעולמות לפי ערכם, ושרש הנסים הוא משם הוי', דבכללות הוא אור הסובב שלמעלה מעולמות. ומזה מובן, דהנסים שאינם מלובשים בטבע, שרש המשכתם הוא מהגילוי דהוי' עצמו, שלמעלה מהתלבשות בשם אלקים, והנסים המלובשים בטבע שרש המשכתם הוא[23] מהגילוי דשם הוי' כמו שמתלבש בשם אלקים[24].
ויובן זה עד"מ בכח הרצון שבאדם (דרצון הוא משל על אור הסובב), שיש בו ב' מדריגות. רצון שלמעלה מטעם, ורצון שמתלבש בטעם. ובזה גופא (ברצון המלובש בטעם) שני אופנים[25]. דעם היותו מלובש בטעם, ניכר בו בגילוי שבעיקרו הוא רצון (שלמעלה מטעם). ושהרצון מטה את השכל באופן שהשכל עצמו נעשה כפי הרצון, ונרגש בו דזה שהוא סובר כן הוא (לא מצד הטיית הרצון אלא) מצד השכל[26]. ועד"ז הוא בנמשל, בגילוי אור הסובב, שיש בו דוגמת ג' דרגות הנ"ל, שהם שרש ג' הסוגים בנסים, נס שלמעלה מהטבע לגמרי, נס המלובש בטבע באופן שניכר הנס שבו, ונס המלובש בטבע באופן שהטבע מסתיר הנס שבו.
ו) והנה זה שנס הוא מלשון הרמה, שע"י הנס נעשה הרמה ועלי' בהטבע, הוא בעיקר בהנסים המלובשים בטבע[27]. שבהנסים שלמעלה מהטבע, הגילוי דשם הוי' שלמעלה מהטבע הוא באופן שהטבע (הנמשך משם אלקים) בטל ע"י הגילוי, שידוד מערכות הטבע, וענין נס מלשון הרמה שהגילוי דשם הוי' הוא באופן שהטבע (שנמשך משם אלקים) מתעלה בהאור דשם הוי', הוא (בעיקר) בהנסים המלובשים בטבע. אלא שאעפ"כ, מזה שגם הנסים שאינם מלובשים בטבע נקראים בשם נס מלשון הרמה, מובן, שגם ע"י נסים אלו נעשה הרמה ועלי' בהטבע. דכיון[28] ששידוד הטבע שע"י הנס הוא רק בפרט אחד ולא בכללות הדבר [כהנס דקריעת ים סוף, שהשינוי (שידוד הטבע) הי' רק בזה שהמים נצבו כמו נד וכחומה[29], אבל עצם חומר המים נשאר כמו שהי' מקודם[30]], נמצא, שגם בנסים אלה, הגילוי דשם הוי' הוא בהתלבשות בהטבע של כללות הדבר שנעשה בו הנס, ועי"ז נעשה בו הרמה ועלי'[31].
ז) וזהו אומרו אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה, דבכל נס יש שני הענינים דיום ודהקב"ה. דהרמת הטבע שע"י הנס הוא יום. וכנ"ל (סעיף ב' וג') דע"י הנס נעשה הרמה ועלי' בהזמן (היום) שבו נעשה הנס. והנס עצמו, שענינו הוא למעלה מהטבע, שרש המשכתו הוא מאוא"ס שלמעלה מעולמות (אור הסובב) כמו שמאיר ומתגלה בעולם[32] באופן דסובב ומקיף, הקדוש ברוך הוא. וכמבואר בכ"מ[33] דזה שקוראים אותו ית' בשם הקדוש ברוך הוא, קאי על עצמות אוא"ס שקדוש ומובדל מעולמות כמו שהוא נמשך (ברוך מלשון המשכה) בעולמות באופן דסובב ומקיף. ואין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה, כי בכל אחד מהם יש מעלה שאינה בהשני. דבדרגת האור, הנס עצמו (הענין דשידוד הטבע) הוא נעלה הרבה יותר מהרמת הטבע שע"י הנס. דהנס עצמו (שידוד הטבע) הוא הגילוי דאור הסובב שלמעלה מעולמות, משא"כ הרמת הטבע שע"י הנס הוא הגילוי דאור הסובב כמו שמתלבש בעולמות. אבל בהגילוי, הענין דהרמת הטבע הוא נעלה יותר. דבהנס עצמו, הגילוי דאור הסובב, אין לאדם השגה בזה. שלכן