[חורף ה'תשל"ג]
שלום וברכה!
ת"ח
על הבשו"ט הנ"ל.
אזכיר עה"צ להנ"ל.
עפ"י
מאחז"ל
חמרא למרא טיבותא לשקי' (ובפרט)
גדול המעשה
כו' מובן שהבא לקמן - שייך גם אליו.
נתינת-תרומת הנ"ל נתקבלה.
והנה פאַר דעם עיקר - די מצוה שבדבר [ובפרט מצות צדקה ובפרט בסכום - שזוהי פעם הראשונה שנותן סכום כזה שלא
ע"מ
לקבל פרס
וכל
התחלות קשות], דיינקט דער אויבערשטער, וכהל'
נח"ר
לפני, תענוג הבורא
(המשך
וככה) [ובפרט בצדקה - מצותו של הקב"ה - ובאופן דהתחלת נתינות בהרחבה
וכמש"נ
רחבה מצותך מאד, אגה"ק סי' טו"ב].
אבל מה שעלי להביע ת"ח - על גודל הנח"ר שגרם לי ובמילא - הרחבה בכו"כ ענינים שאין שייכים לממון כלל (נוסף על ההרחבה בהפעולות הקשורות בהוצאות כספיות).
וגודל הנח"ר מזה שמתחיל בפועל לצאת אל המרחב האמיתי בענין של מצוה וממון (להבדיל, ושע"י נתינתו נעשו) גם יחד.
ונתינתו עוררה אותי על הביאור
בפירש"י
(ר"פ כי תשא את ראש) אשר כאשר "זה יתנו"
נראה
הקב"ה לבחי' משה שבנפש הנותן,
ומראה לו
שנתינתו היא "מטבע של אש".