נק' הנסים בשם נפלאות, דפלא הוא שאינו מושג בשכל. ולא עוד, אלא שכשאדם רואה דבר פלא הוא משתומם על זה, דהשתוממות הו"ע הביטול[34]. וכמבואר בכ"מ[35] בענין ארבעה שצריכים להודות[36], דהודאה (על הנס) הו"ע הביטול. דכמו שבעולם, ענין הנס הוא שהטבע מתבטל [דכיון שהנס בא מהגילוי דעצמות אוא"ס שלמעלה מהעולמות, שהעולם אינו יכול לקבלו, נעשה עי"ז ביטול הטבע דעולם], עד"ז הוא בנוגע להאדם, דע"י הנס הוא בא להודאה וביטול. משא"כ הענין דהרמת הטבע, שהגילוי דשם הוי' שלמעלה מהטבע נתלבש בהטבע גופא, על זה כתיב[37] דעו כי הוי' הוא אלקים, ידיעה והשגה. וכיון ששמחה היא בבינה דוקא, משא"כ בחכמה שלמעלה מהשגה אין שייך שמחה[38] [אף שגם החכמה היא שכל, אלא שהיא נקודה כללית ואינה בהתיישבות. דמזה מובן במכ"ש בנוגע לפלא שלמעלה מהשכל], לכן יש קס"ד לשמוח ביום. ויש להוסיף, דיום הוא אור וגילוי (כמבואר בארוכה בהמאמר דבעל הגאולה בתחלתו). וזהו לשמוח ביום, דהטעם על הקס"ד לשמוח בהיום שנעשה בו הנס (הענין דהרמת הטבע) הוא, כי ענין זה הוא יום, אור וגילוי (שבא בידיעה והשגה).
ח) ובא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך בהקב"ה בך ביראתך כו', דפירוש בך בהקב"ה (שפירש שלמה) הוא בהקב"ה עצמו שלמעלה גם מסובב. וכמבואר בכ"מ[39] דפירוש בך הוא בך בעצמותך. דהחידוש של שלמה (החכם מכל אדם[40]) הוא דשרש הנסים הוא מהעצמות. דזה שהגילוי דשם הוי' שלמעלה מהטבע נתלבש בשם אלקים בגימטריא הטבע (דענין זה הוא בכל הנסים, גם בהנסים שלמעלה מהטבע, כנ"ל סעיף ו), וגם לאחרי התלבשותו בטבע ניכר בגילוי (גם בהנסים המלובשים בטבע, כהנסים דחנוכה ופורים) שהוא נס (הגילוי דשם הוי') שלמעלה מהטבע, הוא בכח העצמות שמחבר ומאחד שני הפכים.
וזהו הקשר דשני הפירושים בנגילה ונשמחה בך, בך בהקב"ה (כפירוש המדרש) ובך בעצמותך, כי החיבור והיחוד דקדוש וברוך (סובב וממלא) הוא בכח העצמות. וכיון שהפסוק נגילה ונשמחה בך מובא במדרש בהמשך לשתי הסברות (בענין השמחה בהנסים), אם לשמוח בהקב"ה (בהנס עצמו שנמשך מאור הסובב) או לשמוח בהיום (מהתלבשות הסובב בממלא, שעי"ז מתלבש הנס בטבע), והחידוש דשלמה הוא שהשמחה צריכה להיות בך בעצמותך שמחבר שני הענינים, לכן אומר בך בהקדוש ברוך הוא (ולא בך בעצמותך), כי כח העצמות שמתגלה בנסים הוא בזה שמאחד ב' הבחינות דקדוש וברוך.
ט) וממשיך במדרש בך ביראתך בך בתורתך בך בישועתך, דהמשכת העצמות היא ע"י היראה. וכמבואר בכ"מ[41] החילוק בין אהבה ליראה, דע"י האהבה, כיון שהיא מציאות והתפשטות, מגיעים בהגילויים דאוא"ס (התפשטות), ודוקא ע"י היראה שהיא ביטול, ועד ביטול שמצד עצם הנשמה, מגיעים בהעצמות. אבל, זה שע"י היראה מגיעים בהעצמות, הוא בהעלם, ובכדי שיהי' גילוי העצמות הוא ע"י התורה, תורה אור[42]. דהגם שהביטול דיראה הוא מצד עצם הנשמה, דשרש הנשמות הוא למעלה משרש התורה[43], הרי הגילוי דכל ענין (גם דשרש הנשמות כמו שהם מושרשים בהעצמות) הוא ע"י התורה.
ויש להוסיף, דמכיון שאסתכל באורייתא וברא עלמא[44], כל ההמשכות שבעולם הם ע"י התורה. ושני הענינים דלמעלה מהטבע (בל"ג) ודטבע (גבול) שבעולם, נמשכים משני הענינים דבל"ג וגבול שבתורה. וכמבואר בכ"מ[45] עה"פ[46] עוטה אור כשלמה, שגליא דתורה (השלמה דתורה) היא במדידה והגבלה, ופנימיות התורה (האור דתורה) הוא בלי גבול. וע"י היחוד דשני הענינים בתורה, שהגליא והפנימיות הם תורה אחת, ובפרט ע"י עסק התורה באופן שבלימוד הנגלה נרגש אצלו בגילוי הפנימיות דתורה (הנפלאות שבתורה), עי"ז נמשך בעולם החיבור דלמעלה מהטבע עם הטבע, ובאופן שגם בהטבע יהי' נרגש בגילוי הנפלאות שלמעלה מהטבע.
וזהו בך ביראתך בך בתורתך בך בישועתך, שבתחילה צ"ל ביראתך שעי"ז ממשיכים את העצמות, ולאח"ז בתורתך (תורה אור) שעי"ז נעשה גילוי העצמות, ומזה נמשך להיות בך בישועתך, דהגם שהיו במצב שהוזקקו לישועה, וגם לאח"ז (כיון שנמצאים עדיין בגלות), הישועה היא בלבושי הטבע, מ"מ ניכר בה בגילוי, ובאופן דראו כל אפסי ארץ, שהוא נס גלוי שלמעלה מהטבע.
וממשיך במדרש, אמר ר' יצחק[47] בך בעשרים ושתים אותיות שכתבת לנו בתורה, דזה שע"י התורה נמשכת הישועה באופן הנ"ל הוא בעיקר באותיות התורה. ושני ענינים בזה. כי החיבור דלמעלה מהטבע עם הטבע הוא בכח העצמות (כנ"ל), ואותיות התורה הם כלים להמשכת העצמות (כמבואר בהמאמר דבעל הגאולה). והחיות של כאו"א מישראל הוא ע"י שיש לו אות בתורה[48], ולכן, בכדי שיהי' נגילה ונשמחה בך (דענין השמחה היא גילוי החיות עד לגילוי פנימיות החיות[49]), הוא ע"י אותיות התורה, שמהם נמשך חיות לכ"א מישראל.
י) והנה ידוע[50] ששמחה פורצת גדר. ומובן, שהגדרים שנפרצים ע"י השמחה הם רק הגדרים של אותה הבחינה שבה היא השמחה. ולכן, כאשר השמחה בהנסים היא מצד הגילויים דממלא וסובב (יום והקב"ה), שהם בגדר ידיעה (אין אנו יודעים), נשארים עדיין הגדרים שישנם בהבחינות שלמעלה מידיעה. משא"כ ע"י השמחה דנגילה ונשמחה בך בעצמותך, נעשה פורץ, פריצת כל הגדרים. ועי"ז מיתוסף עוד יותר בהחיבור דלמעלה מהטבע עם הטבע שנעשה ע"י גילוי העצמות.
וזהו זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, דע"י השמחה בזה היום (באופן דנגילה ונשמחה בך), מיתוסף עוד יותר בהגאולה, שהיא באופן נעלה עוד יותר מכמו שהיתה בפעם הראשונה (כפי שנמשכה מלמעלה, לפני השמחה). וכיון שבהגאולה די"ב תמוז נגאלו כאו"א מישראל, גם אלו אשר בשם ישראל (רק) יכונה[51], לכן, גם ההוספה בהגאולה בכל שנה, שנעשית ע"י שמחת הגאולה, היא נמשכת לכאו"א מישראל, להגאל מכל הענינים המונעים ומעכבים לתומ"צ. וע"פ הידוע שכל הגאולות שייכות זל"ז כי כולם גאולה נקראות[52], יש לומר, דע"י השמחה בחגיגת הגאולה, תהי' הוספה גם בגאולה העתידה, שם נשמחה בו[53], בו בעצמותו[54], בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
**********
*) יצא לאור בקונטרס חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז – תשמ"ט, "לקראת חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז . . יום ג' ח' תמוז תשמ"ט".
- 1 תהלים קיח, כד.
- 2 ולאחרי עשרים שנה – בשנת תש"ח – ציוה בעל הגאולה להדפיס את המאמר (בהוספת קיצורים וכו') בקונטרס חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז ה'תש"ח (סה"מ ה'תש"ח ע' 239 ואילך). ולאח"ז נדפס גם בסה"מ ה'תרפ"ח ע' קנג ואילך.
- 3 שהש"ר פ"א, ד (קרוב לסופו).
- 4 שה"ש א, ד.
- 5 כ"ה בהמאמר דבעל הגאולה. ולגירסתנו במדרש הסדר הוא: בישועתך בתורתך ביראתך. ואולי גם בהמאמר הכוונה להסדר מסופו לראשו. וראה בסוף המאמר דבעל הגאולה. וראה גם לקמן סעיף ט.
- 6 ראה עד"ז פירוש מהרז"ו לשהש"ר שם.
- 7 להעיר, דפסוק זה היום גו' בא בהמשך למ"ש לפני זה היא נפלאת בעינינו. ובמצודת דוד שם "שלא יורה עליו הטבע".
- 8 תענית כט, א. ולהעיר, שכ"ה בנוגע לי"ב תמוז – שגם מקודם הי' יום זכאי, ובקשר לבעל הגאולה יום ההולדת שלו.
- 9 ב"ר פ"ו, ב – הובא גם בפירוש מהרז"ו לשהש"ר שם.
- 10 שופטים ה, א.
- 11 ישעי' ל, כט.
- 12 ראה מגילה כ, ב דזה היום עשה ה' קאי (לא רק על המעל"ע, אלא גם) על יום (בניגוד ללילה). וראה בהמאמר דבעל הגאולה בתחלתו (בענין זה היום עשה ה') דיום הוא אור וגילוי.
- 13 פרש"י יתרו כ, יז.
- 14 סידור עם דא"ח מד, סע"ב. פירוש המלות לאדמו"ר האמצעי פקל"ט. אוה"ת בשלח ע' תרסה.
- 15 ברכות נד, א. רמב"ם הל' ברכות פ"י ה"ט. טושו"ע או"ח סרי"ח. סדר ברכת הנהנין לאדה"ז רפי"ג. וראה שערי תשובה ח"א (שער התשובה) פכ"ג (יד, ג ואילך). שער האמונה פט"ו* (כט, ב).
- 16 ראה סה"מ תקס"ח ח"ה ע' שע ואילך (נוסחא שני'). ביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' שטז ואילך. ובארוכה – שער האמונה שם פט"ו ואילך. ובכ"מ.
- 17 להעיר ממה שאמר אדה"ז בחג הגאולה י"ט כסלו תק"ס: "ברוך שעשה נסים לאבותינו הבעש"ט ורבינו הרב המגיד, בימים ההם פורים וחנוכה, בזמן הזה י"ט כסלו" (לקו"ד כרך א כא, א. הוספות לאוה"ת חנוכה כרך ה תתריד, א).
- 18 ולהעיר ממ"ש אדמו"ר הזקן בנוגע לגאולת י"ט כסלו: "הפלה ה' והגדיל לעשות בארץ כו' אשר נתגדל ונתקדש ברבים ובפרט בעיני כל השרים וכל העמים כו' אשר גם בעיניהם יפלא הדבר הפלא ופלא כו'" (אגרות-קודש שלו ח"א סי' לח. וש"נ).
- 19 ראה תו"א מג"א ק, א. אוה"ת אחרי ע' תקסד. ביאוה"ז שם ע' שיז. ובכ"מ.
- 20 נדה לא, א.
- 21 ראה סידור ופיה"מ שם. סד"ה החודש תרס"ו. סה"מ תרע"ח ע' פט.
- 22 פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב. ר"ח שער התשובה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). וראה שם שער *) בשער האמונה שם: (טז). והוא ט"ס.האהבה ספ"א ד"ה וכדי להבין (נב, ד). של"ה פט, א (דאיתא בזהר); קפט, א (ומרומז בזהר); שח, ב. שו"ת חכם צבי סי"ח. שער היחוד והאמונה רפ"ו.
- 23 ראה פיה"מ שם פק"מ (צד, ד).
- 24 והגם דגם התהוות הנבראים (כפי טבעם) הוא לא משם אלקים עצמו אלא מהארת שם הוי' שבשם אלקים – יש לומר, דבנסים המלובשים בטבע, גם כשלבושי הטבע מסתירים לגמרי, הגילוי דשם הוי' הוא באופן נעלה יותר. שלכן הם נסים (אלא שאין מכירים בהם). וראה לקמן בפנים שהוא דוגמת שהרצון מטה את השכל באופן שנרגש בו שהוא סובר כן מצד עצמו – אף שבאמת אין לזה מקום בשכל, והוא רק מצד הרצון.
- 25 ראה עד"ז לקו"ש ח"ח ע' 5.
- 26 וע"ד שוחד, דהגם שזה שסובר כן הוא מפני שהרצון מטה את השכל (ולא מצד השכל עצמו), נרגש אצלו שהשכל מצד עצמו מחייב כן (כדמוכח מזה שהשוחד יעוור).
- 27 ולכאורה יש לומר, דהרמת הטבע הוא גם בהנסים דאין בעל הנס מכיר בנסו. ואדרבא, כיון דזה שנסים אלו הם מוסתרים הוא מפני שהטבע עצמו נעשה כן (כנ"ל סוף סעיף ה) – הרי הרמת הטבע שבהם הוא עוד יותר.
- 28 ראה בארוכה ד"ה נתת ליראיך ה'תשי"ב [תורת מנחם – התוועדויות כרך ו ע' 44 ואילך]. וראה עד"ז סה"מ תרע"ח ע' פט. בפיה"מ פקל"ט דגם ביטול הטבע הו"ע של הרמת ועליית הטבע. אבל בסה"מ תרע"ח שם מבואר כבפנים.
- 29 לשון אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה פ"ב. וראה לקו"ש ח"ו ע' 90 הערה 27.
- 30 שגם הנס דקריעת ים סוף הוא יש מיש ולא יש מאין (ראה שעהיוה"א שם).
- 31 להעיר מפרש"י עה"פ חוקת כא, ח "ולפי שהוא גבוה . . קוראו נס". היינו, דב"נס" שני ענינים: שהוא עצמו גבוה ומרומם, ונס מלשון הרמה, שעל ידו נעשה הרמה בענין שני. ועפ"ז יש לומר, דזה שהנסים שאינם מלובשים בטבע נקראים בשם נס הוא (בעיקר) מפני שהם עצמם הם גבוהים (אלא שיש בהם גם הענין ד(נס מלשון) הרמה, הרמת הטבע). וראה סה"מ תרע"ח ע' פט "נס הוא ל' רוממות . . גילוי בחי' רוממות הא"ס שלמעלה מהטבע . . ולכן בהנס מתבטל הטבע", ולאח"ז מוסיף עוד ענין "נס שהוא ל' רוממות היינו רוממות הטבע".
- 32 דמאור הסובב עצמו, כמו שהוא למעלה מהתגלות בעולם אפילו לא באופן דמקיף ("קדוש" שלמעלה מ"ברוך") אין שייך גם הענין דשידוד וביטול הטבע.
- 33 לקו"ת תזריע כב, ג. וראה שם כד, א דזה שהמתיבתא דרקיעא זכו להגילוי דקוב"ה אמר טהור הוא שהשיגו "רק גילוי הרצון" כי הגילוי דקוב"ה הוא בחי' מקיף וסובב. ומזה מובן, שגם ההמשכה (ענין "ברוך") דהקב"ה הוא שנמשך באופן דמקיף, כמו שהוא קדוש ומובדל.
- 34 המשך תער"ב ח"ב ע' תתצד. ובכ"מ.
- 35 סידור (עם דא"ח) מד, ד. פיה"מ ס"פ קלט.
- 36 ברכות נד, ב (במשנה). רמב"ם הל' ברכות פ"י ה"ח. טושו"ע או"ח ר"ס ריט. סדר ברכת הנהנין לאדה"ז פי"ג ס"ב.
- 37 תהלים ק, ג. וראה פיה"מ שם פק"מ (צב, ד).
- 38 לקו"ת צו יא, ג ואילך. פיה"מ פקמ"ח (צח, סע"א ואילך). ובארוכה – ד"ה שמח תשמח תרנ"ז בתחלתו.
- 39 ראה בהמאמר דבעל הגאולה בסופו. אוה"ת דרושים לסוכות ע' א'תשס. סה"מ ה'תש"א ע' 94. בהנסמן להלן הערה 54.
- 40 ראה מלכים-א ה, יא.
- 41 קונטרס העבודה פ"ג (ע' 18).
- 42 משלי ו, כג.
- 43 ראה ד"ה אז ישיר תרס"ה (סה"מ תרס"ה ע' קיט ואילך). עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' רח ואילך). ה'ש"ת פ"ג (סה"מ ה'ש"ת ע' 61 ואילך). ובכ"מ.
- 44 זח"ב קסא, א-ב.
- 45 המשך תער"ב ח"א ספ"ח. סה"מ ה'ש"ת ע' 67. ועוד.
- 46 תהלים קד, ב.
- 47 ולהעיר דיצחק הוא שמו (השני) של בעל הגאולה.
- 48 ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ג ע' תשעט. וש"נ.
- 49 ראה לקו"ת שלח מא, א.
- 50 ראה המשך שמח תשמח תרנ"ז ס"ע 49 (סה"מ תרנ"ז ע' רכד) ואילך. ועוד.
- 51 ל' כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל הגאולה במכתבו לחגיגת י"ב-י"ג תמוז בפעם הראשונה – ט"ו סיון תרפ"ח (נדפס בסה"מ תרפ"ח ע' קמו ואילך. ה'תש"ח ע' 263 ואילך. אגרות-קודש שלו ח"ב ע' פ ואילך).
- 52 ראה פרש"י ד"ה אתחלתא דגאולה – מגילה יז, ב.
- 53 תהלים סו, ו. וקאי על הגאולה העתידה – ראה שער האמונה רפנ"ב. שם ספנ"ו. ובכ"מ.
- 54 ראה תו"א בשלח סד, סע"ב. שער האמונה ספנ"ו. מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"א ע' שפד. אוה"ת שבהערה 39. ובכ"מ.
B"H, 12 Tammuz 5738.
Zeh HaYom Asah Hashem Nagilah VeNismechah Vo.
Our Sages teach on the verse Zeh HaYom Asah Hashem Nagilah VeNismechah Vo ([1]), as brought by the Frierdiker Rebbe in his maamar on the first Yud-Beis Tammuz celebration in 5688 ([2]). The Midrash ([3]) says: Rabbi Avin said, we do not know whether to rejoice in the day or in the Holy One, blessed be He. Shlomo came and explained ([4]): Nagilah VeNismechah Bach—rejoice in You, in Your awe, in Your Torah, in Your salvation ([5]). Rabbi Yitzchak said: "In You" refers to the twenty-two letters You wrote for us in the Torah. The maamar analyzes: Why is there a question whether to rejoice in the day or in Hashem, since the day's greatness is only because Hashem made it? Also, what are the three aspects: awe, Torah, and salvation? And why does Rabbi Yitzchak interpret "in You" as the twenty-two letters, when it simply means in Hashem?
2) The explanation for the greatness of the day (and why there is a thought to rejoice in the day) is ([6]) that the day on which a miracle occurs is an elevated day. There are two aspects: the day itself is already meritorious (even beforehand), which is why the miracle occurred on it—"merit is brought to a meritorious day" ([7], [8]). Additionally, through the miracle, the day becomes even more special. Furthermore, the main elevation is in the specific time (day or night) when the miracle happened. The Midrash ([9]) says: When You perform miracles for us by day, we sing to You by day (as in the song of Devorah and Barak by day [10]), and when You perform miracles by night, we sing by night (as in "the song shall be to you as a night sanctified for a festival" [11]).
It can be said that the difference between a miracle occurring by day or by night corresponds to the nature of the miracle—whether it is in a manner of light and revelation (day) or concealment (night). This explains why a miracle that happens by day is one of light and revelation ([12]).
3) The connection between the time of the miracle and the miracle itself can be understood by prefacing the well-known idea that "nes" (miracle) means elevation ([13]). Through a miracle, nature is elevated ([14]). This is why we say, "Blessed is He Who performed a miracle for me in this place" ([15])—even the place, which is limited and natural, is elevated through the miracle, which is beyond nature. Similarly, the time in which the miracle occurred is elevated, as we say in the blessings for Chanukah and Purim: "Who performed miracles for our ancestors in those days at this time."
4) More specifically, it is known ([16]) that there are generally two types of miracles: those that are completely above nature (like the miracles of the Exodus, the plagues, and the splitting of the sea), and those enclothed within nature. Even within the latter, there are two forms: sometimes the natural "clothing" is obviously just a garment for the miracle, as in Chanukah and Purim (and similarly the miracles of Yud-Tes Kislev and Yud-Beis Tammuz), where, despite being enclothed in nature, the miracle is openly revealed ([17], [18], [19]). Other times, the natural garment conceals the miracle, to the extent that it is not recognized at all, and even the beneficiary does not realize it ([20]).
5) It is known ([21]) that the root of nature is from the Divine Name Elokim (Elokim has the same gematria as "hateva"—nature [22]), which is the "memaleh" light that fills all worlds. The root of miracles is from the Name Havayah, the "sovev" light that transcends worlds. Thus, miracles not enclothed in nature are drawn from the revelation of Havayah itself, above Elokim, while miracles enclothed in nature are from the revelation of Havayah as it is enclothed within Elokim ([23], [24]).
This can be compared to the power of will in a person (will is a metaphor for "sovev"), which has two levels: will above reason, and will enclothed within reason. Even within will enclothed in reason, there are two forms: sometimes, even though it is enclothed in reason, it is clear that it is primarily will, and the will bends the intellect so that the intellect itself seems to agree ([25], [26]). Similarly, in the nimshal, the revelation of "sovev" has three levels, paralleling the three types of miracles: completely above nature, enclothed in nature but the miracle is apparent, and enclothed in nature but concealed.
6) The idea that a miracle means elevation, that through the miracle nature is elevated, applies mainly to miracles enclothed in nature ([27]). In miracles above nature, the revelation of Havayah nullifies nature, but the concept of "elevation"—that nature itself is uplifted by the revelation of Havayah—applies mainly to miracles within nature. Yet, since even miracles not enclothed in nature are called "nes" (elevation), it follows that even through these, nature is elevated. Since the disruption of nature by the miracle is only in one aspect (e.g., the splitting of the sea, where only the water's form changed, but its substance remained [28], [29], [30]), the revelation of Havayah is still enclothed within the nature of the thing, and thus it is elevated ([31]).
7) This is the meaning of "we do not know whether to rejoice in the day or in Hashem." Every miracle contains both aspects: the elevation of nature (the day), and the miracle itself, which is above nature and rooted in the Infinite Light as it is revealed in the world ([32], [33]). The term "Hakadosh Baruch Hu" refers to the Essence of the Infinite, which is holy and separate from the worlds, as it is drawn into the worlds in a surrounding manner. We do not know which to rejoice in, because each has a unique advantage. In terms of the light, the miracle itself is much higher than the elevation of nature, but in terms of revelation, the elevation of nature is greater, since the miracle itself is incomprehensible and causes a sense of wonder and nullification ([34], [35], [36]). In the world, a miracle nullifies nature, and for the person, it brings him to gratitude and self-nullification. In contrast, the elevation of nature is a revelation that can be understood and internalized ([37]). Since joy is associated with understanding, there is a reason to rejoice in the day. Day represents light and revelation ([38]), and thus the joy in the day is the joy in the revelation and understanding of the miracle.
8) Shlomo came and explained: Nagilah VeNismechah Bach—in You, in Hashem, in Your awe, etc. The meaning of "in You" (as explained by Shlomo) is in Hashem Himself, even above "sovev." It is explained elsewhere ([39]) that "in You" means in Your very Essence. The novelty of Shlomo (the wisest of men [40]) is that the root of miracles is from the Essence. The fact that the revelation of Havayah above nature is enclothed in Elokim (nature), and even after being enclothed in nature it is still apparent as a miracle, is due to the Essence, which unites opposites.
This is the connection between the two explanations of Nagilah VeNismechah Bach: in Hashem (as the Midrash explains) and in Your Essence. The unification of "Kadosh" and "Baruch" (sovev and memaleh) is through the Essence. Since the verse is brought in the Midrash after the two opinions—whether to rejoice in Hashem (the miracle itself from sovev) or in the day (the enclothing of sovev in memaleh)—and Shlomo's innovation is that the joy should be in the Essence that unites both, he says "in You, in Hakadosh Baruch Hu" (not "in You, in Your Essence"), because the Essence is revealed in the unification of Kadosh and Baruch.
9) The Midrash continues: "in Your awe, in Your Torah, in Your salvation." The drawing down of the Essence is through awe. It is explained elsewhere ([41]) that the difference between love and awe is that love, being an expansion, reaches the revelations of the Infinite, while awe, which is self-nullification, reaches the Essence. However, this is in a concealed way, and for the Essence to be revealed, it is through Torah, which is light ([42]). Although the self-nullification of awe comes from the essence of the soul, whose root is higher than Torah ([43]), the revelation of every matter (even the root of souls as they are rooted in the Essence) is through Torah.
It can be added that since "He looked into the Torah and created the world" ([44]), all the Divine influences in the world are through Torah. The two aspects of infinity and limitation in the world come from the infinite and finite aspects of Torah. It is explained elsewhere ([45], [46]) that the revealed part of Torah is measured and limited, while the inner part is infinite. Through uniting these two aspects in Torah—especially when one learns the revealed Torah in a way that the inner dimension is felt—this draws down into the world the unification of above nature and nature, so that even within nature the wonders above nature are openly felt.
This is the meaning of "in Your awe, in Your Torah, in Your salvation": first comes awe, which draws down the Essence; then Torah (Torah Or), which reveals the Essence; and from this comes salvation. Even when one is in need of salvation, and even afterwards (since we are still in exile), the salvation comes through natural means, but it is openly apparent, a revealed miracle above nature.
The Midrash continues: Rabbi Yitzchak said ([47]): "in You"—in the twenty-two letters You wrote for us in the Torah. The salvation that comes through Torah is primarily through the letters of Torah. There are two aspects: the unification of above nature and nature is through the Essence, and the letters of Torah are vessels for drawing down the Essence (as explained in the Frierdiker Rebbe's maamar). The vitality of every Jew is through his letter in the Torah ([48]), so for there to be true joy (the revelation of vitality, even its inner dimension [49]), it is through the letters of Torah, from which every Jew receives vitality.
10) It is known ([50]) that joy breaks all boundaries. The boundaries broken by joy are only those of the level in which the joy is found. Therefore, when the joy in miracles is from the revelations of "memaleh" and "sovev" (day and Hashem), which are within the realm of knowledge, the boundaries of the levels above knowledge remain. But through the joy of Nagilah VeNismechah Bach—in Your Essence—all boundaries are broken, and this further enhances the unification of above nature and nature that comes through the revelation of the Essence.
This is the meaning of Zeh HaYom Asah Hashem Nagilah VeNismechah Vo: through rejoicing in this day (in the manner of Nagilah VeNismechah Bach), the redemption is further enhanced, even more than it was originally (as it was drawn from Above, before the joy). Since in the redemption of Yud-Beis Tammuz every Jew was redeemed, even those who are only called by the name "Yisrael" ([51]), the additional redemption each year, brought about by the joy of the redemption, extends to every Jew, redeeming them from anything that hinders Torah and mitzvos. And since all redemptions are connected ([52]), it can be said that through the joy of the redemption celebration, there will be an increase in the future redemption, where "we will rejoice in Him" ([53]), in His Essence ([54]), with the coming of Moshiach, speedily in our days.
Summary
This maamar explains that the joy of Yud-Beis Tammuz is not only in the miraculous event but in the deeper unity of G‑dliness that fuses miracle and nature. Through awe, Torah, and revealed miracles, we connect to the Divine Essence, drawing down redemption and ultimate joy for every Jew.